הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מסרה כי מרישומי סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים (אונר"א) עולה כי מספר הפליטים שנרשמו בה בדצמבר 2020 הסתכם בכ-6.4 מיליון פליטים פלסטינים, מתוכם כשני מיליון הגדה המערבית ורצועת עזה.

בדו"ח שפורסם היום, יום ראשון, לרגל 75 שנה לנכבה, שחל בחמישה עשר במאי, ציין ה"סטטיסטיקה" כי כ-28.4% מהפליטים הרשומים באונר"א חיים ב-58 מחנות רשמיים המזוהים איתה. , מחולקת בין 10 מחנות בירדן, ו-9 מחנות בסוריה, 12 מחנות בלבנון, 19 מחנות בגדה המערבית ו-8 מחנות ברצועת עזה.

הערכות אלו מייצגות את המספר המינימלי של פליטים פלסטינים, בהתחשב בנוכחותם של פליטים לא רשומים, שכן מספר זה אינו כולל את הפלסטינים שנעקרו לאחר 1949 עד ערב מלחמת יוני 1967 "לפי הגדרת אונר"א". לא כוללים את הפלסטינים שעזבו או גורשו ב-1967 על רקע מלחמה ושלא היו פליטים מלכתחילה.

הנכבה: טיהור אתני, החלפת אוכלוסין ושליטה בקרקע:

אירועי הנכבה של פלסטין והעקירה בעקבותיה היוו טרגדיה גדולה עבור העם הפלסטיני, שכן הוא ייצג ועודנו תהליך של טיהור אתני, שבו עם שלם הושמד וגורש, הוחלפו קבוצות ויחידים מכל העולם. זה, ו-957 אלף פלסטינים נעקרו מכפרים ומעריהם מתוך 1.4 מיליון פלסטינים שהתגוררו בעבר. בפלסטין ההיסטורית בשנת 1948 ב-1,300 כפרים וערים פלסטיניות, שם הסתיימה העקירה ברובם למספר ערבים שכנים. מדינות בנוסף לגדה המערבית ורצועת עזה, בנוסף לעקירה פנימית של אלפים מהן בתוך האדמות שהיו נתונות לשליטת הכיבוש הישראלי בשנת הנכבה, ומה שבא לאחר גירושן מהארץ. בתים ולתפוס את אדמותיהם.

בתקופת הנכבה השתלט הכיבוש הישראלי על 774 כפרים וערים פלסטיניות, מתוכם 531 נהרסו כליל, והשאר היו נתונים לישות הכיבוש ולחוקיה. הפלסטיני, והטבח נמשכים עד היום.

המציאות הדמוגרפית: 75 שנים אחרי הנכבה, הפלסטינים התרבות פי 10:

האוכלוסייה בפלסטין ההיסטורית בשנת 1914 הייתה כ- 690 אלף אנשים, מתוכם אחוז היהודים היה רק 8%, ובשנת 1948 הגיעה האוכלוסייה ליותר משני מיליון, כ- 31.5% מהם היו יהודים, ובין 1932 ל -1939 הגדולים הגדולים ביותר מספר המהגרים היהודים זרמו פנימה, ומספרם הגיע ל 225,000 יהודים, ובין 1940 ל -1947, יותר מ- 93,000 יהודים נהרו לפלסטין. לפיכך, בין 1932 ל -1947, קיבלה פלסטין כ- 318,000 יהודים, ומשנת 1948 עד 2022, יותר מ -3.3. מיליון יהודים נהרו.

למרות עקירתם של כמיליון פלסטינים ב-1948 ויותר מ-200 אלף פלסטינים לאחר מלחמת יוני 1967, המספר הכולל של הפלסטינים בעולם הגיע בסוף 2022 ל-14.3 מיליון, מה שמעיד שמספר הפלסטינים גדל בכ-10 פעמים מאז אירועי נקבה משנת 1948, כמחצית מהם (7.1). מיליון) אנשים בפלסטין ההיסטורי (1.7 מיליון בשטחים שנכבשו בשנת 1948).

