אחריות ממשלתית בבניית כלכלה לאומית המספקת חיים הגונים למעמד הפועלים

יום העבודה הבינלאומי חל בראשון במאי השנה בנסיבות חריגות שהשפעותיהן באות לידי ביטוי על מעמד הפועלים הפלסטיני באופן המכביד עליו, במיוחד כאשר הוא ניצב בפני שתי סכנות מיידיות, שאחת מהן מהווה איום לא פחות מהשנייה. למציאות החיים, אותה חווים העובדים הפלסטינים בפרט וכל המעמדות והקבוצות החברתיות. ככלל, הם מהווים סכנה לעליית הפאשיזם בישראל ושליטתו במרכזי קבלת ההחלטות בכל הקשור לעתיד של החיים בשטחים הפלסטיניים שנכבשו על ידי התוקפנות של יוני 1967 וקריאותיה ליישב את הסכסוך על בסיס הפרויקט שלו בהשראת אגדות יהושע בן נון ואמירותיהם של מגידי עתידות ונביאי שקר, וסכנת ההמשך. והסלמה בפעילות ההתנחלויות התקפות מתמשכות בגדה המערבית, כולל ירושלים הכבושה, בקעת הירדן הפלסטינית וצפון ים המלח, באופן שמתריע מפני סכנות שנראו בבירור. בהזדמנות כזו, מי שנמצא משמאל ומצד תנועת העבודה והאיגודים המקצועיים עומד בעמדה של הגנה על זכויות ואינטרסים של העובדים, חוד החנית של המאבק הלאומי שלנו, בהתמודדות עם הסכנות שהמדינה חשופה. אל מול העוול והניצול שהם חשופים להם מידי מעסיקים, בין אם הנסיבות תקינות ובין אם לאו. באופן חריג.

עם עליית הפשיזם לשלטון במדינת ישראל, נותרו שאלות רבות לגבי השפעתו על מעמדות וקבוצות חברתיות שונות, במיוחד על עובדים פלסטינים, בין אם אלה העובדים בפרויקטים ישראליים בתוך ישראל או בהתנחלויות, או עובדים בפרויקטים פלסטינים ב. המגזר הפרטי, במיוחד עם העלייה המתמשכת בשיעורי האבטלה כתוצאה מהגבלות עבודה בפרויקטים ישראליים או כתוצאה מאי נטילת אחריותה של הממשלה וכישלון המגזר הפרטי הפלסטיני לעמוד בהתחייבויותיו כלפי עובדים אלו.
יחד עם זאת, ללא קשר לאתגרי הנסיבות בהן אנו חיים, הכלכלה הלאומית שלנו עומדת על פרשת דרכים, כתוצאה מחשיפתה גם לשתי סכנות קרובות.ההבדלים ביניהן והסכנה להמשיך ולהסתובב ברשעות מעגל התלות במשק הישראלי, המטיל מגבלות כבדות על הסיכויים להתקדם לעבר אופקים רחבים יותר הפותחים הזדמנויות לפיתוח עצמאי.

ביצועי הכלכלה הפלסטינית עדיין גרועים על פי נתוני הלשכה המרכזית הפלסטינית לסטטיסטיקה, ולמרות הגידול במספר העובדים במספר פעילויות כלכליות, שיעור האבטלה עדיין גבוה. בכוח העבודה 45 % מובטלים, לעומת כ-20% בגדה המערבית, בנוסף לפער הגדול בשיעור האבטלה בין גברים לנשים; 21% בקרב גברים ו-39% בקרב נשים. האבטלה בקרב בוגרים צעירים (20-29) בעלי תעודת ביניים ומעלה הגיעה ל-48%, 28% בגדה ו-73% ברצועת עזה. הנתונים מצביעים על האטה מתמשכת בביצועי הכלכלה הפלסטינית זו השנה השנייה ברציפות, המונעת ממצב אי הוודאות הגובר הנובע ממצבה הפיננסי של הממשלה, העלייה הניכרת ברמות המחירים המקומיות והירידה בכוח הקנייה. מההכנסה לנפש, לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה.

ובנסיבות כלכליות ולאומיות כל כך קשות שאנחנו עוברים, אני לא מוצא, מתפקידי כשמאלני פלסטיני, מבוכה בהגנה על מעמד הפועלים הפלסטיני ועל התעשיינים הפלסטינים ועל התעשייה הפלסטינית בו זמנית. זה לא מפר את המחויבות האידיאולוגית שאני מחזיק כלפי מעמד הפועלים ולא לאחרים. נכון שאני לא שייך ל"מפלגה או מעמד של בעלי הון ותעשיינים" שחסרה להם מפלגה שתייצג אותה, אלא למפלגה שמגנה באיתנות על זכויות ואינטרסים של עובדים, איכרים עניים ושאר עמלים. בין הגנה זכויות ואינטרסים של עובדים והגנה על התעשייה הלאומית, שתנאיה הידרדרו באופן מדאיג, לא רק בגלל מדיניות הכיבוש, אלא גם בגלל המדיניות השגויה שנוהגת ממשלות עוקבות ברשות הלאומית הפלסטינית.

