יש מילים ברגע שהן נוגעות באוזניו של הפלסטיני, עד שגופו רועד מהייסורים שסבל.. והוא יסבול אם יזדקק לנסוע כמה קילומטרים ממרכז העבודה שלו ב"בירה הזמנית" רמאללה, שם הפלגים נמצאים מדרום לגדה המערבית. דרך המכולה ועמק האש, או מפתחי הגדה המערבית של יריחו.
מחסום ה"קונטיינר" נמצא באמצע המרחק בין צפון ומרכז הגדה המערבית לדרומה, ויש בו מוצב צבאי, במדרכה ממול רואים לא פעם צעירים פלסטינים שמצווים לכרוע על ברכיהם. ברכיים, עם הידיים מעל הראש, בלי שאף אחד יודע למה? ולכמה זמן? מולם צופים, צוחקים ומתבדחים, חיילי צבא ההגנה או משמר הגבול, שהנהגתם עברה לידי השר "אלדהירה" בן ג'פיר, מרוצים מהסצנה, שמסתיימת פעמים רבות במשפט של שתי מילים.. "אלוהים יברך אותך" או המילה "סעא".
יש ימים שבהם צעירים לא מקבלים פקודה לכרוע ברכיים, אבל כשקציני וחיילי המחסום מחליטים לעשות חיפוש במכונית או בכמה מכוניות, תמצאו את עצמכם בתור של מכוניות באורך כמה קילומטרים, הנושאים אלפים. של אנשים בגילאים שונים, ובהמתנה לאורך לא ידוע, אין זה מפתיע שחולה מת או שנולד ילד, ואם נהג מונית או רכב פרטי נאלץ להזעיק את אנשי המחסום באמצעות צלצול "צופר המכונית". כדי שכולם ייענשו על הפרעה לחיילים. זמן ההמתנה מכפיל את עצמו, ותור המכוניות מתארך בעוד ק"מ. הצופר הוא סוג של מחאה - כך רואים זאת החיילים -! זה לא קורה כל יום, אלא כשאין חיפוש או הרחקה של צעירים למלא את חובת הכריעה עם פניהם אל הקיר, מתקיים טקס החלפת המשמר.מה שמוביל לשיתוק בתנועה, הלוך ושוב, מתחיל באות מידו של החייל ומסתיים במילה "סעא" ", כדי שנפשם של הנהגים והנוסעים תרגיש הקלה, רק משמיעת מילת הקסם השווה לאנחת רווחה.
ואם טוב מזלם של המטיילים, כלומר בזמן שאין בדיקה, ואין חילופי משמרות, מה שגורם להם לצפות למעבר חלק עד שיופתעו, וזה מה שקורה לאחר ה"מיכל". "משאיר את המטיילים לשאר חלקי הארץ, כמו גם לפני שהוא מגיע לבאים, עם קהל גרוע יותר, כואב יותר וארוך יותר מכל עינויים אחרים. המונים מוכרים, כשההתנחלות "מעלה אדומים" משתתפת. בחגיגות המדינה ובמפלגות החרדיות, ולפי לוח השנה, אין חודש בלי חגיגה, וכדי שהחוגגים לא יפריעו לקול רעש המטיילים הפלסטינים "המחבלים", הכבישים סגורים, והמעבר של העיירה אבו דיס, שטראמפ מינה כבירת פלסטין, הופכת להיות אנחנו צריכים תור של מכוניות באורך קילומטר, וזמן שבו כל מטר לוקח חצי שעה לחתוך, אבל שאלפים מתכנסים להתפלל באל- אקצא כל שישי ועיד, אז אין בזה שום דבר רע!
נניח שלמחסום המכולות נמאס מהתעללות בעוברים ושבים ונותן לעצמו רשות לנוח זמן מה. יש מחסומים שיש להם יכולת קסומה לגרום לשורה השנייה של הפלסטינים להיחנק לפני ואחרי המכולה. סגור, ועם הדקה הראשונה של הימצאות המחסום ולזמן לא ידוע, הוא הופך למשותק לחלוטין, והריאה היחידה של הבנק שנושמת, יחד עם הריאה השנייה "ירדן" סובלת מחנק מוות. בפתח המיכל , החיילים במחסום מפעילים את התחביב שלהם לצפות באלפי מכוניות ועשרות אלפי נוסעים, החיילים מרגישים בנוח כי "עמיתם" במחסום יריחו עשה את החובה ועוד.
"קונטיינר" היא המילה הטרגית ביותר שחוזרת עליה הפלסטינים, שיש לנתק אותם כדי לעבור מצפון ומרכז הגדה המערבית לדרומה, חלקם נוסעים מדי יום מהבירה הזמנית בה הם עובדים. , וחלקם ישנים במכוניותיהם בגלל עייפות ושעמום, קור החורף וחום הקיץ והתופעה שאין לה פתרון, זה שבסוג כזה של עינויים, אין דרך לעצור השאירו במכונית לכל מקום, ואין דרך לנהגים לחזור מהיכן שהגיעו!
זה לא הכל במונחים של ייסורי המעבר ממקום למקום. דורות בעזה לא יודעים דבר על הנעשה מאחורי ארז ורפיח, ובצפון הגדה, אנשי שכם, ג'נין, טול כרם ואחרים. לא יודע מה קורה מאחורי חווארה, בכל הארץ כל האנשים חיים כאילו הם בתוך מיכל פלדה ללא דלתות וחלונות, בדומה לטנק של ע'סאן כנפאני, אבל הפעם בגודל של מדינה ועם, טנק של ששת אלפים קמ"ר, ומיליוני עצורים מאוכלסים.
האם מי שקרא לעמק האש לפני ואחרי המיכל ניבא או בצירוף מקרים? בכל מקרה, השם מתאים.
האם העולם יודע על כל זה או אפילו על חלקם? הבה נשאל את הפוליטיקאים שלנו השקועים באג'נדות שלהם, ואם נשאר מקום, הבה נשאל את עשרות השגרירויות שלנו הפרוסות בכל העולם!! הכותרת "למען המטרה"!!!
شارك برأيك
קו יריחו.. המכולה.. ואדי אל-נר... ולהיפך.