הערכות אוכלוסייה מצביעות על כך שהאוכלוסייה הגיעה ל-3.2 מיליון נפש בגדה המערבית (כולל ירושלים) בסוף 2022, וכ-2.2 מיליון נפש ברצועת עזה. לגבי נפת ירושלים, האוכלוסייה הגיעה בסוף 2022 לכ-487 אלף נפש. משנת 2022, מתוכם כ-65% (כ-314 אלף איש) מתגוררים באזורי ירושלים (J1), שהכיבוש הישראלי סיפח אליה בכוח לאחר כיבוש הגדה המערבית ב-1967.

בהתבסס על נתונים אלה, הפלסטינים מהווים 50.1% מהאוכלוסייה המתגוררת בפלסטין ההיסטורית, בעוד שהיהודים מהווים 49.9% מכלל האוכלוסייה ומנצלים יותר מ-85% משטחה הכולל של פלסטין ההיסטורית (המסתכם ב-27,000 קמ"ר). .

הנכבה של פלסטין הפכה את רצועת עזה לחלק הצפוף ביותר בעולם:

צפיפות האוכלוסין במדינת פלסטין עמדה בסוף שנת 2022 על כ-899 פרטים/קמ"ר, עם 569 פרטים/קמ"ר בגדה המערבית ו-6,019 פרטים/קמ"ר ברצועת עזה, תוך ציון כי 66% מאוכלוסיית רצועת עזה. הם פליטים, מה שגרם לזרימת הפליטים להפוך את רצועת עזה לחלק הצפוף ביותר של העולם.

ראוי לציין שהכיבוש הישראלי הקים אזור חיץ לאורך רצועת הגבול של רצועת עזה, ברוחב של יותר מ-1,500 מטר לאורך גבולותיה המזרחיים של הרצועה. לפיכך, הכיבוש הישראלי שולט בכ-24% משטחה הרצועה, ששטחה 365 קמ"ר, מה שתרם לעלייה חדה בשיעור האבטלה ברצועת עזה שהגיע ל-47%, ומסתבר ששיעורי האבטלה הרווחים היו הגבוהים ביותר בקרב בני נוער בקבוצת הגיל. 15-24 שנים, ב-69% לשנת 2021. זה, בתורו, תרם להחמרה ולחולשה של המציאות הכלכלית ברצועת עזה, שהפכה יותר ממחצית מאוכלוסיית הרצועה לעניים, שכן הגיע שיעור העוני ב-2017 ברצועת עזה עמד על 53%.

מאה אלף חללים מאז הנכבה של 1948:

מספר הקדושים הפלסטינים והערבים מאז הנכבה ב-1948 ועד היום (בתוך פלסטין ומחוצה לה) הגיע לכ-100,000 חללים, בעוד שמספר הקדושים מתחילת אינתיפאדת אלאקצא ועד 31/12/2022 הגיע לכ-11,540 חללים.

ראוי לציין כי שנת 2014 הייתה השנה העקובת מדם, בה נפלו 2,240 קדושים, מתוכם 2,181 קדושים ברצועת עזה, רובם במהלך התוקפנות ברצועה. באשר במהלך שנת 2022, מספר הקדושים בפלסטין הגיע ל 231 מעונים, מתוכם 56 ילדים ו -17 היו נשים. מספר הפצועים הוא כ -10,000.

יותר ממיליון מעצרים מאז 1967:

מספר האסירות בבתי הכלא הישראלי הגיע עד אפריל 2023 ל-4,900 (מתוכם 160 ילדים, בנוסף ל-31 אסירות). באשר למספר מקרי המעצר, הגיע במהלך שנת 2022, עם מעצר של כ-7,000 אזרחים ברחבי השטחים הפלסטיניים, בהם כ-882 ילדים ו-172 נשים. בעוד שמספר צווי המעצר המנהליים נגד אזרחים שלא הואשמו בשום פשע הגיע ל-850.

