הוועידה שאורגנה על ידי ארגון "ניהול הר הבית", ביום רביעי שעבר, 15/7/2026, תחת הכותרת "עשור של שינוי חיובי בהר הבית", ואיכות המנהיגים הפוליטיים שהשתתפו בוועידה זו, מנתניהו ועד שר האנרגיה אלי כהן, וסגן יו"ר הכנסת נסים ואטורי, נשאה מסר פוליטי ברור, שלא ניתן להתמודד איתו לא על ידי סתימת תירוצים ולא על ידי ביטולם. השינוי במעמד אל-אקצא מתקרב, ביטול הסמכויות הניהוליות של הוואקף על אל-אקצא וסיום האפוטרופסות הירדנית. יש שינוי בשטח במעמד אל-אקצא, המכונה פירוק שקט, עמוק יותר ומסוכן יותר עם השלכות על אל-אקצא, כך שמעמדו הדתי, המשפטי, ההיסטורי והבינלאומי מפורק, באמצעות מעבר מניהול הסכסוך להכרעתו באמצעות כלים ביטחוניים ומשפטיים, ובכך לעצב מחדש את הריבונות הדתית והסמלית עליו. וכאשר נסים ואטורי אומר שיש למנוע ממוסלמים גישה לאל-אקצא, אלא אם כן יהודים יוכלו לגשת לאל-אקצא ולקיים את טקסיהם התלמודיים והתורניים ותפילותיהם בחופשיות ב"הר הבית", זה אומר למי שרוצה להבין ולהפנים ולא להמשיך לכסות ולקבור את ראשו בחול, ששינויים גדולים מתקרבים למעמד אל-אקצא, כאשר מואץ המעבר בו מהזמן האסלאמי לזמן האסלאמי-יהודי המשותף בתחילה, עד להקמת מה שמכונה הבית השלישי במקום כיפת הסלע, וההתפתחויות האחרונות שהתרחשו באל-אקצא, כאשר הכיבוש סגר את אל-אקצא כדי שצבאו יבצע אימונים צבאיים בתוך אל-אקצא, וזהו "חזרות" למה שעתיד לבוא, וכן צבא ומשטרת הכיבוש הוציאו את המתפללים שהיו בתפילת באב אל-רחמה, צילמו אותם ורשמו את מספרי תעודות הזהות שלהם, כדי לנקוט נגדם צעדים ביטחוניים, בין הרחקה מאל-אקצא לחקירה ואולי מעצר של חלק מהם. וכן כאשר נמנע ממחלקת הוואקף לגשת לארבעה מקומות המפוזרים בקפידה על פני גיאוגרפיית אל-אקצא, כיפת אל-ע'זאליה מעל גג תפילת באב אל-רחמה, וכיפת מוסא באזור הדרום-מערבי, וכיפת סולימאן באזור הצפון-מזרחי ודאר אל-חדית', ודאר לשינון הקוראן, שאותם שברו את מנעוליהם, ונמנע ממחלקת הוואקף לשים מנעולים חדשים והשאירו אותם פתוחים, זה נושא את המסר הפוליטי שנשא איום סגן יו"ר הכנסת נסים ואטורי בוועידת ארגון "ניהול הר הבית" תחת הכותרת "עשור של שינוי חיובי במעמד ההיכל", כי ימנע ממוסלמים גישה לאל-אקצא, אלא אם כן יהודים יוכלו לגשת ל"הר הבית" בחופשיות ולקיים את תפילותיהם וטקסיהם התלמודיים והתורניים במלואם. הפוליטיקה, הו בעלי מדיניות סתימת וביטול התירוצים, אינה נקראת מהכותרות, אלא באמצעות סידור המסרים, והפוליטיקה היא כפייה ולא חשבון, והעמדות לא צריכות להתבסס על רגשות והתלהבות רגשית וביטויים ריקים ונאומים רועמים וקולניים "לבית יש אדון שיגן עליו", ויהיה מה שישנו ויחליפו באל-אקצא, הוא יישאר אסלאמי, שכן העיקר הוא מה שמתורגם בשטח, ולא באמצעות מה שיוצא מאמירות ו"שטויות" ריקות, ואלה מתרגמים את דבריהם למעשים, ונופלת מחשבונותיהם מדיניות סתימת וביטול התירוצים, שאתם נאחזים בה, לאור ידיעתם על המצב הערבי והאסלאמי החלש והמתמוטט, ואמונתם האיתנה במה שאמרה ראש ממשלתם בסוף שנות השישים גולדה מאיר, כאשר ציוני ממוצא אוסטרלי בשם "מייקל דניס רוהאן" הצית את אל-אקצא, כולל מנבר סלאח א-דין אל-איובי ב-21/אוגוסט/1969, שהיא בכתה כל הלילה על גורל "מדינתה" מחשש שצבאות ערביים ומוסלמים יזחלו עליה ויתנקמו באל-אקצא, וכאשר עלה השחר ולא קרה דבר היא אמרה "עכשיו אנחנו יכולים לעשות כל דבר, ללא תגובה, כי אומה זו אינה יותר מתופעה קולית". אז איך עכשיו, כשהמצב הערבי והאסלאמי עלוב, ויש כאלה שלא הסתפקו בתיאום עם ישראל, אלא יש ברית ושיתוף פעולה ביטחוני וצבאי איתה מצד חלק מהערבים, ויש מהם שקוראים להפוך את אל-אקצא למקום לדת האברהמית, שבו יקיימו בעלי שלוש הדתות את פולחניהם, והממשל האמריקאי הביע עמדה בכיוון זה, להפוך את אל-אקצא למרכז תיירותי ורב-דתי, שהריבונות בו תהיה לישראל, ולסיים את סמכות הוואקף הניהולית עליו ולבטל את האפוטרופסות הירדנית, תוך מתן סמכויות בפיקוח ערבי תקופתי, ושל ישראל תהיה הזכות למנות את האימאמים ודרשני המסגד והעובדים הראשיים, ולהתערב במי שישא את הדרשה ובאיכותה. ההתפתחויות המתקרבות בנוגע לאל-אקצא גדולות ומסוכנות, לאור ממשלת ימין וקיצוניות השואפת להכריע את הריבונות והשליטה על ירושלים ובכלל זה אל-אקצא, ויש קריאות מצד קבוצת הר הבית, לבצע פריצות רחבות לאל-אקצא ביום השנה למה שמכונה חורבן הבית ביום חמישי הבא, כדי לתמוך ברעיון ובתיאוריה של סגן יו"ר הכנסת נסים ואטורי, זכותם של יהודים לקיים את תפילותיהם וטקסיהם התלמודיים והתורניים בחופשיות מלאה באל-אקצא. אז האם בעלי מדיניות סתימת וביטול התירוצים יתעוררו מתרדמתם הפוליטית, או שימשיכו לנקוט במדיניות היען, קבורת הראשים בחול, ולבית יש אדון שיגן עליו?
שתף את דעתך
לבעלי פילוסופיית ומדיניות סתימת וביטול התירוצים