ההצהרות המוטיות של אורסולה לישראל והאם הנושא הפלסטיני הפך למצב חברתי!

הסרטון, שכלל הצהרה של אורסולה גרטרוד פון דר ליין, נשיאת הנציבות האירופית, לרגל חגיגת 75 שנה להקמתה של ישראל, ופורסם באתר משרד האיחוד האירופי בתל אביב, עורר תגובות נזעמות והצהרות של גינוי והוקעה מצד משרד החוץ הפלסטיני ומנהיגים ופלגים שונים. וחוגים ומסגרות פלסטיניות על הטייתו הבוטה כלפי ישראל, הכחשת הנכבה, עוינותו לעם הפלסטיני וזכויותיו הלאומיות, והכללתו ואימוץ הכשלים והשקרים שמקדמת התעמולה הציונית.

לפני שנבחן את הסיבות לירידה בתמיכה הבינלאומית בעניין הפלסטיני, בעיקר באירופה, שנגדה באה הצהרתה של אורסולה, שאמורה לייצג עמדה אירופאית רשמית בגלל המעמד הרשמי שהיא מייצגת, נעצור מעט במה שהיה נאמר בו ולדון בו באופן אובייקטיבי.
אורסולה אומרת:

"נשיא היקר הרצוג, חברים יקרים. לפני 75 שנה, לאחר הטרגדיה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, התגשם חלום עצמאותה של ישראל. סוף סוף העם היהודי הצליח לבנות את ביתו בארץ המובטחת. היום אנו חוגגים 75 שנים של תוססת דמוקרטיה בלב המזרח התיכון.עם 75 שנים של דינמיות, יצירתיות וחדשנות חלוצית.

"גרמתם למדבר לפרוח במובן המילולי של המילה, כפי שראיתי בעצמי בביקורי בנגב בשנה שעברה. היום אנחנו גם חוגגים 75 שנות ידידות בין ישראל לאירופה. יש לנו יותר במשותף מגיאוגרפיה, שלנו התרבות המשותפת, הערכים שלנו ומאות אלפי אנשים יציעו. "אזרחים ישראלים-אירופים כפולים שבנו בינינו קשר עמוק. אירופה וישראל חייבות להיות חברות ובעלות ברית. החופש שלכם הוא החופש שלנו. חג שמח לכל עם ישראל".
(היא סיימה את נאומה באומרה בעברית: "יום הולידת סאמח", כלומר "יום הולדת שמח".

על מנת לתת לעניין את חשיבותו הראויה, יש לציין כי אורסולה פון דר ליין היא דמות פוליטית גרמנית עתיקה מהמפלגה הנוצרית-דמוקרטית, והיא הייתה האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד שרת ההגנה בגרמניה, בנוסף. לכהן במספר תפקידים בכירים רצופים במהלך התקופה שבין 2005-2019 תחת הממשלה אנגלה מרקל, היא נבחרה על ידי ראשי מדינות אירופה לעמוד בראש הנציבות האירופית ב-2019 והפרלמנט האירופי אישר זאת לאחר שהקשיבה ואישר את תוכניתה להמשך חמש שנים שמסתיימות ב-2024, והיא גם האישה הראשונה שמחזיקה בתפקיד זה. היא פוליטיקאית ותיקה ועתידה הפוליטי עוד לפניה, וכל מילה שהיא אומרת יש לדאוג כי היא מבטאת עמדה ומדיניות שיש להתייחס אליה ברצינות רבה.

המצאות היסטוריות וכשלים והכחשת הנכבה
ההצהרה שהשמיעה כללה, בנוסף לאהדה חמה לישראל וליהודים, המצופה מכל גרמני הנושא בנטל השואה, היא כללה גם אי דיוקים היסטוריים והכחשת הנכבה/אסון שפקד את העם הפלסטיני שמצא. עצמם משלמים את מחיר השואה שנעשו על ידי הפושעים הנאצים קודמותיה של אורסולה אתם חייבים להודות ששילמנו ועודנו משלמים את המחיר על פשעי קודמיו הגרמנים, ושישראל הוקמה על שרידי העם הפלסטיני לאחר עקירת 750,000 פלסטינים ממולדתם פלסטין בשנת 1948, הריסת 521 כפרים ועיירות פלסטיניות וביצוע עשרות פוגרומים באזרחים פלסטינים חפים מפשע וחסרי הגנה על ידי כנופיות יהודיות ותפיסת רכוש חומרי ומוסרי של העם הפלסטיני.