עוד עולה מהנתונים כי ישנם 554 אסירים המרצים מאסרי עולם (כל החיים), ו-1,000 עצירים מנהליים.

היא מוסיפה כי ישראל עוצרת למעלה מ-700 אסירים חולים וארבעה אסירים של המועצה המחוקקת, בנוסף לנוכחותם של 23 אסירים שנעצרו לפני הסכם אוסלו ב-1993 ועדיין נמקים בבתי הכלא הכיבוש.

מהנתונים עולה בבירור שמספר האסירים ההרוגים הגיע מאז 1967 ל-237 עקב עינויים או הרג בכוונה לאחר מעצר או רשלנות רפואית נגד האסירים. שבעה אסירים נהרגו, חמישה מהם כתוצאה מרשלנות רפואית.

ההתפשטות הקולוניאלית נמשכת:

מספר האתרים הקולוניאליים והבסיסים הצבאיים הישראלים בסוף שנת 2021 בגדה המערבית הגיע ל-483 אתרים, המחולקים בין 151 התנחלויות, 25 מאחזים מיושבים שנחשבו כשכונות השייכות להתנחלויות קיימות, 163 מאחזים קולוניאליים ועוד 144 אתרים מסווגים. לרבות (תעשיה, תיירות, אזורי שירות ומחנות לצבא הכיבוש). באשר למספר המתנחלים בגדה, הגיע בסוף 2021 ל-719,452 מתנחלים.

הנתונים מצביעים על כך שרוב המתיישבים מתגוררים בנפת ירושלים, עם 326,523 מתנחלים (המהווים 45.4% מסך המתנחלים), מתוכם 239,951 מתנחלים מתגוררים באזור J1 (כולל את אותו חלק של נפת ירושלים שהכיבוש הישראלי סיפח אליו בכוח לאחר כיבוש הגדה המערבית ב-1967). אחריה נפת רמאללה ואל-בירה, עם 143,311 התנחלויות, 95,279 התנחלויות בנפת בית לחם ו-50,067 התנחלויות בנפת סלפית.

באשר למחוזות הנמוכים ביותר מבחינת מספר המתנחלים, הם טובאס וצפון בקעת הירדן, עם 2,629 מתנחלים. היחס בין מתנחלים לפלסטינים בגדה המערבית הוא כ-23 מתנחלים לכל 100 פלסטינים, בעוד הגבוה ביותר בירושלים בנפה היו כ-69 מתנחלים על כל 100 פלסטינים, ושנת 2022 הייתה עדה לעלייה משמעותית. בקצב הבנייה והרחבת ההתנחלויות הישראליות, רשויות הכיבוש אישרו כ-83 תוכניות קולוניאליות לבניית יותר מ-22 אלף יחידות קולוניאליות ברחבי הגדה המערבית. כולל ירושלים.

ניכוס מתמשך של אדמות פלסטיניות:

הכיבוש ניצל את סיווג האדמות על פי הסכמי אוסלו (A, B ו-C) כדי להדק את השליטה על אדמות פלסטיניות, במיוחד באזורים המסווגים (C), הכפופים לחלוטין לשליטת הכיבוש הישראלי, ככיבוש. מנצל ישירות 76% מסך השטח המסווג. (C), כאשר המועצות האזוריות של ההתנחלויות שולטות ב-63% מהם, בעוד שאזור אזורי ההשפעה בהתנחלויות הישראליות בגדה המערבית (כולל שטחים סגורים המיועדים להרחבת התנחלויות אלו) הסתכמו בסוף שנת 2022 בכ-537 קמ"ר, המהווים כ-10% משטח הגדה המערבית, בעוד שהשטחים שנתפסו למטרות בסיסים צבאיים ואתרי אימונים צבאיים מייצגים כ-10% משטח הגדה המערבית. 18% משטח הגדה המערבית ב-1,016 קמ"ר, בנוסף לחומת הסיפוח וההרחבה, שבידדה יותר מ-10% משטח הגדה המערבית, ויותר מ-219 יישובים פלסטיניים נפגעו תוצאה של בניית החומה שאורכה כ-714 ק"מ. מאז 1967, החרימו רשויות הכיבוש הישראליות כ-353 אלף דונם של אדמות פלסטיניות וסיווגו אותן כשמורות טבע כהכנה לתפיסתן.