יש מתאם ברור בין מצב הקיפאון והביצועים הגרועים, שעוברת התעשייה הלאומית בפרט, הכלכלה הלאומית על ענפיה השונים, בעיקר הפריון בכלל, לבין מצב התסכול והעומס שחווה מעמד הפועלים הפלסטיני. . אמנם התעשייה הלאומית בארצנו היא ענף פשוט, ובמבנהו הבסיסי היא ענף יצרני, שחלקו עשה את דרכו בקושי רב לאור ההגבלות והלחצים העצומים של מדיניות הכיבוש הישראלי וה- הגבלות שנכבלו על ידי ההסכם הכלכלי של פריז, שנחתם עם ממשלת ישראל ב-1994. עם שוק כלכלי אחד, כיסוי מכס אחד ומדיניות פיננסית שמכתיב בנק ישראל בין כלכלה פשוטה למפותחת שמובילה מהפכת המדע, הטכנולוגיה והתקשורת, ולאור חסר אונים. מדיניות כלכלית-חברתית של הממשלה המייצרת ללא הרף הגבלות ולחצים שאי אפשר להתעלם מהם עם ההשלכות השליליות שלה על ביצועי הכלכלה הפלסטינית ופיתוח התעשייה הפלסטינית ומגזרים אחרים.ייצור לאומי, שבו אין הגנה על השווקים הלאומיים ו. אין הגנה על התוצר הלאומי לאור תחרות עזה עם מוצרים ישראלים, לרבות מוצרי התנחלויות.

לאור זאת, החריף סבלם של העובדים הפלסטינים ממדיניות ומנהגי הכיבוש, הכיבוש אינו רק כיבוש צבאי, אלא גם כיבוש התנחלויות. בהתנחלויות שהקימה ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז יוני 1967, בנו מתנחלים ומשקיעים ישראלים אזורי תעשייה וחקלאות מודרניים יחסית התלויים בעבודה פלסטינית. בפרויקטים אלו, שהוקמו על אדמות אזרחים פלסטינים, מעסיקים נוהגים בדיכוי וניצול בצורה הגרועה ביותר נגד עובדים פלסטינים. רק לפני מספר שנים, ולאחר מאבק משפטי של 14 שנים בבתי המשפט בישראל, הכיר בית המשפט העליון בישראל בתחולתו של דיני העבודה הישראליים על עובדים פלסטינים העובדים באופן רשמי בפרויקטים אלה, לרבות זכויות סוציאליות, שכר מינימום, זכאות לחופשה שנתית. , ימי מחלה, חגים וקצבאות פרישה. למרות זאת, לא השתנה הרבה בתנאים של עובדים אלו, הנופלים קורבן לתווכים ומקבלים מעט על מנת לשמר את מקום העבודה ומקור ההכנסה אל מול התחרות העזה בשוק העבודה עקב שיעורי האבטלה הגבוהים. בשוק העבודה הפלסטיני.

ואם זה המקרה של העובדים שלנו תחת הכיבוש, מדיניותו ונהליו, אז מה מצבם של עובדים אלה בשוק העבודה הפלסטיני בפרויקטים לאומיים? בראייה אובייקטיבית של הדברים, אף אחד לא יכול לזלזל בקושי וברצינות של התנאים שהכלכלה הלאומית עוברת והסקטור הפרטי הפלסטיני פועל בהם. הכלכלה הלאומית עדיין שבויה בהסכם הכלכלי של פריז ושבויה במדיניות המצור והמחנק הכלכלי, לא ברצועת עזה, אלא גם בגדה.

לסבל שחווה רצועת עזה אין גבולות ואי אפשר לתאר אותו. המצב החמיר והידרדר לרעה לאחר השתלטות חמאס על הרצועה, שם הסגר הפך לחנוק עד כדי ירידה ניכרת ביצוא כמו גם ביבוא, ומספר רב של מתקני תעשייה הפסיקו לפעול. הפריון של השאר ירד עד לגבולות מחצית מכושר הייצור שלהם. שיעורי העוני גדלו. בצורה חדה, כמו גם שיעורי האבטלה, ויותר מ-70 אחוז מהמשפחות ברצועה חיות מתחת לקו העוני. כך גם המקרה של הכלכלה הלאומית בגדה המערבית. זה טוב יותר מאשר ברצועת עזה, אבל שיעור האבטלה גבוה וגם שיעורי העוני גבוהים. באשר לכוח העבודה במגזר הפרטי, אחוז השכירים שחיים מתחת לקו העוני שומר על עצמו במקרה הטוב בתנאים של יציבות יחסית ועולה משמעותית בתנאי מתח וחוסר יציבות.