היא חייבת גם להודות שפלסטין לא הייתה מדבר כפי שהיא טענה, אלא הייתה מלאת חיים ושגשוג אזרחי, חברתי, פוליטי ותרבותי והייתה יעד לאמנים, סופרים, אנשי עסקים ומבקרים ממדינות שכנות, והיה לה שדה תעופה, רכבות, תיאטראות, בתי קולנוע ומכללות להשכלה גבוהה, כולל מכללה למשפטים מודל מתקדם מתורבת באזור.

ועליו לזכור שישראל, שהיא מתארת כדמוקרטיה, היא דמוקרטיה מזויפת המפלה בין אזרחיה על רקע אתני וגולשת בהדרגה לעבר קיצוניות גזענית ופרסביטריאניזם. מאז 1967 היא כבשה עם נוסף של קרוב לחמישה מיליון פלסטינים, מונעת מהם את זכויות הביטוי, התנועה והבעלות הבסיסיות ביותר שלהם. היא בזזה וממשיכה לבזוז את אדמותיהם ורכושם, להקים עליהם מושבות התנחלויות, לגנוב את משאבי הטבע שלהם. , ולהקים מערכת אפרטהייד על פי כל הסטנדרטים.

מה שאמרה אורסולה בהצהרות חושף את ההטיה העיוורת כלפי ישראל ואת המוסר הכפול והמוסר הכפול הנהוגים על ידיה ושל חבריה המערביים כלפי העם הפלסטיני, בו הסתיימו כל המושבות האירופיות מחוץ ליבשת אירופה, ורק ישראל נותרה מאותן מושבות, אשר החל לטבוע בים הגזענות והקיצוניות, ואשר לא יהיה בר מזל מקודמותיה בדרום אפריקה, אלג'יריה ומדינות אחרות שסבלו מהקולוניאליזם האירופי אך נאבקו בו ולבסוף השתחררו ממנו.

אין ספק שאם אורסולה הייתה מכבדת את המידה הקלה ביותר של רגשותיו של האדם הפלסטיני או חוששת מתגובתו או מתגובת המייצגים אותו, או הייתה מכבדת את עקרונות הזכות, הצדק וההגדרה העצמית של עמים, היא לא הייתה השמיעו את ההצהרות הללו המהוות עיוות וזיוף ההיסטוריה, והיא לא הייתה מכחישה את אסון הנכבה שבוצעה נגד העם הפלסטיני, וכאשר היא אמרה את ההצהרות הללו, המהוות צביעות זולה וחנופה של הישראלים. כשם שהכחשת השואה היא פשע, אנו מאמינים שגם הכחשת הנכבה היא פשע.

ההידרדרות במצב הפנים הפלסטיני עומדת מאחורי הירידה בעמדה האירופית

השאלה המתעוררת היא מה גרם לירידת העמדה האירופית כלפי העם הפלסטיני ולעניינו הצודק מאז הצהרת ונציה ביוני 1980, שהכירה בזכויות הלאומיות הלגיטימיות של העם הפלסטיני ודרשה את הפסקת הכיבוש ואת אי קבילותו של העם הפלסטיני. סיפוח קרקעות של אחרים בכוח בהתאם להחלטה 242, וקרא להכרה בזכותו של העם הפלסטיני לשלוט בו עצמו, ובזכותו של אש"ף להיות שותף לכל יוזמה מדינית, ודרשו את התיחום של העם הפלסטיני. גבולות מדינות האזור, ובין מה שאנו רואים היום של הכחשה אירופית והתעלמות מזכויות העם הפלסטיני לבין השוויון של התליין עם הקורבן.

