בימים האחרונים התקשורת הפלסטינית, בעיקר הרשתות החברתיות, לא הפסיקה לדבר על חיסולים אפשריים של ישראל נגד מנהיגים פלסטינים או אחרים, לאחר התקריות הביטחוניות שהסלימו לאחרונה, בעיקר במהלך חודש הרמדאן, לאחר הסבב הקצר, שבמהלכו עשרות רקטות נורו מכמה חזיתות שהפתיעו את ישראל, עם קבלת שירותי הביטחון שלה, מה שהעמיד אותה בדילמה בנוגע לתגובה למה שקרה.

בערוץ העברי 12 הופיע לפני יומיים ידיעה לפיה ישראל בוחנת אפשרות לשנות את מדיניותה באמצעות חזרה למדיניות החיסולים "חגיגות יום העצמאות" (הנכבה הפלסטינית), ללא מתח ביטחוני .

החדשות התמקדו בצורה ברורה יותר בחזרה למדיניות החיסולים כתגובה לכל תקיפה פלסטינית, במיוחד במהלך חגיגות.

הבשורה הגיעה בתקשורת העברית, עם המשך הקריאות של שרי הימין הקיצוני בממשלת נתניהו, ובמיוחד איתמר בן גביר, לחזור למדיניות זו.

הידיעה הזו, שתורגמה אחרת בתקשורת הפלסטינית, עוררה מחלוקות רבות, במיוחד ברשתות החברתיות, על ידי כמה אנשי תקשורת, פעילים ואפילו אנליסטים שהלכו רחוק מדי עם תרחישים רבים, עד שרבים כינו אותה רק "זוהר תקשורתי". וחלק מהמלחמה.פסיכולוגית.

אין ספק שהכיבוש הישראלי עשוי לנקוט בביצוע חיסולים, והוא לא עצר זאת מלכתחילה, במיוחד מחוץ לשטחים הפלסטיניים, בשיטות שונות, אחר היה נגד עלי אל-אסווד, מראשי השטחים הפלסטיניים. הג'יהאד האסלאמי בסוריה, שנמצא פעיל בפעולה צבאית כמהנדס צבאי של הארגון, שהחל בשנים האחרונות להרחיב את פעילותו. מחוץ לפלסטין, לעומת זאת, לא סביר שהוא יפנה למבצע כזה ב- זמן נוכחי לכמה מטרות, ובראשן חוסר הנכונות שלו לפתוח בהסלמה צבאית שתפתח את כל החזיתות נגדו.

למרות הדיווחים הישראלים המסיתים נגד סגן נשיא חמאס בפרט, סאלח אלעארורי , ההערכה היא כי מדובר בניסיון לשפוך אור על פעילותו, במיוחד לאחר ירי הרקטות מלבנון ולהאשים את התנועה בעמידה מאחוריהן, אך זה does not mean that Israel, if it was able to reach him by the methods it uses as usual. In the manner of assassinating personalities outside Palestine such as Mahmoud al-Mabhouh, Ali al-Aswad or others from the list that goes on.

מוסטפא איברהים, מומחה לענייני ישראל, אמר ל-Al-Quds.com כי החזרה למדיניות החיסולים היא דרישה בסיסית ששרי ימין קיצוני כמו בן גביר וסמוטריץ' דורשים ללא הרף, לאור השחיקה האחרונה בהרתעה הישראלית. במיוחד בשנה שעברה ותחילת שנה זו.

ואיברהים קבע שהנושא הזה קיבל אופי תעמולתי יותר מהמציאות שישראל מבקשת להימנע ממנה על ידי השתתפות במבצע שעלול להוביל למלחמה בכמה חזיתות, וציין במקביל שזה לא אומר שיש כוונות. מצד הכיבוש או מעריך שניתן לבצע פעולות כמו שעשה נגד פלסטינים, איראנים ואחרים מחוץ לפלסטין.

הוא ציין כי כל התנקשות תדרוש הכרעה פוליטית, אך הצגתה בצורה תקשורתית זו היא רק מלחמה פסיכולוגית ותעמולה תקשורתית ופוליטית שמטרתה ליצור תהליך הרתעה חדש.

הוא ציין כי הניתוחים הפלסטינים של הנושא חרגו בהרבה מהחזון של הכיבוש בנושא זה לאור התמקדות מערכת הביטחון הישראלית באיחוד הכיכרות, שנראתה בולטת יותר בתקופה האחרונה, במיוחד באירועי חודש הרמדאן. מה שגרם לישראל לחשוב היטב לפני נקיטת כל פעולה.צעד התנקשות או מבצע ספציפי וחושש מתגובה מאותן חזיתות.

והוא ציין שישראל פועלת בדרך כלל בחשאי ורחוק מהתקשורת, בזהירות ובשתיקה, ולא יוצאת לתקשורת כשהיא מחליטה לרצוח אדם, ומה שדווח בתקשורת עשוי להיות רק ניסיון לרצות את בן גביר. וסמוטריץ', מצביעים במקביל על חשיבות ההתנגדות שתהיה זהירות לקראת כל בוגדנות ישראלית.

הוא ציין כי התעמולה התקשורתית הזו לוותה בניתוחים פלסטינים רבים בכלי התקשורת השונים, שהעלו מצב של פחד וחרדה בקרב האזרחים, וסביר להניח שישראל לא תפנה לאופציה כזו, לפחות עבור time being, inside Palestine, especially since such an issue needs an Israeli security study. And to take a decisive decision regarding it in light of the lack of security experience of the cabinet ministers, especially Ben Gvir and Smotrich, and their leaking of everything that מתרחש בישיבות הממשלה.