רדיפה דתית שיטתית נגד מוסלמים ונוצרים בירושלים

לאחרונה הופצו סרטונים רבים באתרי רשתות חברתיות המנוהלות על ידי צבא הכיבוש, המציגים תוכן מסוכן המציג חיילי כיבוש ישראלים במחסומים צבאיים המספקים עזרה ראשונה לכמה אזרחים פלסטינים שביקשו לבצע את איתיקאאף במסגד אל-אקצא בליל הכוח. ועוד סרטונים שמראים חיילי כיבוש מחלקים להם מים ואחרים לוחצים להם ידיים. ורבים אחרים, זה לא יותר מתמונות, שרבות מהן מוגזמות לייפות את הכיבוש ואת פניו המכוערות מול התמונות האמיתיות שהתפשטו בהרחבה של ההתקפות האכזריות של צבא הכיבוש על מתפללים מוסלמים במסגד אל-קיבלי, פריצת דלתות וחלונות ומעצרם של מתפללים, ולאחר מכן סצנות מחרידות נוספות של הכאת וגרירת מתפללים נוצרים אל מול כנסיית הקבר באירוע. של "שבת האור" ומניעת כניסתם לכנסייה. סצנות מכוונות שמדווחות בתקשורת העברית אינן משנות את המציאות, הן אינן מייפות את דמותם של חיילי הכיבוש החמושים בכבדות, ואינן יכולות להפריך את העובדה שהמוסלמים והנוצרים נתונים לרדיפות דתיות שיטתיות על ידי המעצמה הכובשת, ואינן יכולות לכסות. להגביר את הקשיים עימם מתמודדים הפלסטינים בגדה המערבית באמצעות עשרות מחסומים צבאיים להגיע לירושלים, בנוסף למנוע לחלוטין מתושבי עזה להתבודד ולכונן את ליל הכוח באל-אקצא. משטרת הכיבוש פרסמה החלטה להגביל את מספר הנוצרים החוגגים את חגיגת "שבת האור", מה שהכעיס את מנהיגי הכנסייה, שראו בכך חלק ממה שהם מתארים כמאמצים ישראליים מתמשכים להגביל את הזכויות, החירויות והפולחן של הנוצרים. בעיר הקודש ירושלים, כידוע, מונעת מנוצרים מרצועת עזה והגדה להגיע לירושלים, לא לרגל "שבת אור", אלא בכל חגיגה נוצרית בתמורה. מניעה היא שיטה תעסוקתית המשמשת לצמצום מספר המתפללים המוסלמים והנוצרים בקדושתם במסגד אל-אקצא ובכנסיית התחייה. זוהי שיטה גזענית שיטתית שאומצה הכיבוש לצמצום מספר המתפללים המוסלמים באל -מסגד אקצא ומספר המתפללים הנוצרים בכנסיית התחייה, לא מסיבות ביטחוניות, אלא מדיניות כיבוש שיטתית להטלת ריבונות ישראלית על המקומות הקדושים בעיר הקודש.

זו לא מדיניות חדשה שנוקטת ממשלתו של נתניהו בן גביר, אבל היא ישנה גם בתקופת הממשלות הקודמות, ומשמעותה היא סירוב שלטונות הכיבוש שלמוסלמים או נוצרים יש סמכות כלשהי על המקומות הקדושים שלהם. הקדמה לפתרון הסכסוך הפלסטיני-ישראלי הכולל. כולם מודעים לכך שהדבר עלול להוביל למלחמת דת מורכבת, אבל לממשלת הכיבוש לא אכפת מזה ולא אכפת מהבלבול של הסצנה כתוצאה מהנוהג של עוד צעדי כיבוש שמתנכלים למוסלמים ולנוצרים כאחד, כי העולם הערבי והקהילה הבינלאומית לא הביעו את דחייתו משיטות אלה אלא בהוקעה, הוקעה ודאגה להתנהגויות כאלה כיבוש אינו יותר, וידוע כי לכיבוש לא אכפת מהוקעה והוקעה כל עוד האינטרסים שלו הם. לא נפגע, ולא אכפת לה מהבעת הדאגה של הקהילה הבינלאומית כתוצאה מהצעדים הללו, המבוססים על צעדים המביאים לרדיפות דתיות ולתקיפה בקדושים ובמתפללים דתיים, מוסלמים ונוצרים.

