במלאת 75 שנה לנכבה

סיפורי הסבים והסבתות על מקלט, עקירה, מחיקה, רצח עם ומעשי טבח שביצעו הכנופיות הציוניות, ועל העוול והרדיפה של הפלסטינים, עדיין נוכחים בזיכרון הפלסטינים והמשך מעשי הטבח הללו בדרכים שונות, אמצעים וכלים של המשטר הגזעני-קולוניאלי של המתנחלים, הפועל בחריצות להשלמתו, על ידי החרמת אדמות והעמקת ההתיישבות, הטלת אימה על מתנחלים, הטלת ריבונות ועליונות יהודית גזענית. הרג יומיומי, כיבוש צבאי וכלי בקרה להכניעת הפלסטינים.

למרות כל מה שהמדינה הכובשת עושה במונחים של טרור וניסיונות להעלות את המודעות להמשך הפשעים והטיהור האתני, הגזענות והפשיזם, ומדיניות הפירוק וההפרדה שמבצעת המדינה הכובשת כלפי הפלסטינים.

אולם, לא היה בחלומות התנועה הציונית והנהגת המדינה הכובשת, מאוחר יותר ועכשיו, לדמיין את ההתמדה, הנחישות והרצון של הפלסטינים ואת האתגר שהם עושים.

אתה יכול לדמיין את היקף ההרס ברצועת עזה ואת הפגיעה בבתי אזרחים בחמישה ימים בלבד, והמדינה הכובשת טוענת שלא השתמשה בכל כוחה כדי להתעמת עם הפלסטינים בקרב לא שוויוני.

על פי הנתונים הסטטיסטיים של משרד העבודה הציבורי והשיכון, ותיעוד מרכז אל-מזאן לזכויות אדם, תוצאת עבודת המעקב והתיעוד השוטפת של המרכז, עלה מספר הקדושים ל-33, כולל (6) ילדים. ו-(4) נשים ו-(147) נפצעו.(48) ילדים ו-(26) נשים. תוצאת עבודת הניטור עד למועד כתיבת המאמר מלמדת כי כוחות הכיבוש הרסו כליל (96) יחידות דיור, בהן גרו (96) משפחות המורכבות מ-514 פרטים, בהם (206) ילדים ו-86 נשים. בנוסף למאות יחידות דיור שניזוקו חלקית. ועקירת תושביה שאיבדו את בתיהם והפכו לחסרי בית.

ביום שני בבוקר, יום השנה ה-75 לנכבה, החלו ישראל והתקשורת שלה לקדם את ההצלחה והיכולות יוצאות הדופן של טייסים ישראלים לבצע פשעי מלחמה נגד ילדים ונשים פלסטיניות בתוקפנות על עזה.

עיתון "ידיעות אחרונות" פרסם, במעין חגיגה וגאווה, פרטים על החיסולים שביצע הצבא הישראלי בתוקפנותו הצבאית נגד עזה בימים האחרונים.

לפי העיתון, מתקפת הפתיחה, שזעזעה את תנועת הג'יהאד האיסלאמי לאחר חיסולם של 3 מהמנהיגים הבולטים בזרוע הצבאית שלה, הייתה בו זמנית, עם הפרש של 4 שניות בלבד בין כל תקיפה.

וכי כאשר אחמד אבו דקה נרצח, הביאו האחראים על המבצע בחשבון שאין למבנה קירות תומכים, ולכן הגג שלו יקרוס עליו.

מבלי שהבניין כולו קרס, הפעולה בוצעה תוך תכנון קפדני, וגם חיסולו של טאריק אזדין בוצע תוך תכנון קפדני.

כמובן, תכנון קפדני להרוג על ידי הכוונת אדם ומשפחתו באמצעות טילים מרובים. איזו גבורה ואיזו אומץ, גאווה חוצפה בביצוע פשעי מלחמה והריגת אזרחים חפים מפשע, והכרה בפשעיהם בפני העולם. המדינה הזו שמתגאה בדמוקרטיה לכאורה שלה?

