בירושלים זכר הנכבה ולחש שעשויים להגיע לנשיא

העם הפלסטיני מסכים שמה שפקד אותו מבחינת כיבוש ועקירה במאי 1948 היה אסון גדול שהניח את היסודות לעוול הגדול שבא בעקבותיו. העם הפלסטיני קיצר את מה שקרה לו ולארצו בהיסטוריה הזו במונח "נכבה". חלק מהספרות שפורסמה על המונח קובעות כי משורר מצרי בשם אחמד מוהרם פרסם את שירו "הקטסטרופה של פלסטין" בעיתון "אל-באלאגה" בשנת 1933, ותאר את האימה של המתרחש בפלסטין עם התחלה שאומרת : "בקדחת האמת ומסביב לקודש - אומה נפגעת ועם משותף." והוא ממשיך בשירו ואומר: "אוי פלסטין, תעשה מזה פורענות - יש תקופה סוערת. השתולל למען העם". באשר לשיח' ההיסטוריונים הערבים, קונסטנטין זוריק, הוא פרסם בשנת 1948 את ספרו "משמעות הנכבה", בו התייחס להסכמת מדינות ערב לשביתת הנשק הראשונה לאחר ניצחון ה"כנופיות" הציוניות establishment of the State of Israel on the land of Palestine, saying that the defeat of the Arabs was not just a failure in a battle, but Nakba in its full dimensions. זוריק האמין שה"נכבה" לא מיועדת לפלסטינים בלבד, אלא לכל העמים הערבים שאינם מסוגלים להגן על ארץ ערבית. באותו הקשר, ההיסטוריון הפלסטיני עארף אלארף פרסם בשנת 1956 את תוצאת עבודתו התיעודית על הטרגדיה הפלסטינית בחמישה כרכים בשם "הנכבה הפלסטינית וגן העדן האבוד", שבהם תיאר את מה שקרה לפלסטין ושלה. אנשים עם המונח "נכבה" המעיד על כך שהיא החלה מהיום הראשון להוצאת החלטת החלוקה בשותפות בריטית. ומצד אחד מערבי, ושתיקה ממערכת הלגיטימיות הבינלאומית, המשבחת את גבורתו של החייל הערבי. בעימות בתמורה לבגידתם של מנהיגיו.

מאז הופעת ה"נכבה" ובמהלך שבעים וחמש השנים האחרונות, "הלגיטימציה הבינלאומית" קיבלה עשרות החלטות לטובת העם הפלסטיני. עם זאת, החלטות אלה נותרו אות מתה. באותו הקשר אימצה העצרת הכללית של האו"ם, בנובמבר אשתקד, חמש החלטות מרכזיות, ארבע מהן מתייחסות למצב הפלסטיני, והחמישית על הגולן הסורי הכבוש. העצרת הכללית כללה בהחלטותיה על פלסטין "פסקה" המתייחסת לאימוץ הזיכרון לציון 75 שנה לנכבה הפלסטינית. באייטם זה היא קראה ל"אגף לזכויות פלסטינים במזכירות הכללית" להתכונן ולפעול לציון יום השנה שבעים וחמש לנכבה על ידי ארגון אירוע ברמה גבוהה ב"אולם העצרת הכללית בניו יורק ביום השנה של הנכבה המקביל ל-15 במאי השנה. קריאה זו, למרות המאוחרת, נושאת סמליות רבה, במיוחד מכיוון שהנשיא הפלסטיני יפנה לכל העולם מהפלטפורמה הבינלאומית בשמם של יותר מ-12 מיליון פלסטינים, כדי להזכיר להם את הסיפור של עם שהיה נתון לעוול, ועדיין נמצא, לנגד עיניהם של מי שמשתולל על צדק וחירות.

הנשיא הפלסטיני חי את ה"נכבה" וחבריו, שרובם הלכו לעולמם, השתתפו בהגנה על הזהות הלאומית מפני מזימות חיסולה. כיום, כשהנשיא ואנחנו (העם הפלסטיני) זוכרים 75 שנים מאז האסון שלנו, אנו חיים בו זמנית בסצנה מדכאת עם פרטים המסוכמים על ידי מכונת הכיבוש הישראלית של העוול המייחדת את כל מרכיבי העם הפלסטיני. ראייה מלאה של כולם, מלווה בהרחבת המחלוקות בינינו ובחשיפה שלנו לקנוניות לחיסול הזהות הלאומית שלנו. באשר לתקוותנו, היא נשארת עם האנשים האוחזים בגחלת. מי שמקשיב לאמא של שהיד כשהיא נפרדת מהנאת הכבד שלה באכזריות שאין שני לה, או אם שבויה כשהיא שולחת לבתה מסר של "גאווה" באוויר, מבין את הערך של העם הזה.

אני מסיים בלחש לנשיא: "עכשיו, בעיצומה של הסצנה המדכאת, אתה היחיד שנותר שיכול לתקן את המתרחש ולהפיץ שוב תקווה".