מה צפוי לבארות המים התת-קרקעיים בגדה המערבית?

אין ספק שצורך המים בגדה המערבית גדל באופן משמעותי, וזאת בשל צורך האנשים, הן לשתייה עבור כל מי שחי בגדה המערבית והן לחקלאות עבור כל מי שמעבד אדמה בגדה המערבית. בנוסף לכך, ישנו צורך יומיומי של המפעלים השונים במים. נתונים פשוטים אלו מראים לנו את היקף צריכת המים היומית עבור דרישות החיים היומיומיות השונות. אך כולנו יודעים שיש מי שגר בגדה המערבית בניגוד לרצוננו והוא שולט על הכל, ובאותו זמן הוא עוקב אחר הכל – אני מדבר על מים ולא על שום דבר אחר. בסטטיסטיקה פשוטה נאמר:

רק 36% מתושבי הגדה המערבית מקבלים מים זורמים מדי יום, 47% מתושבי הגדה המערבית מקבלים מים זורמים פחות מעשרה ימים בחודש, 92% מתושבי הגדה אוגרים מים במיכלים שהם מניחים על גגות בתיהם, בניסיון להתגבר על בעיית המחסור הקבוע במים. סך צריכת המים של הישראלים במהלך שנת 2020 הגיע לפי עשרה מסך מה שצרכו הפלסטינים בגדה המערבית.

אך ישראל מתייחסת למשאבי המים הקיימים בין הים לנהר כאילו הם שייכים לה בלבד, ורואה את עצמה כגורם הבלעדי המוסמך לקבל החלטות לגבי השימוש בהם. מיד לאחר הכיבוש, ישראל השתלטה על מגזר המים הפלסטיני והטילה עליו הגבלות ואיסורים חמורים. היא חייבה את הפלסטינים לקבל ממנה אישורים לקדיחת בארות חדשות וניצלה לצרכיה מקורות מים חדשים שלא הייתה מסוגלת להגיע אליהם לפני הכיבוש, במיוחד בבקעת הירדן באופן עקרוני.

בנוסף לכך, ישראל חיברה את כל ההתנחלויות שהוקמו ברחבי הגדה המערבית – למעט אלו שהוקמו בבקעות – לרשת המים הישראלית. ההתנחלויות מסופקות במים בהתאם למדדי צריכת המים בתוך ישראל, כאשר אספקת המים ליישובים הישראליים משני צידי הקו הירוק מנוהלת כמערכת אחת. אך הדבר החדש שמגביר את הסכנה והדאגה הגדולות הוא מה שאמרה ועדת החוץ והביטחון בכנסת ישראל, ביום רביעי, בישיבה מיוחדת לדון במה שתואר כנזקים חמורים ושיטתיים למערכת "המים הלאומית" בגדה המערבית הכבושה. ולמרות שישראל היא זו שכובשת את האדמה, עם מימיה ומשאביה, ושולטת על נכסיה, היא מאשימה את הפלסטינים בגדה בגניבת מים, קדיחת בארות בלתי חוקיות, וחיבור אקראי לרשתות המים הישראליות השייכות לחברת "מקורות".

במהלך הישיבה הוצגו נתונים המצביעים על כך שרשות המים הישראלית יודעת על כ-440 בארות שנחפרו באופן "בלתי חוקי", אך ההערכות מצביעות על כך שהמספר האמיתי גדול בהרבה. כמו כן, הוערך היקף הנזק הנגרם למערכת המים בכ-140 מיליון מטר מעוקב בשנה, ונראה שוועדה זו קיבלה החלטות הקשורות לפגישה זו, אשר לא נחשפו, אך אנו בוודאי נראה אותן בשטח. ואל לנו לשכוח שישנם צעדים גדולים הננקטים על ידי רשות המים של הכיבוש, ובראשם בדיקת כל הבארות בגדה מבחינת עומקן וכמות המים שהן שואבות בשעה למשל ובאופן תקופתי. אך שוב, מה שקרה בישיבת ועדת החוץ והביטחון בנוגע לבארות בגדה, מספרן ואי-חוקיותן, מעורר בנו דאגה גדולה לקראת צעדים בשטח שיגבירו את משבר המים הנוכחי ויהפכו אותו לקשור לפרויקט הפוליטי של הכיבוש, האומר "ייבשו הכל כדי לאלץ אותם לעזוב וללכת". השאלה נשאלת מה צפוי לגדה המערבית ולמימיה התת-קרקעיים.