שאלה זו מתאימה להיות נושא לתזה לתואר שני או אפילו דוקטורט של סטודנט למדעי המדינה, אבל אענה עליה בקצרה ואומר שהנסיגה מתמיכה בזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני מובילה לשלילה והתעלמות של זכויות אלה ובעליהן על ידי חלק מהן היא תוצאה בלתי נמנעת של הירידה בביצועים הפלסטיניים בכל החזיתות. כשהייתה מהפכה והתנגדות פלסטינית לפני היציאה מביירות, היו מי שפחדו מהפלסטינים או שהזדהו איתם, אבל מאחר שקיבלנו את התיאור של התנגדות לגיטימית כאלימות וטרור והכרזנו על "התנערות מאלימות וטרור". , נכנסנו למסדרונות שבילים פוליטיים מעורפלים והתחלנו להיאבק פנימית בשלל שאינו קיים. בשטח החלו שחיתות וחוסר איזון פיננסי ומנהלי לכרסם בגוף הפלסטיני, והעולם החל לנטוש אותנו ולסגת מפנינו. ההכרה שלה בזכויות שלנו והתמודדות איתנו כמצב חברתי לא פוליטי ותתן לנו פירורים כדי שנישאר כפי שאנחנו, כי הפכנו מפרויקט מאבק לאומי לפרויקט נדבות כלכלי ופיננסי וזה מה שהם רוצים את זה עבורנו.

המצב הפלסטיני של היום "לא מוצא חן בעיני חבר ואינו מכעיס את האויב". משנת 2002 אנחנו הולכים בכיוון ההפוך לזה שהתחלנו כשנכנסנו למסלול הפוליטי. במהלך עשרים השנים האחרונות לערך, ארגון השחרור של פלסטין (אש"ף) התרוקן, נדחק לשוליים וחנוט, והפך לשמות ומבנים בלבד שנפגשים רק בהזדמנויות (וזה נושא שיש לו מורכבויות והשלכות שצריכות להיות התעמק במחקרים ובמחקרים שלא ניתן לסכם בשורות), והזוהר של פלגים פלסטיניים רבים התעמעם. שורשיו כבו, ולא היה לו עוד כל תפקיד במאבק בשטח, וכעת הוא התקיים מהרהורים את תהילת העבר והשירה עליו, ונציגיו הפכו לחותמות גומי כדי להעביר את מה שהוכתב להם ללא התנגדות, כי כל התנגדות עשויה להשפיע על התקציבים המשולמים לסיעות הללו או על הפריבילגיות האישיות שניתנו למנהיגיהם. מבנה הרשות הלאומית הפלסטינית, שהחל להיבנות כבסיס למדינה שבדרך, פורק ולאחר מכן חזר וסבל מהתכווצות וניוון שרירים המיוצגים על ידי מיזוג שלוש הרשויות והסתיידות המיוצגת על ידי המדבר של אנשים וביצועים, עוינות ליסודות הממשל התקין, ונטישת הזדמנויות לאנרגיות צעירות.

העולם סביבנו אינו עיוור ואינו טיפש. הם יודעים שנטשנו את מצעד השחרור והפכנו למצב חברתי. כל מה שצריך זה "לשפר את המצב הכלכלי של הרשות באמצעות מה שנקרא צעדים בוני אמון", אשר מתורגם ל"שיפור המצב הביטחוני של הכיבוש" כדי להנציח את המצב הנוכחי ולהעצים את ישראל מלהמשיך ליישם את תוכניות ההתיישבות המרחיבות שלה באמתלה של ניהול הסכסוך ולא ייפתרו. כל עוד נישאר במצב זה, אנו מתחננים למדינות העולם להעניק לנו תמיכה חומרית על מנת שנוכל לשלם את העלויות של משימות השירות שהופקדו עלינו שהן במקור ממשימות הכיבוש, כך נמשיך. להיות נתון לסחטנות ועלבונות כמו אלה שאורסולה אמרה.

למרבה הצער, סיום הכיבוש כבר לא נמצא על סדר יומו של אף אחד, אלא בחלק מהשפתיים כמס שפתיים שלא משמין ולא מזין מרעב, והעולם לא מכבד את החלשים ולא דואג לקבצנים. מצב זה מחייב הפסקה נועזת עם עצמך ותשובה לשאלה: מה הביא אותנו להשפלה זו? והתשובה ידועה לכל מי שלא מפסיק לתהות: מי יצלצל בפעמון?
[email protected]