הבזאר הפוליטי... והחולמים על מנהיגות

ד"ר איברהים נייראת

הזירה הפוליטית הפלסטינית נכנסת לשלב פתוח לאפשרויות רחבות, שבו שינויים פנימיים משתלבים עם תמורות אזוריות ובינלאומיות, תוך ציפייה למה שעשוי להביא השלב הבא מבחינת שרטוט מחדש של מאזני הכוחות. ברגעים כאלה, מתרבים החולמים על מנהיגות, ומתגברות הניסיונות למיצוב מחדש, שכן כל צד שואף לתפוס את מקומו לפני שיתבהרו תווי השלב הבא.

לכן, אין זה מפתיע עוד לראות עמדות פוליטיות המתוארות כנועזות, וחלקן אף חורגות מהלך הרוח העממי הרווח, כאילו הן מסרים המופנים פנימה והחוצה בו זמנית. יש המהמרים כי נאומם ימצא הד בקרב הכוחות האזוריים והבינלאומיים, בעוד אחרים מנסים להציג את עצמם מחדש בפני הציבור באור שונה.

חלק מהעמדות הללו נראות כניסיון לדוג במים עכורים, כאשר ההימור אינו מוגבל רק לזירה הפלסטינית הפנימית, אלא מתרחב לאפשרויות של תמיכה חיצונית ואיתותים מכוחות אזוריים ובינלאומיים, בניסיון לתפוס עמדה מוקדמת בזירה שתוויה עדיין לא התבהרו.

במירוץ זה, הכלים והנאומים אינם דומים. אישים שידועים היסטורית בגמישותם מציגים היום שיח נוקשה יותר, ואחרים מאמצים עמדות פתוחות יותר בנושאים רגישים, בניסיון להצטייר כפוליטיקאים ריאליים המסוגלים להתמודד עם שינויים. אך שוני זה לא תמיד חושף הבדל בפרויקטים, אלא משקף מאבק על תדמית, מיקום וקבלה.

זהו בזאר פוליטי פתוח; בשלבי מעבר, לא רק עמדות מנוסחות מחדש, אלא גם תדמיות פוליטיות מנוסחות מחדש, כאשר השיח הופך לכלי למיצוב, והיכולת למשוך תשומת לב הופכת לחלק מהמאבק להשגת יעד. אין בכך כל הפתעה, שכן זוהי תכונה המוכרת מניסיונות פוליטיים רבים, אך הייחודיות של המקרה הפלסטיני הופכת את העניין לרגיש יותר, שכן הסוגיה מעולם לא הייתה רק תחרות על שלטון, אלא פרויקט לאומי הקשור להקרבות של עם שלם.

וכאן עולה השאלה: האם מה שאנו רואים הוא בחינה פוליטית אמיתית שנכפתה על ידי התמורות, או רק מיצוב מחדש שנכפה על ידי חישובי הרגע? והאם המטרה היא לבנות פרויקט חדש, או לבנות תדמית חדשה לבעלי השאיפות?

הפוליטיקה מטבעה היא תחום של בחינה והערכה מחדש, ומנהיגים מצליחים הם אלה הקוראים את השינויים מבלי לאבד את מצפן דרכם. אך בחינה שונה מהחלפת שיח בחיפוש אחר קבלה, וכמו כן ריאליזם פוליטי שונה מלהפוך את רצון החוץ לחשוב יותר מאמון הפנים.

הלגיטימציה מתחילה מהעם. ואילו החוץ, יהא חשוב ככל שיהא, הוא גורם מסייע ולא מקור חלופי ללגיטימציה. והסכנה מתחילה כאשר בירות הופכות לסמכות, וכאשר הצגת כתבי אמנה לחוץ חשובה יותר מהצגת פרויקט משכנע לאנשים.

