העולם משתנה סביבנו

רק לפני כמה שנים, במיוחד בתקופת כהונתו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ, הבלתי ראוי, כל מה שקרה במציאות המקומית שלנו, בסביבה האזורית שלנו ובעולם בכלל, יצא נגדנו: ארה"ב, בראשות האקסצנטרי שלה. נשיא המדינה, הטיל את ההגמוניה שלו על העולם כולו. הממשל של הנשיא הזה - שמואשם כיום בביצוע עבירות פליליות - סוחט את כל מדינות ערב, נסוג מהסכם הגרעין עם איראן, ולאחר מכן מאמץ את חזון הימין הקיצוני הישראלי. לפתור את סוגיית המזרח התיכון לפי העסקה שלו עם נתניהו, ומסקנתה היא נורמליזציה עם מדינות ערב ומחיקת הזכויות הלאומיות של העם הפלסטיני, והחלפתן באשליות שגשוג כלכלי.

במישור הערבי והאזורי, מדינות ערביות רבות נשחקו מבפנים והידרדרו במשברים הפנימיים ובמלחמות האזרחים שלהן, כך שראינו כיצד מדינות וערים שהיו לאורך ההיסטוריה שלהן מרכזי הציוויליזציה הערבית-אסלאמית קורסות. ראינו כיצד העולם הערבי מתחלק לצירים סותרים, וישראל מוצאת בסכסוך הזה שהיא בדה ותדלקה פרצות דרכן היא יכולה לחדור, ובכך מציגה את עצמה כבעלת ברית של כמה צדדים מול אויב מלאכותי. וכיצד פעלה לקידום בנייתו של סדר אזורי חדש שבו יהיה לה מקום של עליונות ומנהיגות ותציג את עצמה כמדינה שאוהבת שלום ושיתוף פעולה אזורי.

מצבנו הפנים-פלסטיני לא היה במצב טוב יותר עם חסימת הסיכויים לפתרון סוגייתנו הלאומית, והירידה במעמדה של סוגיה זו לאור ההתפתחויות האזוריות המואצות, המשך הפילוג והבלבול וכישלון כל הישיבות. וכנסים להחזרת האחדות הלאומית.

יחד, תנאים אלו פיתו את ישראל ועודדו אותה להתמיד בתוקפנותה, ולעשות כל מה שיבטל כל הזדמנות ריאלית להקמת מדינה פלסטינית עצמאית. ואכן, ממשלות ישראל באו להתייחס לנושא הפלסטיני כאל טרור בלבד. ובעיה דמוגרפית למדינה היהודית, וכשקישטו את הדיבור הזה הם ניסחו אותה בביטויים המצביעים על כך שהנושא הוא בעיה ביטחונית, כלכלית והומניטרית, שהטעתה גורמים בינלאומיים ואזוריים רבים, כך שהסכימו למקד את מאמציהם הפחתת השפעות הכיבוש ושיפור תנאי החיים שלנו תחת עולו, ולא על סיום הכיבוש הזה, הגורם היסודי לכל בעיותינו ולרוב המשברים באזור.

היינו, אם כן, בתקופת שקיעה שנמשכה שנים, שבה האינטרסים האפילו על עקרונות, מאזן הכוחות הוסט, השיטה הערבית התפרקה, כוחות הימין הפופוליסטי, הכוחות הפשיסטיים והניאו-נאצים גברו ומתועבים. הגזענות הפכה ממגמה דחויה וגנועה למגמה מרכזית שעלתה לשלטון במספר מדינות גדולות.והקטנה ביותר, במדינות המרכז (המערב הקפיטליסטי) והפריפריה (העולם השלישי) כאחד.

