כדי שסודאן לא תאבד

בתחושה עמוקה של כאב וכעס, עקבנו וממשיכים לעקוב אחר מה שעובר על סודן ואנשיה במונחים של הרס והידרדרות חמורה הנובעת מהקרבות הפנימית המשתוללת בין גנרלים צבאיים, שאינה טומנת בחובה כל טוב לסודן ולאנשיה. .

הכאב שלנו הוחמר בעקבות ההידרדרות הנוראה בתנאים הכלכליים וההומניטריים, השיבוש בשירותי הבריאות, קריסת רשתות החשמל ויסודות חיי האדם.

And this pain was preceded, for us Palestinians, by another pain when we saw Sudan's military leaders holding meetings and agreements of normalization with the Israeli occupation and apartheid regime, in contradiction to the sincere national spirit and absolute solidarity with Palestine that has always distinguished the אנשים אחים של סודן וכוחותיה החיים.

מה הביא את סודן, הנאמנויות של פסגת חרטום המפורסמת, למצב מרושע זה? מה ההצדקה להפוך מדינה, שיכולה להיות סל הלחם של העולם הערבי כולו, ומקור של עושר עשיר המבטיח את התקדמותו ורווחתו של העם הסודני, לזירת מלחמה עקובה מדם בין מפלגות צבאיות שונות, הניזונה ומנוצלת ע"י מעצמות קולוניאליות המבקשות לשלוט בעושרה (והיכולות) של המדינה הזו, המאוימת בפיצול ובפיצול נוספים. ע"י הפרדת מערב סודן (דרפור) לאחר שחצה את דרוםה עם תמיכה וקנוניה ידועים מישראל עצמה, שאיתו התרחשה נורמליזציה.

האם בריחה מהזכאות למעבר דמוקרטי ומהמעבר לשלטון אזרחי היה המניע האמיתי לסכסוך המזוין הזה להרוס את כל הישגי ההקרבה של העם הסודני שהתקומם קודם לכן נגד הדיקטטורה הצבאית?

האם נגזר על סודן להמשיך במעבר משלטון צבאי דיקטטורי לדיקטטורה צבאית אחרת, שבה מקריבים השליטים את האינטרסים של עמיהם, עושרם ומולדתם פעם אחר פעם כדי לשמור על מושבי השלטון והפריבילגיות הכלכליות שלו. , ולחפש את תמיכתם של מעצמות ומפלגות חיצוניות, חמדניות בסודן ואנשיה?

האם מה שקורה בסודן אינו מהווה אישור חדש לגורמים למשברים ולטרגדיות שחוו עיראק, סוריה, תוניסיה, לוב, לבנון ומדינות ערב נוספות?

מבלי להזניח את הסיבות הראשונות לטרגדיות אלו, שהן התערבויות וקנוניות חיצוניות של מעצמות קולוניאליות, חמדניות אחרות וצד שלישי המייצג צדדים שותפים בעלי מעצמות קולוניאליות, כולל ישראל, יש לומר כי הגורם הפנימי המיוצג במניעת עמים זכותם להשתתף בניהול ענייני מדינותיהם, בחירת מנהיגיהם ופרקטיקה של חיים דמוקרטיים, לרבות חופש הארגון הפוליטי והחברתי, חופש הדעה והביטוי, וזכויות האדם הבסיסיות ביותר, היא מה שעושה את אלה. מדינות טרף חלש ומותר מגורמים חיצוניים ומעצמות בעולם הנשלט על ידי אינטרסים רק לאחר שערכים ועקרונות נסוגו.

לא סודאן ואף מדינה ערבית לא יכולות להתגבר על המשברים הנוכחיים שלה, ואף על משברים מסוכנים יותר שמחכים לה, בלי שהנהגתה וממשלתה יהיו אחראים לאנשיה, בלי להיות כפופים לבחירות דמוקרטיות תקופתיות, בלי לאפשר חופש דעה, פוליטי פלורליזם וחופש ארגון, וללא השקת פיתוח מתורבת של חברה אזרחית משגשגת ויעילה, וללא חוקים הוגנים האוסרים שחיתות ומונעים שימוש בכסף פוליטי זר ופנימי למטרת הגמוניה פוליטית, וללא כפיפות של שירותי הביטחון והצבאות לרשויות האזרחיות שנבחרו באופן דמוקרטי, והריחוק המוחלט שלהם מהתמכרות לפעילות כלכלית ופוליטית.

משימות הצבאות ומערכת הביטחון, בכל מערכת מתורבתת, חייבות להיות מוגבלות להגנה על המדינה מפני תוקפנות והפרעות חיצוניות, לספק ביטחון לעם, להילחם בפשע, ולא להתמכר לדיכוי עמים ודיכוי חירותם, ריגול אחר חייהם ופרטיותם של יחידיהם, ותחרות בשליטה בעושר הטבעי, בפרויקטים כלכליים ושחיתות.ואז להתמכר למלחמות ולעימותים זה עם זה, חמדנים לעושר ולפרויקטים אלה.

המעבר הדמוקרטי לא היה ולא יהיה תהליך קל, וראינו כיצד המנגנון של מדינת העומק הצליח להסתער על תוצאותיהן של מהפכות עממיות גדולות שבהן העמים הערבים השיגו ניסים אמיתיים, רק כדי למצוא את עצמם טרף לקונטרה. -מהפכה שמשכה אותם בחזרה למצב גרוע יותר ממה שהיה לפני פיצוץ המהפכות שלהם.

לכן, הפעולה המהפכנית והמאבק העממי היו נתונים לתבוסה חוזרת ונשנית אם לא התבססה על כוחות מאורגנים ומתמשכים המשכנעים את העם ומוכיחים לו שהם נותנים עדיפות לאינטרסים של עמים אלו על פני האינטרסים שלהם והמפלגתיים.

אנו מאחלים לסודאן לא לרדת למלחמת אזרחים עזה שהורסת את עתידה ומובילה אותה להרס של פיצול ופילוג, וגורמת סבל בלתי נסלח לאנשיה. נראה שאין פתרון כדי להימנע מאותו גורל שחור, למעט התפטרות הצבא המתמודד על השלטון ופתיחת הדלת למעבר למערכת דמוקרטית אזרחית.

באשר למדינות העולם המתיימרות להיות דמוקרטיות ומאמינות בדמוקרטיה, יש להעמידן במבחן, בבקשה להפסיק להאכיל את הצדדים המסוכסכים בנשק, תמיכה והשפעה, מתוך מודעות עמוקה שלנו לכך שהפתרון המכריע היה ותישאר בידי העם הסודני עצמו, ואף גורם חיצוני לא יבטיח לסודן דרך של ביטחון, שכן הדבר תלוי באנשי סודן. סודן עצמה, וביכולתה לבודד את הצדדים המתנגשים בהגנה על האינטרסים שלהם. , ולכפות טרנספורמציה דמוקרטית.

אולי מה שקורה היום בסודן הוא שיעור למי שרוצה להיחשב בין השליטים, לפני שהאירוע מתרחש, והם מאבדים לא רק את שלטונם, אלא גם את מדינותיהם.