אם הממשלות הפלסטיניות ימשיכו לנקוט באותה גישה בניהול ענייני הכלכלה הלאומית והמגזרים המייצרים מקומות עבודה, אז האזרח, במיוחד העובדים, לא ימצא מרחב של תקווה. האזרח תוהה מהו האחוז, שהוקצה מסך המשאבים הכספיים העומדים לרשות הרשות הפלסטינית לאורך השנים, בין אם מהכנסות המיסים השונות או מכספי המדינות והתורמים להשקיע בפיתוח לשיפור תנאי הפרטים. מִגזָר. התשובה באמת מדאיגה, שכן אחוז זה לא עלה על 5 אחוז במהלך השנים הללו. מעבר לכך, הממשלות הפלסטיניות נהגו במדיניות שתרמה להסבת הנזק הגדול ביותר למגזרי התעשייה, החקלאות והשירותים של הכלכלה הלאומית הפלסטינית, כאשר היא פתחה את השווקים הלאומיים לכל מה שמיובא על חשבון עידוד התוצרת הלאומית. ומתן דרישות ברמה מקובלת להגנתם.

אנו מבינים שלמגזר הפרטי יש תפקיד בפיתוח, ובנסיבותינו זהו תפקיד חיוני, לא שולי, ויש לספק את הדרישות שימלאו את אחריותו ותפקידו בהקשר זה. יחד עם זאת, אנו מבינים שיש להסיר את העוול מהעובדים במגזר זה על ידי כיבוד הוראות חוק העבודה הפלסטיני, למרות הפערים והחסרונות שבו.

כאן על הממשלה להתערב בשני כיוונים עיקריים: הראשון הוא לחייב את המגזר הפרטי לכבד שכר מינימום במגזר הפרטי שסוכם בין השותפים החברתיים להתקרב לשכר הממוצע לעובדים במגזר הממשלתי ולהצמדה. שכר ללוח הזמנים של יוקר המחיה ולחזק צעד זה ע"י מתן תמיכה למצרכים בסיסיים המפחיתים את יוקר המחיה. השפעת העלייה המוגזמת במחיריהם היא על תנאי השכבות החברתיות החלשות, והשנייה היא הדחיפה. לקראת הסכמה לאומית על חוק לביטוח לאומי ולקרן ביטוח לאומי, עם כל החובות שהממשלה מבצעת, כמו גם של מעסיקים ועובדים במגזר הפרטי, בגלל ההשפעה הרבה של זה על אספקת הקריירה הביטחונית והפשוטה ביותר דרישות חיי אדם הגונים לעובדים אלה, בראשם העובדים.

בנוסף לכל אלה, יש לשדרג ולשקם את תפקידה של תנועת העבודה והאיגודים המקצועיים הפלסטינית כדי להגן על זכויות מעמד הפועלים, לארגן את תפקידו במאבק נגד הכיבוש, לחזק את איתנותה ולפתח את מאבקה בפנים. על הרחבת היקף האבטלה, העוני והדלות וההרעה ברמת החיים כתוצאה מכלי השליטה הישראליים וממדיניות הממשלה וחוסר האיזון שלה בחלוקת נטל האיתנות על המעמדות השונים של העם ושונותיהם. קבוצות חברתיות, ולשימור והגנה על חירויות האיגודים המקצועיים, ופיתוח חוקים לביטחון סוציאלי וארגון איגודים מקצועיים, באופן התואם את החקיקה והחוקים הבינלאומיים וכל ההסכמים החלים מארגוני העבודה הערביים והבינלאומיים, אליהם אש"ף והממשלה הפלסטינית הצהירו על מחויבותם, זאת בנוסף להפעלת הקרן הלאומית לתעסוקה והגנה חברתית, התורמת להפחתת העוני ושיעורי האבטלה בקרב עובדים, ופיתוח חוק העבודה הפלסטיני על מנת לספק הגנה על זכויותיהם של עובדים. עובדות ועובדות בשוק העבודה הפלסטיני.

והקמת בתי דין מיוחדים לעבודה ליישוב ופתרון סכסוכי עבודה בין עובדים למעסיקים הרחק מסחבת וסחבת, זאת בנוסף לצורך הדחוף בשוויון שכר מלא בין עובדות ועובדות בפרויקטים פרטיים, מאבק בפוליטיקה המפלה וכל זה. הפרות נגד נשים עובדות פלסטיניות, ויישום הסכם שכר המינימום.במיוחד על נשים עובדות ומחייב את כל המוסדות, החברות, המשרדים, המרפאות ושאר מקומות העבודה במגזר הפרטי להסכם זה, ולסיים את העוול של עובדים אלו, גברים ונשים, ולשחרר עשרות אלפי עובדים, בעיקר נשים, מתנאי עבודה ותנאים הקרובים יותר לעבודות כפייה ולשעבוד.