קרב הבנייה לאחר ההרס: מציאות ואתגרי שיקום עזה

תהליך שיקום רצועת עזה עומד בפני אתגר הומניטרי וכלכלי חסר תקדים בהיסטוריה המודרנית. לאחר סבבי הרס חוזרים ונשנים, ובמיוחד המלחמה ההרסנית שהחלה באוקטובר 2023, הפכה הרצועה לעיי חורבות הדורשים תוכניות בינלאומיות יוצאות דופן כדי להפוך אותה למקום שניתן לחיות בו שוב. קרב הבנייה בעזה אינו רק סלילת כבישים או הקמת בניינים, אלא תהליך מורכב שבו הפוליטיקה משתלבת עם מימון ותכנון מרחבי. נתונים ודוחות שפורסמו על ידי האו"ם והמשרד הממשלתי לענייני תקשורת בעזה מצביעים על היקף האסון שפגע בכל תחומי החיים: מגורים: כ-70% מהבתים ברצועה נפגעו, כאשר מאות אלפי יחידות דיור נהרסו כליל או חלקית. תשתיות ומתקנים: כ-85% עד 90% ממתקני המים והביוב יצאו מכלל שימוש, בנוסף להרס של 65% מרשתות הכבישים. מערכת הבריאות והחינוך: 95% מבתי הספר ברצועה נפגעו, ורוב בתי החולים והמרכזים הרפואיים יצאו מכלל שימוש. ההרס פגע גם ב-99% מהאוניברסיטאות. מגזר כלכלי ופיננסי: למעלה מ-90% מהמפעלים הכלכליים וכ-93% מסניפי הבנקים נהרסו, מה שהוריד את תרומת עזה לתוצר המקומי הפלסטיני לרמות נמוכות. הערכות משותפות שפורסמו על ידי האו"ם, האיחוד האירופי והבנק העולמי מסכימות כי עלות השיקום הכוללת נעה בין 70 ל-80 מיליארד דולר אמריקאי. השלב הדחוף והמיידי לבדו (במהלך שלוש השנים הראשונות) דורש כ-20 מיליארד דולר כדי להחיות את הרצועה ולספק שירותים בסיסיים. הצעד הראשון והמורכב ביותר מתחיל בהתמודדות עם "הרי ההריסות", שכן הרמה ופינוי מיליוני טונות של הריסות ופסולת דורשים לוחות זמנים וציוד עצום כהכנה לכל בנייה חדשה. למרות קיומן של הצעות ותוכניות ל"יום שאחרי" המלחמה, יישומן בשטח נתקל בקיר של מכשולים. דרישות פוליטיות ומימון: גורמים תורמים בינלאומיים ואזוריים רבים מתנים את זרימת כספי השיקום בהסדר פוליטי מקיף ובשינויים במבנה הממשל לניהול הרצועה. הגבלות ומצור: המשך השליטה הישראלית על המעברים ומנגנון הכנסת חומרים בסיסיים (כגון מלט וברזל) בתירוץ של "שימוש כפול" משבש את קצב כל בנייה בת קיימא. משבר הממשל הפנימי: מומחים רואים כי היעדר גורם פלסטיני מאוחד ומקובל בינלאומית ומקומית מערער את התיאום היעיל לניהול תהליך השיקום הגדול ביותר באזור. כדי להבטיח אי חזרה על ניסיונות שיקום קודמים שכשלו, מומחים ממליצים לאמץ גישה חדשה המבוססת על: הקמת רשות לאומית עצמאית: הקמת מוסד מקצועי לא פוליטי לניהול המימון ופיקוח על התכנון העירוני בשיתוף עם החברה האזרחית. עדיפות לכוחות מקומיים: מתן עדיפות לחברות ולעובדים פלסטינים מקומיים כדי להניע את הגלגל הכלכלי של רצועת עזה ולמחזר כספים באופן פנימי. הסרת המצור המקיף: שום תהליך בנייה אינו יכול להצליח ולהתייצב ללא פתיחה מלאה של המעברים וחופש תנועה של אנשים וסחורות. סיכום: שיקום עזה אינו רק פרויקט הנדסי, אלא מנוף הומניטרי ופוליטי להחזרת התקווה ליותר משני מיליון פלסטינים שסבלו שנים של מלחמות ומצור. הצלחת תהליך זה תלויה בראש ובראשונה בזמינות הרצון הבינלאומי להסיר את ההגבלות, ולספק מימון נדיב ובלתי מותנה, החורג מאינטרסים צרים כדי להציב את האדם הפלסטיני וצרכיו הבסיסיים בראש סדר העדיפויות.