האמת היא שהכיבוש נוהג במדיניות שיטתית לדה-פלסטינאזציה של עיר הקודש והפיכתה לעיר בעלת אופי יהודי, בלי שום דבר שמצביע על כך שהיא הייתה פעם עיר ערבית, אסלאמית, פלסטינית. הכיבוש מבין שהוא לא יכול להיפטר מהמקומות הקדושים לאסלאמיים ולנוצרים בירושלים תוך זמן קצר, ושום ממשלה כובשת לא יכולה לעשות זאת. ריבונות ישראלית בכוח על כל מה שקשור למסגד אל-אקצא וכנסיית התחייה, וכן כך שינה את המצב ההיסטורי במסגד אל-אקצא על ידי חלוקתו זמנית ומרחבית והקמת המקדש כביכול במקום המתפלל השבט ומול שער המוגרבים.

זוהי רדיפה דתית שיטתית שנוהגת ממשלת הכיבוש וקשורה לפרויקט הפוליטי הציוני המבוסס על ישות בעלת לאום אחד ודת אחת. זו הסיבה שהממשלה הדתית הקיצונית של נתניהו מתעקשת לשלול את זכותו של העם הפלסטיני לקדושתו. וזכותם על אדמתם ההיסטורית ואינה מכירה בקיומן של דתות אחרות בפלסטין מלבד הדת היהודית הציונית. אולי הרדיפה הזו הפכה היא דורשת התערבות אמיתית מהקהילה הבינלאומית והגנה על מוסלמים, נוצרים וכל העם הפלסטיני בכלל אזורי הגדה המערבית וירושלים. האמת היא שממשלת נתניהו אינה מבקשת לפתוח את ירושלים לכל הדתות ולהפוך אותה לעיר קדושה בה מכבדים את חופש הפולחן של שלוש הדתות, אלא היא מבקשת להוכיח שבעלי הדת היהודית בלבד הם הרוב המכריע בעיר הקודש, ולכן לממשלת ישראל יש את הזכות להטיל ריבונות ישראלית על כל מקום קדוש העוקב אחר הדתות האסלאמיות והנוצריות על מנת להגן על היהודים וקדושותיהם, מה שההיסטוריה הוכיחה שהם אינם עושים. יש להם קדושות היסטוריות כלשהן בירושלים, ו"חומת הבכי", שהיא חומת אל-בוראק הפלסטינית, אינה אלא מקום שבו היהודים רצו לקיים את הטקסים הדתיים שלהם שכן היא חלק ממסגד אל-אקצא ותו לא.

הרדיפה הדתית הנוהגת נגד מוסלמים ונוצרים אינה מינורית או בהזדמנויות ספציפיות כמו חגים וחודש הרמדאן המבורך, אלא מדובר במדיניות כיבוש שיטתית לאורך כל השנה שנראית ממוקדת בחגים, לא כדי להרגיז את המוסלמים ולהתגרות. אותם, אלא כדי לגרום להם להרגיש שמסגד אל-אקצא הוא לא רק בשבילם, אלא שגם היהודים שותפים בו, וזה מסוכן יותר מהפרובוקציה עצמה. שתיקת העולם, אונסק"ו והאו"ם על רדיפות דתיות מתועבות שכזו תחשוף את האזור למלחמת דת עזה שמבלבלת את האזור כולו וזורעת כאוס וחוסר יציבות בכל מקום, ולכן היא הפכה לחובה על כל הגופים הבינלאומיים ומדינות המרכז. בעולם, מועצת זכויות האדם, הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, ליגת המדינות הערביות והותיקן המאמץ האמיתי והרציני לספק הגנה בינלאומית למוסלמים ונוצרים כאחד, במיוחד מכיוון שאותם קדושים היסטוריים נמצאים בגבולות יוני 4, 1967, וחלים עליהם כל חוקי הארץ הכבושה, המחייבים הגנה על המורשת ההיסטורית והדתית, הן האסלאמית והן הנוצרית, מפני התעללות של רשויות הכיבוש.