השטנת רעיונות

אני חוזר למה שכתבתי לפני יומיים בעיתון ے על המניעים להאשמות ההדדיות הפנימיות, הטלת הספק, ההאשמות בבגידה והאכזריות זה כלפי זה, וכי שורש התנהגות זו הוא תחושת החולשה, חוסר האונים והכישלון מול המציאות הקשה, שאינה ניצחון ואינה תבוסה. ומכיוון שמה שקרה וקורה לנו אינו דבר קל או מובן לנוכח כובד האסון וגודל ההרס, החורבן והאובדן האכזרי, יצאו אחדים להטיל האשמות ללא הבחנה, לחלק פטריוטיות לפי תפיסתם הצרה, ולנצל את ההזדמנות לתקוף את האחר, תוך ניצול המציאות הפנימית שלנו שבה הרגעים והימים מצטמצמים, ומרחב ההרס מתרחב. ועם ההתפתחות הטכנולוגית העצומה, הגדושה בדפים צהובים חשודים, גברה תדירות השמועות והאמת נעלמה. מרחב זה הפך למקום שבו ניתן לצוד, לקטוע ולהוציא דברים מהקשרם למטרה שהיריבים רוצים, גורלות האנשים התערבבו, השקרנים שיחקו את משחקם היטב, והרבה מהאמת אבד, וכמו שנאמר בפתגם הפלסטיני: התערבבו החבל עם המקל.

ומכיוון שאיני מטיל ספק במה שהביאו אחדים, אני מאותם הרואים שאחדים בונים את רעיונם על מה שהם קוראים וצופים מבלי לוודא שהדבר קטוע או לא שלם, ויש בו הטעיה שמקורה בכוונות נסתרות. ומתוך כוונות טובות, אנשים אלה נסלחים, אף אם הם מחויבים לבדוק היטב בפעמים הבאות לפני שהם מפרסמים פסקי דין שמגיעים עד כדי הטלת ספק והאשמה בבגידה, שכן מידע חלקי זה אינו בסיס לעמדות, והקשבה לדפים צהובים מערערת את לכידות החברה ומפיצה שנאה.

מי שעוקב אחר המצב הפלסטיני בשנים האחרונות חש את היקף השמועות והחדשות המטעות, והדפים הצהובים שאינם ידועים ואינם ידועים מי עומד מאחוריהם. דפים אלה פועלים להפצת שנאה שלא פסקה בין הפלגים והמפלגות, אלא התרחבה ליצירת שנאה בין עזה לגדה, ובין עיר לעיר, ובין משפחה למשפחה, והיא מתערבת בכל דבר ואין לה גבולות. פעם היא תוקפת מנהיג או נשיא, ופעם אחרת היא תוקפת אקדמאי ומשרד, ומנסה להתערב חברתית, כלכלית ופוליטית, ומכל הזוויות.

הדבר המסוכן ביותר בדפים אלה הוא שאחדים מאמינים להם, ושהם מוצאים מי שמקדם את שקריהם ללא מודעות, ידע או הבנה, וכך הם גדלים, מתרבים ומתגלגלים. לכן, ההכרח מחייב אותנו לומר שקריאתך את הידיעה אינה אומרת שהיא ידיעה אמיתית, אלא חובה לקבל אותה מאתרים אמינים, ולחקור כדי לוודא קודם, ורק אז לבנות את רעיונך הנכון, ולא להיות חשוף לשמועות.

שמועה הורסת את החברה, והבדל דעות עם האחר אינו מאפשר לאף אחד להפיץ רעלים עליו לשווא ולהאשים אותו ללא הבחנה רק בגלל שאמר רעיון, בין אם הסכמת איתו ובין אם לא. אפילו להבדל דעות יש עקרונות והוא מבוסס על נימוסים, שעיקרם כבוד האדם, ודיון ברעיון עם טיעונים והוכחות, ולא בהסתה, עיוות והאשמה בבגידה. השטנת רעיונות אינה מייצרת אמת, ואינה בונה חברה, אלא מעמיקה את הפילוג, ומעניקה למפיצי השמועות הזדמנות גדולה יותר להתערב במודעותנו ובלכידותנו, בעוד שהאמת נשארת זקוקה לשכל מאוזן, מצפון חי, ומילה אחראית.