ייהוד ירושלים והריסת הנדל"ן הפלסטיני:

במסגרת מדיניות הגירוש וההחלפה, רשויות הכיבוש נוקטות בצעדי ייהוד מואצים בירושלים על מנת למחוק את האנדרטאות האסלאמיות והנוצריות, לעקור את הפלסטינים מהעיר ירושלים ולהחליפם בישראלים המגיעים מכל רחבי העולם. רשויות הכיבוש הישראליות אישרו במהלך שנת 2022 כ-70 תוכניות קולוניאליות לבניית יותר מ-10,000 יחידות יישובים קולוניאליים בנפת ירושלים וסביבותיה, בתקופה שבה רשויות הכיבוש הישראליות הרסו יותר מ-258 מבנים והוציאו החלטות הריסה ליותר מ- 220 מבנים, בהם 100 מבני מגורים בשכונת אלבוסתן במסגרת מדיניות ההריסה הקולקטיבית, המובילה לעקירת 1,550 בני אדם, רובם ילדים ונשים.

בנוסף, עלתה תדירות הפגיעה בפלסטינים, כאשר 19 ירושלמים נהרגו וכ-2,486 נפצעו מפגיעת כדורי הכיבוש במהלך שנת 2022. מספר תיקי המעצרים שפתח הכיבוש בנפת ירושלים גדל במהלך שנת 2022, ככל שהגיע מספר מקרי המעצר כ-3,504 מקרים, לעומת כ-2,879 מקרים בשנת 2021, עם עלייה של כ-22%.

יותר מ-8,700 התקפות בשנת 2022:

שלטונות הכיבוש והמתנחלים ביצעו 8,724 תקיפות נגד אזרחים פלסטינים ורכושם במהלך שנת 2022. התקפות אלו חולקו על ידי 1,515 התקפות על רכוש ומקומות דתיים, 362 התקפות על אדמות ומשאבי טבע ו-6,847 תקיפות על יחידים. מנגד, שנת 2022 הייתה עדה לניסיון של קבוצות מתנחלים ב-63 הזדמנויות להקים מאחזים, ובעיקר: הניסיון של תנועת הימין נחלה להקים יותר מ-10 מאחזים ב-20/7/2022 וכוחות הכיבוש. ומתנחלים פתחו בסך הכל ב-223 פעולות החרמה של כ-294 רכוש פלסטיני, כולל 48 טרקטורים, שדות חקלאיים ו-53 מכוניות של אזרחים. התקפות אלו גם עקרו, נפגעו והרסו 10,291 עצי זית, כולל 2,400 עצי זית בשכם.

378 הריסות השפיעו על 953 מתקנים בגדה המערבית במהלך 2022:

מדיניות כוחות הכיבוש לא הפסיקה להרוס מבנים בבעלות פלסטינית ועקירת תושבים מבתיהם ברחבי הגדה המערבית. מאז 2009 תיעד המשרד לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים (OCHA) כי הכיבוש כוחות הרסו 9,353 בתים או מתקנים מאז 2009. 2009, כולל 1,639 מתקנים שמומנו על ידי תורמים, מה שהוביל לעקירת 13,641 אזרחים.

ההריסות חולקו ב-19% במזרח ירושלים, 79% באזורים המסווגים (C), וכ-2% מההריסות באזורים המסווגים (A) ו- (B). OCHA תיעד כי במהלך שנת 2022 נהרסו כ-953 מתקנים, מתוכם נהרסו 140. מתקן במימון תורמים, שהביא לעקירת 1,031 אזרחים ופגע ב-28,446 אזרחים, מתוכם כ-70% מתקנים חקלאיים ומגורים מאוכלסים ולא מיושבים.