אבל מה שחורג מהגבול שלו פונה נגדו, כשהיהירות והשחצנות של ישראל דחפו אותה לזרועות הימין הפשיסטי הקיצוני, שבא להסתמך על מעשי טבח ושואות ככלים "לגיטימיים" להשגת תאוות הבצע שלה, והגזים במדיניות התוקפנית שלו כלפי נקודה שבה היא אינה מכירה עוד בקיומו של העם הפלסטיני, והשתכנעה ביכולתו לפתור את הסכסוך ולסיים אותו רק בגלל שיש לו עליונות צבאית. ומכיוון שהטבע מנצח, הכוחות הפשיסטיים האלה, העוינים לכל מה שהוא אנושי, לא יכולים להיות אחרים ממה שהם מול בני עמם. ומפר את זכויותיו, אינו יכול להיות אדיב, סובלני ודמוקרטי איתם. מי שלא מסכים עם דעתו ועמדתו הפוליטית עם בני הדת והגזע שלו, וכך חשף הפשיזם את הנסתר המכוער ביותר שלו, ונכנס לישראל למשבר חסר תקדים, חושף הסתירות הפנימיות המשתוללות שלה, והביאו אותה לסף מלחמת אזרחים.

במישור הבינלאומי יש גילויי נסיגה מצד הממשל האמריקאי לנושאי המזרח התיכון. נכון שישראל היא עדיין הבת המפונקת של ארה"ב ובעלת הברית הקרובה ביותר בעיני ממשלים עוקבים, אבל וושינגטון היא כעת ממקד את מאמציה באזורים אחרים. התברר שהמלחמה באוקראינה היא לא רק עימות בין רוסיה למשטר זלנסקי, אלא עימות גלוי בין רוסיה לנאט"ו על כל חברותיה ויכולותיה. ארה"ב היא כבר לא השוטר של העולם, היא גם לא ההנהגה המוכרת, וגם לא הפיקוד הסופי שכן היא הקוטב היחיד הדומיננטי מבחינה צבאית וכלכלית על פני כדור הארץ, וכעת אנו מוצאים בעלי ברית קרובים לארצות הברית שמסרבים להיכנע לקו ולתפקיד שוושינגטון מצייר עבורם, במיוחד על ידי תרומה למאמצי המלחמה שלה נגד רוסיה, ולמאמציה למצור על סין ותפקידה העולה. ההסכם האיראני-סעודי ושיקום היחסים הדיפלומטיים ביניהם הם רק עדות לתפקיד הסיני ההולך וגובר בעיצוב תכונותיו של עולם המחר. להסכם זה, שהיווה מכה קשה לישראל, תהיה ללא ספק השפעה על פתרון ופירוק של מספר תיקים ומשברים בלתי פתירים, לרבות המלחמה בתימן ומשבר לבנון. מה שאנו מקווים הוא שההסכם הזה יצור אקלים טוב, ישקפו את עצמם באופן חיובי על התנאים הפנימיים שלנו.

בין ההתפתחויות החשובות ביותר ניתן למצוא אינדיקטורים לסיומו הממשמש ובא של המשבר הסורי באופן המבטיח את שימור אחדות סוריה ושלמותה הטריטוריאלית, חזרתה לליגה הערבית (או, יותר נכון, חזרתה של הליגה הערבית אליה) ואת חזרתה לליגה הערבית. שיקום מיקומה הטבעי כמדינה מרכזית באזור.

בטוח שהפתרון למשברים הערבים הסובבים אותנו יתרום להחזרת ההתחשבות בעניין הפלסטיני כנושא המרכזי במזרח התיכון והנושא העולמי החשוב ביותר.תמיכה ואהדה ערבים לעניינו, והוכחה לכך שעמנו. לא ייכנעו ולא יסתפקו בעיכול ופגיעה בזכויותיהם הלאומיות, אך השפעה זו נותרה חלקית עם המשך הפילוג הפלסטיני וכל עוד לא תושג אינטגרציה בין כל צורות הפוליטיות, הדיפלומטיות, המשפטיות, הבינלאומיות, הציבוריות והן. מאבק התנגדות.

השינויים הגלובליים, האזוריים והישראליים חשובים מאוד ועשויים להיות מכריעים, אבל בהחלט לא נרוויח מהם אלא אם כן נסדר מחדש את הקלפים ואת הבית הפנימי שלנו על בסיס החזרת האחדות הלאומית ושקול מחדש את מרכיבי המערכת הפוליטית הפלסטינית מתוך הכניסה לבחירות המקיפות.