הישועה שלנו טמונה בחינוך.. תאומי השחרור והבנייה

מנהל המרכז ללימודי חינוך ויישומים / CARE

הבנת כל בעיה מצריכה מראש שכנוע עצמי בקיומה, אשר יזרז ויקל על מציאת פתרון, הרחק מהתאמה אישית ושימוש בתיאוריית קונספירציה.

האפשרות הגרועה והקלה ביותר היא לאמץ את גישת הג'ירפה, הידועה גם בתור טמנת ראשה בחול, כאילו הכל בסדר.

אנחנו כחברה פלסטינית, על כל קבוצותיה ומעמדותיה, חיים במצב של אובדן והידרדרות כבר עשרות שנים, אולי אחת הסיבות שלה – בנוסף לסגירת האופק המדיני, היא העדר עימות מפורש עם עַצמוֹ.

אולי המאפיינים הבולטים של הידרדרות זו הם הסדקים במערכת השלום האזרחית והירידה המואצת ברמת הערכים והמוסר. ומכיוון שהאחוז הגדול ביותר בחברה שלנו הוא קבוצת הנוער (גברים ונשים), רובם המכריע נמצאים בבתי ספר (גני ילדים, בתי ספר, מכללות קהילתיות ואוניברסיטאות).

החיפזון הזה לא נועד להתעמק בכל הגורמים, אלא, אנו מצפים כאן להתעמק בתפקיד החינוכי והחינוכי הרצוי, שכן כל תוצאה, חיובית או שלילית, של מערכת החינוך החינוכית משפיעה על כולם, ללא הבדל מעמד כלכלי או חברתי. קבוצה, והאפקט הזה עשוי להימשך זמן מה.

לאור המצב הפוליטי הלא מרגיע מזה שנים רבות, והמגיפות והמצוקות הרבות שליוו אותו, (שפעת החזירים, שפעת העופות, מגיפת הקורונה שהרגה אלפי בני אדם, שלא לדבר על ההשפעות השליליות של החיסונים נגדה והשפעות הרבות השפעות פסיכולוגיות, חברתיות וכלכליות שבאו לאחר מכן, אז הגיעה שביתת המורים האחרונה, השביתה הארוכה הזו והמחלוקת האחרונה בחברה ובמוסדות רשמיים ואזרחיים. כל זה מצריך חיפוש אחר אסטרטגיות מחושבות וניתנות ליישום. תוכניות, בתנאי שהן כפופות להערכה והערכה רצינית, לא לתגובות כדי להתמודד עם / להפחית את חומרת ההשלכות של המגיפות והמצוקות שהוזכרו לעיל. כאן אנו שואפים להציג את הדברים הבאים כעניין של השתתפות אחראית:

* הפיכת בתי הספר למועדונים שכונתיים כך שניתן יהיה לאכלס מתבגרים ולמלא את מקום פנוי בפעילות חינוכית בלתי פורמלית, שכן לא יעלה על הדעת שתפקידו של מבנה בית הספר, שעלותו לא פחות ממיליון דולר בממוצע, יוגבל לשבעה בלבד. שלושים עד שעה אחת בצהריים הם חוזרים לעבודה למחרת בבוקר. קבוצות ממוקדות אלו יוזמות לתכנן וליישם פעילויות שהם בוחרים בעצמם, מאחר שאנשי מכה יודעים טוב יותר על מסלוליה, ובחסות החינוכית. ומדריכים מנוסים עם ידע על האפשר והקשה, ואני לא אומר את הבלתי אפשרי. יוזמות הנותנות מענה לתחביבים ולצרכים של צעירים, לא במיוחד באווירה של התפוררות משפחתית מסיבות רבות (בנוסף להידרדרות הפוליטית המצב, המיוצג על ידי הכיבוש התמידי של המולדת, החרמת העושר הטבעי שלה, דיכוי החירויות, שיעור האבטלה הגבוה, בעיקר בקרב בוגרים, ומגפת הקורונה והעלייה ברמת האלימות במשפחה, אז הגיעה הפסקת הגעת התלמידים לבתי הספר בגלל שביתת המורים, שנמשכה קרוב לשבעים וחמישה ימי לימוד (כ-500 שיעורים, תוך ציון כי שנת הלימודים הממוצעת במקרה הטוב היא 210 ימים ללא חגים וחגים רשמיים, כלומר. תלמידים הפסידו כשליש משנת הלימודים), השביתה הזו שהותירה מפסיד חינוכי ומפסיד חינוכי לארג', מחייבת אסטרטגיות ותוכניות מקיפות שנלמדות בקפידה, בתקווה שניתן לפצות את מה שניתן לפצות. אנו מציעים כאן כי האחריות על ניהול וניהול עבודתם של מועדונים אלו תתחלק בין המשרדים הרלוונטיים: משרד החינוך, משרד ההשכלה הגבוהה, משרד התרבות ומשרד הנוער והספורט, ובלבד שברור. התפקיד ניתן למועצת הנוער והספורט ולמתנדבים ממועצות ההורים.

* אנו נמצאים במצב חירום חינוכי וחינוכי, יש צורך לפעול ולהפעיל את תפקיד המשפחה תוך שיתוף פעולה רב יותר בין שלושת הצדדים בתהליך החינוכי. כדי שהמשפחה תוכל לבלות יותר זמן עם הילדים ביחד על ידי תרגול פעילויות ואירועים בתוך הבית ומחוצה לו, תוך צורך להימנע מהפחדות, איומים, הדרה, נזיפה ונזיפה.
* העלאת הערכה עצמית בקרב חברי קבוצת היעד, תוך עבודה מתוכננת לפיתוח שותפות אחראית כלפי החברה והעצמי, ולקיחת אחריות על קבלת החלטות.

* לא מיותר לומר שאחד המכשולים להשגת והגשמת המטרה הלאומית השאיפה המיוצגת בהבסת הכיבוש ובבניית המדינה החזקה בריבונות לאומית עצמאית ובחיים חופשיים, אינו רק הכיבוש, הרחבת בניית התנחלויות, החרמת קרקעות נוספות, הריסת בתים והמהר של משטרים ערביים לנורמליזציה עם האחר, אלא גם אי בדיקה, הערכה והערכת מקצועית של מערכת החינוך הקיימת בכל הרמות וקבוצות הגיל, מכיוון שלנו החברה זקוקה למערכת המגיבה לצרכים פסיכולוגיים, כלכליים, חברתיים ופוליטיים. אני מסיים כאן ואומר שדי לנו בשתיקה, הסתגרות וקריאות תמידיות באומרי ש"הכל מושלם." הגיע הזמן, לאור הירידה ברמה החינוכית והמוסרית, וההשלכות השליליות והקשות. של זה על שלום אזרחי בשל כמה גורמים. הגיע הזמן שנהיה האדונים של הרעיונות וההחלטות שלנו, ולתת לזה להיות הצעד הראשון. להתחיל להקים מועצות עממיות אזוריות כסוג של אחריות חברתית כלפי החינוך, ו לא להגביל אחריות זו רק לאיסוף תרומות ולבניית בתי ספר, תוך פתיחת השדה לכל הפלסטינים להשתתפות אחראית ולביקורת בונה ללא דעות קדומות או הפקעת הזכות לחופש המחשבה והביטוי.

* ההכרח בהפעלת תפקיד ספריות בית הספר ומציאת צוות מוסמך לפיקוח וניהול ספריית בית הספר.

[email protected]