חששות מהימנעות רחבה מהצבעה באלג'יריה על רקע הידוק השליטה על הזירה הפוליטית

מקורות עיתונאיים בינלאומיים דיווחו כי המפלגות הפוליטיות המקורבות לחוגי השלטון באלג'יריה נראות בעלות הסיכויים הגבוהים ביותר להוביל את תוצאות הבחירות הקרובות לפרלמנט. זאת, בזמן שכ-25 מיליון מצביעים נקראו לקלפיות, על רקע היעדר בולט של תחרות פוליטית אמיתית המסוגלת להניע את הציבור.

נתונים מהשטח ברחובות בירת אלג'יריה מצביעים על מצב של קיפאון פוליטי חסר תקדים, כאשר לוחות המודעות ריקים מכרזות בחירות משפיעות. כמו כן, פגישות מפלגתיות מתקיימות מול כיסאות כמעט ריקים, מה שמשקף דעיכה חדה בקמפיין הבחירות שלא נראתה במדינה מאז אימוץ הרב-מפלגתיות בסוף שנות השמונים.

למרות ניסיונות של חלק מכלי התקשורת המקומיים לתאר את הקמפיין כפעיל ותוסס עם לוחות זמנים עמוסים למועמדים, המציאות מצביעה על הפניית עניין האזרחים לנושאים אחרים. העפלת נבחרת הכדורגל הלאומית לשלבים המתקדמים במונדיאל תפסה את מרכז העניין הציבורי, ועקפה את ההבטחות הפוליטיות של המתמודדים.

משקיפים סבורים כי הימנעות זו אינה מקרית, אלא נובעת בעיקר מהידוק השליטה על התהליך האלקטורלי באמצעות מנגנוני אישור מחמירים. הרשות הלאומית העצמאית לבחירות מילאה תפקיד מכריע בסינון הרשימות, מה שהפחית את הסיכויים להופעת כוחות פוליטיים חלופיים או הפתעות בבחירות.

המסגרת המשפטית החדשה שאומצה בתחילת שנת 2026 קידשה ירידה במגוון המפה הפוליטית של המועמדים. בין השינויים הבולטים ביותר הוא ביטול שיטת הקווטות המחייבות לנשים, צעד שבעבר הבטיח ייצוג רחב יותר לנשים בפרלמנט האלג'יראי.

כמו כן, תנאי ההמלצה המורכבים והחקירות המנהליות המתוארות כבלתי שקופות תרמו להדחת מספר רב של רשימות עצמאיות ואופוזיציוניות. הגורמים הרשמיים הצדיקו צעדים אלה בצורך ב"טיהור החיים הציבוריים", אך כוחות פוליטיים ראו בהם תמרונים שמטרתם הדרה פוליטית שיטתית.

על פי הנתונים שפורסמו, כ-30% מתוך 10,000 המועמדים שהתמודדו בבחירות נפסלו, מה שרוקן את התהליך מתוכנו התחרותי. מצב זה יצר רושם בקרב פלח רחב של מצביעים שהבחירות הפכו לפרוצדורה פורמלית בלבד לביסוס האיזונים הקיימים.

הכוחות הפוליטיים התומכים בנשיא עבד אל-מג'יד תבון מודעים לסכנת ההימנעות העממית על לגיטימיות המוסדות הנבחרים. לכן, מפלגות אלו הגבירו את קריאותיהן לאזרחים להשתתף באופן נרחב בהצבעה, וראו בהצבעה חובה לאומית התורמת ליציבות המדינה.

נראה שהדאגה הרשמית אינה נוגעת לזהות הזוכים, אלא לשיעור ההשתתפות הסופי שייצא מהקלפיות. הרשויות חוששות שמספרים נמוכים ישקפו פער עמוק בין מוסדות המדינה לחברה, מה שיחליש את עמדתו הפוליטית של המשטר מול אתגרים פנימיים וחיצוניים.

בניסיון להמריץ את המצביעים, חלק מהשיח התקשורתי קישר בין השתתפות בבחירות לבין הגנה על הביטחון הלאומי על רקע המתיחות האזורית. ניסיונות אלה באים למנוע חזרה על תרחיש שנת 2021, אז נרשם בבחירות שיעור השתתפות נמוך היסטורי שלא עבר את רף 23%.

השוואות סטטיסטיות מראות ירידה מתמשכת בהשתתפות בקלפיות, כאשר השיעור ירד מ-43% בשנת 2012 לרמות קריטיות בשנים האחרונות. ירידה זו מציבה את השיח הרשמי סביב בניית "אלג'יריה החדשה" מול אתגר האמינות העממית.

חוק המפלגות החדש, שנכנס לתוקף בינואר האחרון, הגביר את מורכבות הזירה הפוליטית באמצעות הטלת מגבלות מנהליות מחמירות על הקמת פעילויות מפלגתיות. מבקרים סבורים כי חוקים אלה הפכו את המפלגות למוסדות כמעט כפופים למינהל הרשמי, מה שפגע בעצמאותן וביכולתן לגייס תמיכה.

בהקשר זה, הפעיל הפוליטי כרים טאבו סבור כי שליטת מנגנוני הביטחון ומרכזי קבלת ההחלטות שאינם נתונים לפיקוח עדיין מעכבת את ההתפתחות הטבעית של החיים הפוליטיים. הוא מדגיש כי עצמאות המוסדות האזרחיים נותרה תלויה בשינויים מהותיים שיאפשרו פרקטיקה דמוקרטית אמיתית הרחק מהפיקוח המנהלי.

ההגמוניה של מנגנוני הביטחון והשפעת מרכזי קבלת ההחלטות שאינם נתונים לפיקוח דמוקרטי, עדיין מגבילות את עצמאות המוסדות האזרחיים ומפריעות למהלך התקין של החיים הפוליטיים.