כל הימים יישארו לירושלים עם העם המוסלמי והנוצרי שלה

הם מדברים על יום אל-קודס הבינלאומי, ובהזדמנות זו התקיימו חגיגות וצעדות בעשרות מדינות ומאות ערים, וכל המשתתפים אישרו את הסולידריות והתמיכה שלהם בעיר זו ואת דחייתם מכל פגיעה במציאות ההיסטורית שלה.

יום אחד לא מספיק כדי להעניק כבוד, הערכה והגנה על ירושלים, אלא כל הימים מיועדים לעיר שאין דומה לה וכל הימים חייבים להוות ביטויי הערכה והלל עליה. זה אומר הכל למהות הדת הנוצרית ולקח את שמה מתחיית המשיח מן המתים.

בימים אלו נחגג יום שישי האחרון של חודש הרמדאן המבורך, כשם שהכנסיות האורתודוקסיות חוגגות את יום שישי הטוב, שבת קלה וחג הפסחא המפואר, וכך נחגגים חגים דתיים אסלאמיים ונוצרים תוך כשבוע.
לפיכך, האחדות בין מוסלמים ונוצרים מעמיקה במישור הדתי, והיא זו שמעמיקה מאוד במישור הפוליטי והלאומי בצורה חזקה ומתמשכת, למרות מה שאנו רואים מחלוקות בין כוחות מפלגתיים ואינטרסים פלגיים צרים.

התמיכה בירושלים ביומה אינה באה רק בנאומים והצהרות, אלא דווקא בנוכחות הפלסטינית ובפעולות התומכות בנוכחות הזו ובעיר הזו.

והכיבוש, כהרגלו וטבעו, אינו מפסיק לנקוט באמצעים למניעת גישה למקומות דתיים נוצריים ואסלאמיים, והם מקימים מחסומים צבאיים בכניסות לעיר העתיקה ובשערי מסגד אל-אקצא בפרט. , וכל העיר בכלל.

The Israeli authorities also ignored that this day is the international day for Jerusalem and its victory and for all of Palestine.

אולם כל האמצעים הללו לא מנעו מכ-250,000 מוסלמים להגיע למסגד אל-אקצא יתברך ולהתפלל בחצרותיו, והם לא ימנעו מהנוצרים להתפלל במקומות הקדושים להם, ככל שיהיו חמורים ובלתי מוצדקים כל צעדיהם השרירותיים והבלתי מוצדקים. ואמצעים הם. וירושלים תישאר בירת הנצח של פלסטין, ומינרטים שלה ימשיכו לצלצל בקריאה לתפילה, ופעמוני הכנסיות שלה יצלצלו בקול רם.