הטיל האיראני "ח'ייבר שכן": נשק התמרון שבלבל את חישובי ההגנה האמריקאית והישראלית

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים הדגישו את ההתפתחות המהירה בארסנל הטילים האיראני, עם התמקדות מיוחדת בטיל "ח'ייבר שכן" שהפך לבעיה אמיתית עבור מערכות ההגנה האווירית. מקורות ציינו כי דגם זה של טילים משלב דיוק גבוה ועלות ייצור נמוכה, מה שהופך אותו לנשק אסטרטגי במלחמות התשה ארוכות.

מומחים צבאיים סבורים כי הטיל אינו עוד קליע בליסטי מסורתי, אלא הפך לפלטפורמת תקיפה גמישה המסוגלת לבצע תמרונים מורכבים באוויר. גמישות זו מקשה על מכ"מים לחזות את מסלולו הסופי, כפי שהתברר בעימותים האחרונים באזור שבלבלו את חישובי ההגנה.

הכוחות האיראניים מסתמכים בהפעלת "ח'ייבר שכן" על פלטפורמות שיגור ניידות המותקנות על משאיות, מה שמעניק להם יכולת הסוואה ותמרון מעולה לפני ואחרי פעולת השיגור. טקטיקה זו מפחיתה באופן משמעותי את הסיכויים לאיתור הפלטפורמות ולתקיפתן על ידי מטוסי קרב או מטוסי סיור הסורקים את השמיים בחיפוש אחר מטרות קבועות.

מבחינה טכנית, הטיל מאופיין בראש קרב המצויד במנוע דחף קטן המאפשר לו לשנות את כיוונו בשלב האחרון של הטיסה לפני הפגיעה במטרה. תכונה טכנית זו מעניקה לטיל יתרון איכותי על פני טילים בליסטיים ישנים, שכן יירוטו במטרים האחרונים הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית גם עבור המערכות המתקדמות ביותר.

מקורות דיווחו כי איראן אינה מסתפקת בשיגור טילים בודדים, אלא נוקטת באסטרטגיית "התקפות מורכבות" המשלבת טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים. מטרת אסטרטגיה זו היא להציף את מערכות ההגנה האווירית במטח של מטרות מגוונות, מה שמוביל לפיזור מכ"מים ולשחיקת מלאי טילי היירוט היקרים.

בהקשר זה, דיווחים ציטטו גורמים צבאיים שאמרו כי חלק מההתקפות האחרונות כוונו ישירות למכ"מים ולעמדות הגנה רגישות שבהן ממוקמים כוחות בינלאומיים. גורמים אלה אישרו כי הטילים האיראניים הצליחו במספר הזדמנויות לחדור את מטריית ההגנה ולהגיע למטרותיהם בדיוק, למרות המאמצים האינטנסיביים ליירטם.

הגנרל בדימוס ג'וזף ווטל, לשעבר מפקד פיקוד המרכז האמריקאי, ציין כי לצבא האיראני ניסיון רב והיסטוריה ארוכה בפיתוח תוכניות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים. ווטל הסביר כי האיראנים עוקבים אחר התוצאות בשטח בדייקנות ולומדים מכל פעולת שיגור כדי לשפר את יכולות התקיפה שלהם ולעקוף את פרצות ההגנה.

הערכות מודיעיניות מצביעות על כך שלאיראן היה מלאי מוערך של כ-2500 טילים לטווח בינוני לפני ההסלמה האחרונה, כאשר פעולות ההרכבה נמשכות בבסיסים מבוצרים תת-קרקעיים. למרות תקיפת חלק ממתקני הייצור, היכולת להרכיב רכיבים מאוחסנים עדיין קיימת ומספקת המשכיות לאספקה הצבאית.

אחד ההיבטים המדאיגים ביותר עבור החוגים המערביים הוא הפער העצום בעלות בין הטיל התוקף לטיל היירוט. בעוד שייצור "ח'ייבר שכן" עולה סכומים מוגבלים, עלות טילי יירוט כמו "פטריוט" או "תאאד" נעה בין שני מיליון דולר ל-15 מיליון דולר לטיל אחד, מה שיוצר פער כלכלי לטובת טהראן.

החוקרת ניקול גרייבסקי, המתמחה באסטרטגיה איראנית, סבורה כי היעילות הצבאית הקשורה לעלות הנמוכה היא המניע העיקרי לעניין האיראני בנשק זה. היא סברה כי משוואה זו מעניקה לאיראן יתרון אסטרטגי בכל סכסוך ארוך טווח, שכן היא יכולה לשגר כמויות גדולות של טילים בעלות שאינה ניתנת להשוואה לעלות ההגנה מפניהם.

מצידו, מומחה הטילים פביאן היינץ אישר כי השימוש החוזר ונשנה בטיל "ח'ייבר שכן" בפעולות קרב סיפק לאיראן נתוני שטח יקרי ערך. נתונים אלה מסייעים למהנדסים האיראניים להבין את סוגי התמרונים היעילים ביותר להתגברות על מערכות הגנה כמו "קלע דוד" ו"חץ" הישראליות.

אורכו של טיל "ח'ייבר שכן" הוא כ-11.4 מטר, והוא מופעל על ידי מנוע דלק מוצק המאפשר לו שיגור מיידי ללא צורך בתהליכי תדלוק ארוכים ומורכבים. תכנון משולב זה מפחית את משקל הטיל בשליש בהשוואה לדגמים קודמים, מה שמגביר את מהירותו ואת יכולתו לתמרון חד באטמוספירה.

כמו כן, במבנה הטיל משולבים חומרים מרוכבים מתקדמים התורמים להפחתת חתימת המכ"ם שלו ולהגדלת טווחו האפקטיבי, תוך שמירה על דיוק גבוה בפגיעה במטרות. תכונות אלה הופכות אותו לנשק אידיאלי לתקיפת בסיסים צבאיים, שדות תעופה ומתקנים חיוניים המוגנים על ידי מערכות הגנה צפופות.

לסיכום, "ח'ייבר שכן" מייצג קפיצת מדרגה איכותית בתעשיות הצבאיות האיראניות, שכן היא עברה משלב הכמות לשלב האיכות והסוג המסוגל לאתגר. השאלה נותרה פתוחה לגבי יכולתה של הטכנולוגיה ההגנתית העולמית לעמוד בקצב ההתפתחויות המהירות הללו בטכנולוגיית הטילים השיוטים והבליסטיים המתמרנים.

איראן מקדישה תשומת לב רבה ולומדת מהשטח, ומחפשת כל הזמן דרכים טכניות להגיע למטרותינו ולעקוף את הגנותינו.