בשבועות האחרונים נפרדה העיירה עזון משניים מטובי בניה, הנער מוחמד סלים (בן 15) והצעיר עזאם סלים (בן 20), שנהרגו מפגיעת כדורי הכיבוש. הבדל של כמה ימים, כשהאנשים התמודדו עם הניסיונות החוזרים ונשנים של הכיבוש להסתער על העיירה.

בטוח לתושבי העיירה שהסכנה עדיין קיימת וכי כדורי הכיבוש יגבו חיים נוספים, שכן מאז הכיבוש ב-1967 לא פסקו שאיפות הכיבוש והמתיישבים בעיירתם ובאדמותיהם.

במרחק של 25 ק"מ ממערב לשכם, ו-10 ק"מ ממזרח לקלקיליה, שוכנת העיירה עזון, שהייתה לאורך זמן חוף מבטחים, אך כיום היא נטרפת בציפורני הכיבוש וההתיישבות.

עזון שייך מבחינה מנהלית לנפת קלקיליה, בעוד שבעבר היה חלק ממחוז טול-כרם, בעוד ימי השלטון התורכי באו בעקבות מחוז סלפית, ולפני כן, בתקופה הממלוכית, היה הכפר האחרון במחוז הצפון של ירושלים.

מיקומה האסטרטגי של העיירה, בה מתגוררים כ-10,000 נפשות, המקשר את נפות שכם, קלקיליה וטול כרם זה לזה, ומאופיין בפוריות אדמותיה, נותר שאיפת הכיבוש והמתיישבים. בשנים האחרונות זללו התנחלויות שטחים נרחבים מאדמותיה, בהיקף של כ-27 אלף דונם, והיא מוקפת כיום בהתנחלויות וחומת האפרטהייד, והרחובות העוקפים ומגדלי השמירה הצבאיים שעוקבים אחר כל נכנס ויוצא.

ראש עיריית עזון, אחמד אינאיה, אומר שאנשי עיירתו התבלטו ביציבותם ובהגנה על אדמותיהם לאורך ההיסטוריה. הם השתתפו במהפכות שהתרחשו קודם לכן, כמו "מהפכת אל-בוראק", מהפכת "36" ומהפכת "39".

במהפכה של 1936 הוביל אחד מתושבי העיירה, פאריס אל-עזוני, קבוצה המתנגדת למנדט הבריטי, הוא נתפס על ידי הבריטים, אך הוא הצליח להימלט מכלא עכו, עד שנעצר מחדש בסוריה והוצא להורג. שם ב-1940.

כמו כן, במהלך מהפכת ה"36" מתה השהידה פאטימה ע'זאל, ונאמר שהיא הקדושה הפלסטינית הראשונה באותה מהפכה, וזיכרונה הונצח על ידי כינוי שמה לבית הספר לבנות עזון, "בית הספר". של השהיד פאטימה ע'זאל".

איניא הוסיף כי סדרת ההקרבות נמשכת, בשבועות האחרונים נהרגו שניים מתושבי העיירה ולפני כשנה היה קדוש נוסף, לצד עשרות פצועים ואסירים של תושבי העיירה.

הוא ציין שהכיבוש והמתנחלים מקיפים את העיירה מכל עבר, והם הפכו את חיי אנשיה לגיהנום, למשל יש את הרחוב שהכיבוש קורא לו רחוב "55", והוא נמצא בכניסה של עזון, והיא תמיד זירת אירועים ועימותים עם כוחות הכיבוש והמתנחלים, ויש גם שערים אל-חודיידה, שהכיבוש משתמש בהם כדי לנעול את העיירה ולצור על שאר אדמותיה, תוך ציון כי הכיבוש. והתנחלויות השתלטו על כמחצית מאדמות העיירה.

הוא ציין כי הכיבוש מגביל מאוד את החקלאים ובעלי האדמות, מכיוון שהוא מונע מהם להגיע לאדמותיהם כדי לחרוש, לטפח, להחזיר או למסוק את הזיתים שלהם, והוא גם מונע טרקטורים חקלאיים, "מריצות" ודחפורים שאנשים צריכים להשיב להם. קרקעות, מהליכה ברחוב 55 והגעה לאדמותיהם בסמוך לרחוב, ומי שרוצה לעשות כן חייב לקבל אישורים מיוחדים בעניין זה.

עינאיה אישרו שהם שואפים לעשות פרויקטים בכפר כולל פיתוח רשת המים והחשמל ורשתות הרחובות יש פרויקט שמדאיג את העירייה שהוא פרויקט רשתות הביוב שכן לא יצא לפועל עקב לחוסר המימון לעבוד על זה.