מתכוננים היום למחר

While it is quite clear that there will be no negotiations between Israel and Palestine as long as Prime Minister Netanyahu and President Mahmoud Abbas are in power. רמת אפס האמון בין שני מנהיגים שכנים נמצאת בשפל וכמות האיבה הקיימת בין הציבור הישראלי לציבור הפלסטיני מותירה מעט מקום למשא ומתן, גם אם המנהיגים באמת רצו לנהל משא ומתן, והם לא עשו זאת.

Because of the correct perception of regional and world leaders, from the United States and the European Union to China and Russia, that there is no chance for any real negotiations between Israel and Palestine, the entire issue of the Israeli-Palestinian conflict is off the סדר יום בינלאומי. ארה"ב לא תוביל תהליך שלום חדש במזרח התיכון בכל עת בעתיד הנראה לעין, וכך גם אף מדינה חברה באיחוד האירופי. The regional partners, near and far, Egypt, Jordan, UAE, Bahrain and Morocco are also well aware that there is no opportunity for potential constructive engagement at this time to bring Israel and Palestine to the negotiating table.

They are all working overtime in the hope that a new outbreak of violence between Israel and Palestine will not lead to instability within their public and will allow continued security cooperation with Israel while maintaining public support for the Palestinian people, especially Jerusalem and Al-Aqsa.

אבל יגיע הזמן שבו לא נתניהו ולא עבאס, או שניהם, ישלטו יותר. בין אם הם נתפסים כמנהיגים טובים או רעים על ידי האנשים שלהם, אף מנהיג לא צריך לכהן כל עוד הוא מכהן. ישראל, הרואה בעצמה דמוקרטיה, צריכה להבין בקלות את הדברים שאמר נתניהו עצמו בעבר, לפיהם אף מנהיג לא צריך לכהן יותר משתי קדנציות בתפקיד. העם הפלסטיני דורש דמוקרטיה ודורש בחירות, ועם כל הכבוד, מחמוד עבאס הוא לא הפלסטיני היחיד המסוגל וראוי להנהגת העם הפלסטיני. בסופו של דבר לפלסטין יהיה מנהיג חדש. אז יבוא היום שבו יהיו מנהיגים חדשים בלשכת ראש הממשלה בירושלים ובמוקטעה ברמאללה. Those who understand that at some point Israel and Palestine will have to return to the negotiating table must understand the need to prepare today for tomorrow. Despite the desire and actions of some ministers in the current government of Israel, there will be no second Nakba and hundreds of thousands of Palestinians will not leave their homes and become refugees outside of Palestine. למרות שחלק מהפלסטינים היו רוצים שישראל תיעלם פתאום או שהיהודים יידחקו לים, גם זה לא יקרה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא ייעלם, ועם חלוף הזמן הסיכויים לפתרון ידידותי יהפכו לקשים יותר. זו המציאות שדור הבא של המנהיגים הישראלים והפלסטינים יצטרך להתמודד איתה.

כשיגיע הזמן ומנהיגים חדשים יהיו כאן, יכול להיות גם זמן שבו הלחץ הבינלאומי יקבל כוח ושכנוע - ארצות הברית, האיחוד האירופי או מדינות ערב הסמוכות עשויות להשתמש בגזרים ובמקלות כדי להביא את שני הצדדים הלוחמים לשולחן. But even before that time comes, if it ever comes, I suggest that people who see themselves as potential future leaders in Israel and Palestine, and in the region, begin a process of calm discussions, back-channel mentoring, and developing the knowledge that יוכיחו את עצמם ככאלה. שימושי מאוד בעתיד. דרך הערוצים האחוריים הללו, כל צד ילמד את מה שנדרש לעמיתיו בצד השני לקבל על מנת לשנות בהדרגה את דעת הקהל כדי שתהיה תורמת יותר לחזרה למשא ומתן. ניתן לפתח תהליך הדרגתי של בניית אמון שיכול להיות בצורה של הצהרות או פעולות פומביות שיוכלו לשפר את סיכוייהם של אנשים אלה לעלות לעמדות כוח ובו בזמן לבנות מחדש את תחושת התקווה בקרב האנשים ששלום, קץ לכיבוש וסיום הסכסוך עלולים להפוך יום אחד למציאות. הימים. אני מציע למנהיגים ישראלים לעתיד לשקול גם דרכים לדבר עם כמה מהמנהיגים הפלסטינים שעלולים לשבת בבתי הכלא הישראליים. מדינות ערב שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל יכולות להשתמש במנוף שלהן עם ישראל והפלסטינים שיוכלו לסייע להם בצורה הטובה ביותר בתהליך זה במסגרת מעגל השלום האזורי.

ניהלתי ערוצי גב סודיים רבים בין ישראלים לפלסטינים בעשורים האחרונים. אנשים כאן משני הצדדים אומרים שאי אפשר לשמור את הערוצים האלה בסוד. אם המשתתפים באמת מעוניינים לשמור על סודיות הערוץ, אפשר בהחלט לעשות זאת. אני יודע את זה מניסיון אישי. ערוצים אחוריים סמויים הם הדרך הטובה ביותר קדימה מכיוון שהם מספקים הכחשה. הם יכולים לשמש גם כדי לבדוק רעיונות והצעות כיצד להתקדם במשא ומתן הסופי. הם גם מספקים פלטפורמה טובה לעזור זה לזה לעצב מסרים ופעולות שיש להם פוטנציאל להשפיע על דעת הקהל החיובית ביותר בנוגע לאפשרויות השלום העתידיות. כאשר מתברר בשני הצדדים שהתחושה הכללית של הציבור היא שאין שותפים לשלום בצד השני, חשוב להתחיל לפרוץ את חומות הייאוש ולהתחיל לזרוע את זרעי התקווה.