התנועה הלאומית הפלסטינית הוקמה על רעיון ההחלטה הלאומית העצמאית, וסיסמה זו לא הייתה רק ביטוי פוליטי, אלא תמצית של ניסיון ארוך עם ניסיונות חסות, התערבות וכפיית אפשרויות. לכן, כל מסלול המציב את הלגיטימציה בחוץ מאיים על אחד היסודות החשובים ביותר של הפרויקט הלאומי.

החלפת שיח אינה יוצרת מנהיגות. ערכו של כל שינוי פוליטי אינו נמדד בצורתו, אלא במניעיו ובתוצאותיו. אם הוא נובע מבחינה לאומית אחראית, זוהי התפתחות טבעית, אך אם הוא רק תגובה לרוחות הפוליטיקה, זהו ניסיון חדש למיצוב.

המסוכן ביותר הוא ששינוי מתמיד זה משפיע על אמון הציבור. האזרח הפלסטיני, מתוקף ניסיונו הארוך, הפך ליותר מסוגל להבחין בין שכנוע פוליטי לבין חישובים זמניים. וככל שמהירות שינוי העמדות גוברת, כך מתרחב הפער בין האליטות לרחוב, ונסוג האמון המהווה את הבסיס לכל מנהיגות מוצלחת.

עם זאת, השלב אינו דורש קיפאון, אלא התחדשות. אתגרים גדולים דורשים רעיונות חדשים ומנהיגים המסוגלים לשלב בין ריאליזם פוליטי למחויבות לאומית. אך התחדשות אמיתית אינה מתחילה בשינוי השפה, אלא בפיתוח החזון, ואינה מבוססת על החלפת סיסמאות, אלא על הצגת פתרונות העונים על צרכי האנשים ושומרים על העקרונות הקבועים.

מנהיגות אינה הכרזה על שאיפה, ולא תוצאה של רגע פוליטי חולף, ולא פרי תמיכה חיצונית, אלא יחסי אמון הנבנים באמצעות עשייה, אחריות ויכולת לייצג את העם. מכאן שהאתגר הבא לא יהיה רק בשינוי פנים, אלא בשינוי כללי ייצור המנהיגות עצמה.

לכן, השאלה בשלב הבא לא תהיה רק: מי יגיע למנהיגות? אלא: איזה סוג של מנהיגות דורש השלב? הבחירות, לכשייערכו, לא יהיו רק תחרות על מושבים, אלא מבחן לאליטות הקיימות ולפנים החדשות שיכנסו לזירה.

בחירות אלו עשויות להיות תחילתו של עיצוב מחדש של החיים הפוליטיים, לא רק באמצעות שינוי אישים, אלא באמצעות הופעת אליטות חדשות הנושאות כלים שונים בחשיבה ובעשייה. הדורות שחוו את התמורות האחרונות עשויים לכפות את נוכחותם, לא רק כחלופה לשמות הישנים, אלא כניסיון להגדיר מחדש את משמעות המנהיגות עצמה.

הלגיטימציה בשלב הבא עשויה להיות קשורה יותר להישגים, ייצוג ואחריות, ופחות למורשת פוליטית או ליחסים חיצוניים. והמאבק הבא עשוי שלא להיות בין שמות המתחרים על עמדות, אלא בין מודלים שונים של מנהיגות: מודל המבוסס על העבר, ומודל המנסה להיוולד מדרישות העתיד.

הבזאר יישאר פתוח לחולמים, ורבים ימשיכו לנסות להציג את עצמם ככותרת השלב הבא. אך ההיסטוריה הפלסטינית לא העניקה את מקומה למי שהצטיינו באמנות המיצוב, אלא למי שהחזיקו בפרויקט לאומי ושאבו את לגיטימיותם מעמם לפני כל גורם אחר.

מנהיגות אינה נוצרת בבירות העולם, ואינה נולדת מתוך סערת הרגע, אלא נוצרת על ידי עם הרואה במנהיגו ביטוי לרצונו, ולא להימורים של אחרים. ובין השאיפה לעמדה לבניית פרויקט, המרחק נשאר ההבדל בין פוליטיקאי המחפש את הרגע, לבין מדינאי היוצר את העתיד.