מה קורה בישראל?!

מראות של הפגנות מתמשכות ברחוב הישראלי במשך תקופה ארוכה מאוד, ונמשכות למרות ניסיונות ממשלתו של בנימין נתניהו "לשנות נושא" ולכוון את דעת הקהל הישראלית לסכנות המאיימות מ"טרור פלסטיני", "טרור לבנון" או " הטרור הסורי"... המצב הזה מה שחדש בישראל גורם למתעניינים בקריאת הסצנה הישראלית לייחס חשיבות לצלילה לתוכה ולנתח אותה כדי לגלות מה באמת קורה.

החברה שממנה נוצרת ישראל היא במקורה חברה קולוניאלית של מהגרים. כיום, הסכסוך אינו עוד מאבק פוליטי בין שמאל לימין. במקום זאת, הוא הפך למאבק רב-שכבתי, למאבק אתני, גזעי ומעמדי, המהווה מימד מהותי הקשור לפרויקט המייסדים הציוני.

חשוב לדעת שמחנה האופוזיציה בישראל מורכב היום מיהודי המערב המכונים האשכנזים, שהם חילונים, הנקראים הקבוצה המייסדת של המדינה, כי הם אלה שקבעו את חוקי היסוד והמדיניות של המדינה, וכן עיגנה את הפרדת הרשויות ואת צורתה ואופייה הראשי של המדינה. נותר לשאול את השאלה הבאה; מי חשוב במחנה ממול? מה שמכונה הימין החדש, המיוצג על ידי ממשלת ישראל כיום, ניתן לומר בקצרה כי הוא מורכב מקבוצות אשר היסטורית לא תרמו להקמת הפרויקט הציוני, והיו בשולייו או הצטרפו אליו מאוחר יותר. לאחר תקופה של תאריך הקמת ישראל בשנת 1948. הם בעיקר מיהודי המזרח הידועים בשם הספרדים והמזרחים משתייכים באופן מעמדי לשכבות הפחות-בריות והמעוטי יכולת בחברה הישראלית, ומבחינה דתית הם נחשבים לפוריטניים ביותר. והכי פונדמנטליסטי ושמרני. אליהם מתווספים יהודי הפלשה האתיופיים שחשים רדיפה ואפליה.

יהודי המזרח לא היו חלק מהפרויקט הציוני הראשון להקמת ישראל, אך הם הגיעו אליו מאוחר יותר באמצעות מסעות עקירה מאורגנים שונים ממדינות ערב והאסלאם. בעת הקמתה, הייתה ישראל מורכבת מיהודי מערב אשכנזים בשיעור של למעלה מ-95 אחוז מהרכב האוכלוסייה, ולפיכך עם השלמת הגעתם של יהודי מזרח ספרדים ומזרחים, מדינת ישראל. הפכה למעשה למדינה מחולקת לשניים בין שתי הקבוצות, בלי לשכוח שיש עוד קבוצה חשובה, הלא היא ה"חרדים". »זה השם שניתן לקבוצה הדתית הפונדמנטליסטית, קבוצה שהתנגדה לפרויקט הציוני ושלו. פרויקט בסיסי, אך ברגעים האחרונים לפני הכרזת מדינת ישראל ב-1948, סוכם בינה לבין ראש ממשלת ישראל המייסד בן-גוריון להעניק להם סוג של אוטונומיה, תמורת השתתפותם והסכמתם להקמתם. המדינה.

והקבוצה האחרונה, שהיא מאוד חשובה ומשפיעה, היא קבוצת המתנחלים, והיא חשובה מאוד, כי היא זו שמובילה את הימין החדש. חשיבותו נעוצה בעובדה שהציונות הדתית נדחקה היסטורית, חלשה וקטנה, והיא לא הייתה קיצונית לאומית, בניגוד לקבוצת החרדים. וקבוצת המתיישבים הזאת מאמינה עמוקות שעכשיו הגיע התורה להשיג את "הצלת הארץ" לקיים את הבטחת ה' על ארץ ישראל השלמה לאחר התגשמות "ישועת העבד" והצלתם בארץ המובטחת, לאחר הדאגה. של השיח הדתי היה כגון שמירת מנהגי השבת והשחיטה הקדושה.

שינויים דמוגרפיים עמוקים נותרו המקור החשוב ביותר לכוחו של הימין הקיצוני. מדובר בשינוי קיצוני ב"בד ההומניטרי" בישראל. בקיצור, מספר החילונים יורד בחדות, כי לחרדים יש ילדים בכמות עצומה, ולחילונים יש מעט ילדים, וההגירה שלהם מישראל למדינות המערב הפכה למרשימה. החילונים, שפעם היו 95 אחוז מאוכלוסיית ישראל עם הקמתה, מהווים בקושי 45 אחוז מהאוכלוסייה כיום. השינוי המסיבי הזה ב"אופי" של מדינת ישראל גורם לה לאבד את "התמיכה המוחלטת" של יהודי אמריקה, ומצמצם את התמיכה ההיסטורית של המפלגה הדמוקרטית, אליה משתייכים רוב חברי הקהילה היהודית בארצות הברית.

זה אולי נראה הגיוני לשפוך אור בשלב זה על בנימין נתניהו, וזו תהיה טעות, כי הוא בסך הכל פוליטיקאי אופורטוניסט שקלפיו נשרפו, ואותה טעות עלולה להתרחש בהתמקדות בדמות השנויה במחלוקת, איתמר בן. גביר, השר לביטחון לאומי, כי הוא פופוליסטי, אבל עם אידיאולוגיה חלשה יותר, ונשען על תסיסה ותשוקה.

חשוב להתמקד בדמות הבמה הזו, שמובילה את תנועת הנגד ברחוב הישראלי, והוא בצלאל סמוטריץ', ראש מפלגת הציונות הדתית (התנחלות דתית קיצונית). הוא דתי, לאומני, וברור מאוד שהמעמדות החלשים מייצגים את עמוד השדרה האידיאולוגי שלו, ומאחוריו רבנים שקוראים, מסתכלים ומציגים בפניו את דעות התורה והתלמוד.

ישראל משתנה באלימות מבפנים והחברה שלה מאוימת מעימותים קיומיים. בהסכמה עם "המזרח התיכון"