בעוד שרשויות הכיבוש ביצעו בסך הכל 378 הריסות במהלך שנת 2022, שהשפיעו על 953 מפעלים בגדה המערבית, כולל העיר ירושלים. רוב ההריסות רוכזו בנפת ירושלים, עם 118 הריסות, או 31%, 178 מפעלים שנהרסו בעיר ירושלים, מתוכם נהרסו 98. הריסה עצמית.

כמו כן פרסמו רשויות הכיבוש 1,220 הודעות הריסה, מתוכן כ-33% בנפת חברון, 18% בנפת בית לחם ו-9% בנפות רמאללה ואל-בירה, בנוסף להרס של אתרי תשתית רבים המשרתים. הפלסטינים, כולל כבישים, רשתות מים ותברואה, ומקומות בילוי... וכו'.

נתח המים לנפש קטן מהמינימום עקב עיסוק:

צריכת המים היומית הממוצעת לנפש של פלסטינים הגיעה ל-86.3 ליטר מים במהלך שנת 2021, אז הגיע ממוצע זה ל-89 ליטר ליום בגדה המערבית, לעומת 82.7 ליטר ברצועת עזה, ואם לוקחים בחשבון את הזיהום הגבוה שיעור המים ברצועת עזה, וחשב את כמויות המים לשתייה לשימוש אנושי מתוך הכמויות הזמינות, חלקם לנפש של מים מתוקים יופחת ל-21.3 ליטר ליום בלבד.

כאשר משווים שיעור זה לצריכה הישראלית לנפש, אנו מבחינים ששיעור הצריכה הישראלי לנפש גבוה פי שלושה מהפלסטיני לנפש, שכן החלק הישראלי לנפש הגיע לכ-300 ליטר ליום, ושיעור זה מוכפל עבור המתנחלים ליותר מפי 7 מהצריכה הפלסטינית לנפש.

ראוי להזכיר כי צריכת המים הממוצעת של פלסטינים לנפש עדיין נמוכה מהמינימום המומלץ בעולם לפי תקני ארגון הבריאות העולמי, שהוא 100 ליטר ליום, כתוצאה מהשליטה של הכיבוש הישראלי ביותר מ-85% של משאבי המים הפלסטינים.

שליטה בכיבוש על מי הירדן וים המלח:

פלסטין תלויה בעיקר במים המופקים ממקורות קרקע ומשטח, המסתכמים ב 76.4% מכלל המים הזמינים. כמות המים הנשאבת מבורות האקוויפרים (האגן המזרחי, האגן המערבי והאגן הצפוני-מזרחי) בגדה המערבית לשנת 2021 הסתכמה בכ-105.3 מיליון מ"ק.

הסיבה העיקרית לחולשה בשימוש במים עיליים נובעת בשליטת הכיבוש הישראלי במימי הירדן וים המלח, יש לציין כי הכיבוש הישראלי מנע גישה של פלסטינים למי הירדן מאז 1967, המוערכים בכ-250 מיליון מ"ק.

בעוד שכמות המים שהופקה מאגן החוף ברצועת עזה הגיעה ל-192.5 מיליון מ"ק במהלך שנת 2021, כמות זו נחשבת לשאיבה לא הוגנת בשל הצורך במים והיעדר מקור מים נוסף, שכן השאיבה עולה על יכולת האגירה של אגן החוף של מים מתחדשים, המוערכת בכ-50-60 מיליון מ"ק בשנה, מה שהוביל לדלדול מאגרי המים וירידת מפלס מי התהום מתחת ל-19 מטרים מתחת לפני הים, מה שהוביל לחפיפה של מי ים וסינון שפכים למאגר, מה שגרם ליותר מ-97% ממי אגן החוף לא תואם את תקני ארגון הבריאות העולמי.