הוא נתמך על ידי מדען לא צודק ששותף בהריגת אנשים חפים מפשע, ופועל להגן על פושעים ולעזור להם להימלט מאחריות ואחריות, ולשתוק על ידי הענקת חסינות בהריגתם ובהגנה עליהם.

המשך הנכבה על בסיס יומיומי, והתוקפנות והחיסולים האחרונים הם ההקשר הטבעי למדינה שנמצאת מחוץ לחוקים ההומניטאריים הבינלאומיים, והיא ביטוי אמיתי להתנהגותה הפלילית שבוצעה על ידי המדינה הכובשת, ומהו כלי תקשורת ישראלים מזכירים והטייסים הישראלים הודו בפשעיהם ללא בושה.

ביום השני לתוקפנות האחרונה אמר יוסי מלמן, מנתח ביטחון ומודיעין ב"הארץ": "ההתנקשות הזכירה לי את הלילה של 2002 ואת האמירה הרעה של מפקד חיל האוויר דאז, דן חלוץ, כאשר הוא נשאל כיצד הרגיש הטייס לאחר שהטיל פצצת טון, אז תקפו ישראל את השהיד סלאח שחאדה, בכיר בגדודי אל-קסאם, יחד עם 16 אזרחים, בביתו בשכונת אל-תופאח בעיר עזה.

מטרות אלו הן בעיקר אדמות אזרחיות וחקלאיות, והדבר ניכר מהסטטיסטיקה המוזכרת על ידי ארגוני זכויות אדם.

בזמן שהכיבוש הישראלי ממשיך בפעולות הטיהור האתני והעקירה הכפויה של הפלסטינים בגדה המערבית הכבושה ובירושלים, במצור על רצועת עזה והטלת עונשים קולקטיביים ושלילת זכויותיהם הלאומיות והאדם, זכותם לשחרור ולהקמת מדינתם העצמאית, וזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לבתיהם.

במלאת 75 שנה לנכבה, האומות המאוחדות מנציחות את הנכבה של העם הפלסטיני ביעילות רבה במטה הארגון בניו יורק.

ההחלטה להנציח את יום השנה היא הישג של הדיפלומטיה הפלסטינית והערבית, אך אין בכך כדי לייצג צדק עבור הפלסטינים, שכן הטרגדיה נמשכת, מבלי שיוכלו לחזור ולהשתחרר מהכיבוש. וחוסר יכולתם של הפלסטינים להשיג את אחדותם, שהיא שבוי הפילוג והמאבק על כוח ושלטון, לפני השחרור מהכיבוש, ובניגוד לאופי תנועות השחרור הלאומיות, והשינוי של התנועה הלאומית הפלסטינית. לרשות עצמית בסמכות הכיבוש, משוללת מרצונו, ולמערכת פוליטית היברידית דיקטטורית ומדכאת, שתשרת את מטרותיה אינטרסים ופריבילגיות אישיות.

במלאת 75 שנים לנכבה, פלישת המדינה הכובשת, תוקפנותה המתמשכת, הסלמה בהתנגדות בגדה והמשך המשבר הפוליטי של הכיבוש, נמשכת הפילוג הפלסטיני.

אין זיק של תקווה להשגת אחדות פלסטינית ולהתמודדות עם המדינה הכובשת ומדיניותה.

במקום לפתוח בדיאלוג לאומי, ולאור היחלשות הרשות הפלסטינית, דעיכת תפקידה והפיכתה כפופה יותר לכיבוש, ולדבר מהתקשורת הישראלית כי נערכים לקיים פגישה ביטחונית אזורית עם בהשתתפות הרשות, ישראל, מצרים וירדן, ובחסות אמריקאית. הפגישה היא המשך לפגישות "עקבה" ו"שארם א-שייח", ומטרתה לדון בשיתוף פעולה ביטחוני בין הרשות הפלסטינית לישראל בהתמודדות עם ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית.