הסוגיה הפלסטינית עוברת היום את אחד השלבים הרגישים והמורכבים ביותר שלה מזה עשורים, על רקע מלחמה הרסנית ברצועת עזה, והסלמה חסרת תקדים בהתנחלויות ובסיפוח בגדה המערבית, כולל ירושלים, והמשך ניסיונות הכיבוש לכפות מציאות חדשה שמטרתה לחסל את הזכויות הלאומיות הפלסטיניות, ובראשן זכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית שבירתה ירושלים המזרחית.
בתוך התמורות המסוכנות הללו, הדיבור על עריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט אינו עוד מותרות פוליטית או הכרח נדחה, אלא הפך לצורך לאומי, פוליטי וחוקתי, ומסר ברור לעולם המאשר כי העם הפלסטיני, למרות הכיבוש והתוקפנות, עדיין דבק באופציית המדינה, בערכי הדמוקרטיה, ובזכותו לבחור את נציגיו באמצעות הקלפיות.
הכיבוש הישראלי שואף באופן מתמיד לתאר את המצב הפלסטיני כיישות שאינה מסוגלת לנהל את עצמה או לבנות את מוסדותיה, ומשקיע את מצב הפילוג וההשבתה של החיים הדמוקרטיים כדי לקדם את נרטיבו בפני הקהילה הבינלאומית, בטענה להיעדר שותף פלסטיני המסוגל לייצג את עמו. מכאן, שהחזרת התהליך הדמוקרטי מהווה תגובה מעשית ופוליטית לטענות אלו, ומאשרת כי פלסטין, למרות הכיבוש, מחזיקה במוסדות חוקתיים ובעם המאמין בחילופי שלטון שלווים ושלטון החוק.
העם הפלסטיני הוכיח לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו שהוא אחד העמים באזור הדבקים ביותר בפרקטיקה הדמוקרטית. פלסטין הייתה עדה לבחירות לנשיאות, לפרלמנט, לרשויות המקומיות ולאיגודים מקצועיים בתנאים הקשים ביותר, וההיענות העממית הייתה תמיד ביטוי לאמונה שהדמוקרטיה היא חלק בלתי נפרד מהפרויקט הלאומי, ואינה מותרות הקשורה לתנאי יציבות.
היום, לאחר שנים ארוכות של השבתת הבחירות עקב הפילוג הפוליטי והתנאים שהכתיב הכיבוש, ולאחר מכן המלחמה הישראלית שהחריפה את היקף האתגרים, הפך הכרחי לבנות מחדש את הלגיטימציה העממית של המוסדות הלאומיים, לחדש את האמון בין האזרח למוסדות השלטון, ולפתוח את הדרך להשתתפות כל הכוחות הלאומיים במסגרת המערכת הפוליטית הפלסטינית.
במסגרת זו, החלטת הנשיא מחמוד עבאס להמשיך לקראת הוצאת צו לעריכת בחירות לנשיאות ולפרלמנט, למרות המורכבויות הפוליטיות והביטחוניות והנסיבות החריגות, משקפת חזון לאומי ארוך טווח המאשר כי בניית מוסדות וחידוש לגיטימציות אינם יכולים להישאר בני ערובה למשברים. החלטה זו נושאת מסר ברור שההנהגה הפלסטינית מאמינה שכוחה של המערכת הפוליטית שואב את לגיטימיותו בראש ובראשונה מרצון העם, וכי התמודדות עם האתגרים הקיומיים שהכיבוש כופה מחייבת חיזוק החזית הפנימית, ביצור המוסדות החוקתיים, וחידוש האמון בין האזרח למוסדות המדינה, באופן שיבסס את יסודות השלטון התקין ויחזק את עמידת העם הפלסטיני מול הפרויקטים המכוונים נגד זכויותיו הלאומיות.
כמו כן, התעקשותו של הנשיא עבאס על עריכת הבחירות, גם בצל המלחמה והתוקפנות והמשך הכיבוש וניסיונותיו לשבש את החיים הפוליטיים הפלסטיניים, מאשרת כי הפרויקט הלאומי הפלסטיני אינו עוצר בניהול משברים, אלא צופה פני עתיד ובניית המדינה הפלסטינית העצמאית על יסודות חוקתיים ודמוקרטיים איתנים. ההנהגה הפלסטינית מבינה שהעולם בוחן את מידת יכולתם של עמים לבסס את ערכי הדמוקרטיה ושלטון החוק, ולכן החלטה זו אינה פונה רק לתוך הפלסטיני, אלא שולחת מסר לקהילה הבינלאומית כי פלסטין, למרות היותה מדינה תחת כיבוש, ממשיכה לבסס מודל של מדינה מודרנית המאמינה בפלורליזם פוליטי, חילופי שלטון שלווים, וכבוד לרצון הבוחר, וכי הכיבוש לבדו הוא המכשול האמיתי להשלמת מסלול דמוקרטי זה, ולא הרצון הפלסטיני.
עריכת הבחירות אינה רק בחירת נשיא או חברי מועצה מחוקקת, אלא מהווה צעד אסטרטגי לקראת ארגון מחדש של הבית הפלסטיני הפנימי, חיזוק האחדות הלאומית, והפעלה מחדש של המוסדות החוקתיים המהווים את הבסיס לכל מערכת פוליטית מודרנית. כמו כן, קיומה של מועצה מחוקקת נבחרת המסוגלת למלא את תפקידה הפיקוחי והחקיקתי מחזק את יכולתה של המערכת הפוליטית הפלסטינית להתמודד עם אתגרים פנימיים וחיצוניים.
מבחינה פוליטית, הבחירות מהוות מסר ישיר לדעת הקהל העולמית, ולממשלות ולמוסדות הבינלאומיים, כי המדינה הפלסטינית שעמה נאבק להכרה מלאה בה אינה רק סיסמה פוליטית, אלא פרויקט של מדינה מודרנית המבוססת על מוסדות, חוקה וכבוד לרצון העם.
הקהילה הבינלאומית, הקוראת באופן מתמיד לרפורמה וחיזוק הממשל התקין, אינה יכולה להתעלם מחשיבות התמיכה בעריכת הבחירות הפלסטיניות, אלא עליה להפעיל לחץ על ישראל שלא להכשיל הכרח לאומי זה, במיוחד בעיר ירושלים הכבושה, שתושביה חייבים להשתתף בה כפי שהשתתפו בהכרחים קודמים, בהתחשב בכך שירושלים היא חלק בלתי נפרד מהשטח הפלסטיני הכבוש ובירת המדינה הפלסטינית.
כמו כן, הבחירות ישלחו מסר חשוב לדעת הקהל הערבית והאסלאמית, לפיו העם הפלסטיני, למרות היקף ההקרבות וההרס, עדיין בונה את מוסדותיו הלאומיים ודבק בפרויקט הלאומי המאחד, וכי מאבקו אינו רק מאבק לשחרור מהכיבוש, אלא גם מאבק לבניית מדינה דמוקרטית מודרנית המבוססת על השתתפות פוליטית ושלטון החוק.
לאור זאת, השלב הבא דורש חיזוק האמון בין האזרח למוסדותיו הלאומיים, ושיתוף צעירים, נשים, ואליטות אקדמיות וחברתיות בקבלת ההחלטות, שכן עתיד הסוגיה הפלסטינית ייבנה רק באמצעות שותפות לאומית רחבה המבוססת על רצון העם החופשי.
ובאותה עת, הבחירות צריכות להיות חלק מחזון לאומי כולל לסיום הפילוג, איחוד המוסדות בין הגדה המערבית לרצועת עזה, ובנייה מחדש של המערכת הפוליטית הפלסטינית על יסודות של שותפות, פלורליזם והכרעה בקלפיות כאמצעי התרבותי היחיד לחילופי שלטון.
אין להתעלם מכך שהכיבוש ינסה, כפי שעשה בעבר, לשבש מסלול זה או להטיל עליו מגבלות, במיוחד בירושלים הכבושה. אולם, הדבקות בזכות לערוך בחירות בירושלים מהווה כשלעצמה מאבק פוליטי ומשפטי המאשר את הריבונות הפלסטינית על העיר, ודוחה כל ניסיון ישראלי לכפות עובדות בשטח.
הבחירות אינן סוף הדרך, אלא תחילתו של שלב חדש של חידוש הפרויקט הלאומי, חיזוק עמידת העם הפלסטיני, וביסוס תדמיתה של פלסטין בפני העולם כמדינה תחת כיבוש, אך המאמינה בדמוקרטיה, פלורליזם וכבוד לרצון העם, ושואפת לבנות מוסדות חזקים המסוגלים להוביל את שלב השחרור והעצמאות.
הגיע הזמן שהדמוקרטיה הפלסטינית תחזור לתפקידה הטבעי, ושהבחירות יהפכו לתחנה מאחדת לכל בני העם הפלסטיני, שתבסס שלב חדש שכותרתו אחדות, לגיטימציה, ושותפות לאומית, באופן שיחזק את מעמדה של פלסטין ברמות הערבית, האסלאמית והבינלאומית, ויאשר כי הכיבוש, יהיה ארוך ככל שיהיה, לא ימנע את התעקשות העם הפלסטיני לבנות את מדינתו החופשית, הדמוקרטית והעצמאית.
שתף את דעתך
הבחירות הפלסטיניות הקרובות... הכרח לאומי ומסר פוליטי שהנשיא רצה להעביר לעולם