75 שנים לנכבה.. עובדות להיסטוריה ולפוליטיקה

הנכבה, על משמעותה של פורענות, קטסטרופה, עקירה, גירוש, עקירה, כיבוש מתמשך של אדמות ואנשים, הרס 418 כפרים פלסטינים ועקירת יותר ממיליון בני אדם מבתיהם, מכפרים וערים כדי לחיות בפזורה. ומחנות נצח נטולי אנושיותם. ומעשי הטבח שגבו את חייהם של אלפי מי שהיו בטוחים בבתיהם.. הנכבה מסכמת את כל העניין הפלסטיני על כל מרכיביו וממדיו, ומסכמת במילה אחת את היעדר צדק בינלאומי ואנושי. לאחר זמן רב זה, היא נושאת משמעות של המשכיות ללא פתרונות מדיניים שצפויים באופק המדיני, וקבורת פתרון שתי המדינות עם הקמת המדינה הפלסטינית, ומשמעות הדבר היא שהנכבה נכנסה לשלב של זמן לא ידוע. והמשך הנכבה במושגי התיישבות, ייהוד, כיבוש מתמשך, אלימות, אפרטהייד, מצור, ארבע מלחמות על עזה ופיזור חמישה עשר מיליון המרכיבים את מספר העם הפלסטיני בין בתוך ישראל לאדמות הכבושים. , מחנות ופזורה המופצים בין כל מדינות העולם בחיפוש אחר זכויות אדם ואנושיות. The real Nakba began before May 16, 1948, the day Ben-Gurion declared the establishment of the State of Israel. And to be embodied in the Balfour Declaration of 1917, under which Britain granted the colonial power a homeland for the Jews in Palestine and עסק בעם הילידים כמיעוט בעל זכויות מועטות, ולתרגם הבטחה זו למנדט הבריטי בו הושמה פלסטין בכוונה על מנת שבריטניה תוכל ליישם את הצהרת בלפור על ידי פתיחת דלתות פלסטין להגירה יהודית והקלה על העברת האדמות, במיוחד אדמות ההקדשים האיסלאמיים של האימפריה העות'מאנית, והתחמשות המיליציות הציוניות. And up to the official day of the Nakba, with the issuance of the UN resolution on October 26, 1947, to divide Palestine and announce the establishment of Israel as a state on approximately 55 percent of the area of Palestine, noting שהם היוו באותה תקופה רק מיעוט אוכלוסייה שלא עלה על שישה אחוזים. The Nakba continues with the 1948 war and Israel's occupation of twenty-five percent of Palestine, which is allocated to the Arab state, and its occupation is completed with the 1967 war to occupy all Palestinian lands. Even under the authority, Israel considers all of Palestine as one land from its security perspective and deals with the Palestinians without rights and as mere groups that came to Israel. היא דוחה שלום ומדינה פלסטינית.

הנכבה נושאת עובדות רבות שעלינו לשחזר לצורך משמעות ושיקול דעת. העובדה ההיסטורית הראשונה היא שהנושא הפלסטיני הוא נושא שחרור לאומי, כמו כל נושאי השחרור הלאומי, והחוק הבלתי נמנע שלו הוא עצמאות ושחרור מלאים, בין אם הכיבוש ארוך ובין אם הוא קצר, ומה שמאשר עובדה היסטורית זו הוא שהמאבק התנגדותו של העם הפלסטיני לא הפסיקה מאז היום הראשון של מדיניות ההגירה בשנות העשרים של המאה הקודמת. פלסטין הייתה עדה לתרומות ומהפכות גדולות, שהחשוב שבהם היה המהפכה ב -1936, שהפסיקה בגלל התערבויות ערביות באותה תקופה. התנגדות ומהפכה זו נמשכת עד היום עם ההכרזה על שתי אינתיפאדות ומבשרות האינתיפאדה השלישית המתרחשת היום בשטחים הפלסטיניים, וארבע מלחמות שנלחמו על ידי העם נגד הכיבוש ובנוכחות של יותר מחמשת אלפים אסירים ו עצורים. העובדה ההיסטורית השנייה היא שהעניין הפלסטיני ומקורותיו הם תוצר של הברית הקולוניאלית והתנועה הציונית ופתרון הבעיה היהודית על חשבון העם הפלסטיני.התנועה הציונית לא הייתה מצליחה להשיג את מטרותיה בלי הברית הקולוניאלית הזו. האירוניה היא שהברית הזו שקבע הקונגרס הציוני הראשון היא עדיין אבן יסוד להישרדותה של ישראל בברית שלה עם ארצות הברית. העובדה ההיסטורית השלישית היא שהטיעונים והנרטיבים ההיסטוריים שמפיצה ישראל שואבים את כוחם מהעובדה שישראל היא מדינה של כוח ומצב מלחמה, ועם סיקור והטיה של התקשורת המערבית, שתמיד לוקחת את הנקודה הציונית של רואה ומציג את המאבק של העם הפלסטיני כטרור ואלימות. וזה מה שישראל עושה בהגנה עצמית. למעשה, הקונפליקט הוא מאבק בין כוח הלגיטימיות ללגיטימיות הכוח. כשהעולם מנצח על הכוח, לגיטימציה וצדק בינלאומי נעדרים מהעם הפלסטיני.

לנכבה יש את ההיבטים הפלסטינים שלה, בהתחשב בכך שהפלסטינים הם אנשי הנכבה ומי שסובלים ממנה עד היום, וכאן יש הרבה היבטים וביטויים בין חיובי לשלילי, וצריך עוד כתבה. אסתפק כאן בכך שישראל לא הצליחה להתגבר על המציאות של העם הפלסטיני, על המציאות של בעיית הפליטים, על המציאות של אל-אקצא וירושלים ועל מעמדה הדתי, ויש היבטים שליליים המיוצגים בפילוג ובירידה. תפקידו של אש"ף, והערבים המתמודדים לקראת נורמליזציה ושלום עם ישראל. נותר כי יש תמורות חיוביות הדורשות חזון לאומי פלסטיני מקיף, ובעיקר שהחגיגה השנה תתקיים לראשונה בלב העצרת הכללית של האו"ם. זהו אישור לחוזקה של הלגיטימציה הבינלאומית, לאהדה הגוברת לעניין ולעם הפלסטיני גם בתוך ארצות הברית, ולקולות הביקורתיים העולים כלפי ישראל.

מה שאנו רואים היום על משבר אמיתי שעומד בפני ישראל חושף את דמותה האמיתית של הציונות הדתית והלאומיות הגזענית שלה. היבטים חיוביים אלו דורשים חזון וגישה פלסטינית מקיפה המבוססת על המשך הפיכת פלסטין לעילה צודקת של שחרור לאומי, הפעלת אחריות בינלאומית והצגת גישה לשלום המבוססת על עקרון הזכויות ומלחמה באפליה ושנאה אתנית. פלסטין היא אחת עם אדמתה ואחד עם אנשיה במסגרת מדינה אחת ואזרחות אחת. והזמן יישאר, לא משנה כמה זמן יימשך האסון, לפעול לטובת העם הפלסטיני ועניינו.
[email protected]