מאבק העצמאות והתלות: מדוע העימות הנוכחי עם המערב אינו האחרון?

טועה מי שחושב שהעימות הצבאי הנוכחי באזור יהווה את הפרק האחרון במאבק, שכן הפרויקט הציוני עדיין מהווה עמוד תווך מרכזי בלב המזרח האסלאמי. המניעים הקולוניאליים הטמונים בתודעה המערבית, בהובלת ארצות הברית שירשה את מורשת בריטניה לאחר 1945, עדיין מונעים השגת עצמאות אמיתית למדינות ערב והאסלאם.

המהפכות העממיות מאז ראשית המאה התשע עשרה שאבו את ערכיהן מהזהות האסלאמית מול מסעות המלחמה המערביים החוזרים ונשנים, בשאיפה לשחרור מלא. עם זאת, התנגשות איומה התרחשה בין המדינה הלאומית המתהווה לאחר הקולוניאליזם לבין התנועות הרפורמיסטיות, התנגשות שהמערב תרם להסלמתה כדי לשמר את האינטרסים האסטרטגיים שלו ואת מרכזיותו העולמית.

משקיפים רואים כי המערב, על כל גווניו, מתייחס למזרח רק מנקודת מבט של תלות, שכן הוא מסרב לאפשר כל בנייה תרבותית עצמאית שתאיים על הגמונייתו. גם במקרים של מחלוקת פנימית מערבית, כפי שקרה במשברים קודמים כמו תוקפנות סואץ ב-1956, המהות נשארת אחת: שמירה על כוחה של ישראל והבטחת פיצול האזור.

מה שמדווח על חילוקי דעות חריפים בין וושינגטון לתל אביב בכמה תיקים, כמו ההסכמים האחרונים, אינו עולה על היותו חילוקי דעות בין 'הרע לגרוע יותר'. פערים אלה הם לרוב בשולי ניהול הסכסוך, בעוד שהמטרות הגדולות הקשורות לשליטה ופיקוח נשארות קבועות באסטרטגיה המערבית כלפי האזור.

מנגד, איראן הצליחה באמצעות עמידתה האחרונה להציג מודל לעימות קשה עם המצב הקולוניאלי המתמשך, תוך הדגשת זהותה התרבותית. למרות המחירים הכבדים ששולמו, חוויה זו חיזקה את רעיון העצמאות מול הלחצים המערביים המתמשכים השואפים להכניע את האזור.

מבצע 'מבול אל-אקצא' מגיע באותו הקשר משחרר, שכן הוא נועד לשבור את הקיפאון ולהשיג יעדים אסטרטגיים התואמים את אופי הסכסוך ההיסטורי. בחירת הדרך הקשה ביותר הייתה הדרך היחידה לצאת מ'המערה הקולוניאלית' שהמערב ניסה לכלוא בה את עמי האזור במשך עשורים ארוכים.

הסופר האנגלי ג'רמי סולט מציין בספרו 'פיצול המזרח התיכון' כי התהפוכות בעולם הערבי הן תוצאה של החלטות מחושבות במרכזי הכוח המערביים. סולט מסביר כי טכניקות השליטה התפתחו מפלישה ישירה לשיטות חשאיות שמטרתן ליצור מצב של תלות קבועה בסיוע חיצוני.

ההיגיון הקולוניאלי היהיר עדיין שולט ביחסים בין המערב למזרח, כאשר המערב רואה את עצמו תמיד בתפקיד המרצה, הרוצח והפולש. היגיון זה מתבטא בבירור בנאומים הפוליטיים העכשוויים שליוו את אירועי עזה והעימותים האזוריים האחרונים, מה שמאשר את המשך המנטליות המתנשאת.

העובדות הוכיחו שהמערב לא עזב את האזור בפועל, אלא שינה את כליו והחליף את חייליו בסוכנים מקומיים המבצעים את סדר היום שלו ומגנים על האינטרסים שלו. סוכנים אלה פועלים כמחסומים המונעים מהאומה להגיע למקורות כוחה האמיתיים, ושומרים על המשך האמנות המשרתות את המרכזיות המערבית.

בחירת ז'נבה כמקום לחתימה על ההסכמים האחרונים, במקום בירות האזור, נושאת משמעויות סמליות עמוקות לגבי מי מחזיק בהחלטה הסופית. שוליים אלה של המקום הגיאוגרפי האסלאמי משקפים את רצון המערב להרחיק את חוטי המשחק הפוליטי מבעלי האדמה האמיתיים.

המלחמות שמנהלות המעצמות הבינלאומיות ובנות בריתן באזור מעולם לא היו הכרח לאמריקה כפי שהפכו להכרח לעמים לגלות את האמת על היעדים העוינים. באמצעות עימותים אלה, התמונה מתבהרת יותר לגבי אופי הפרויקט הציוני כחוד החנית של הפרויקט הקולוניאלי הרחב יותר במזרח.

העמידה בלחצים אלה דורשת הבנה עמוקה של הזהות ההיסטורית והתרבותית, והבנה זו החלה להתגבש באופן ברור יותר לאחר האירועים הגדולים האחרונים. העימות אינו רק סכסוך צבאי חולף, אלא מאבק קיומי שמטרתו להחזיר את הרצון שנשלל ולשרטט מחדש את מפת האזור הרחק מהתערבויות חיצוניות.

לסיכום, ההימור נשאר על הרוח העממית המסרבת לתלות ומתעקשת להשיג עצמאות למרות כל האתגרים והקנוניות הבינלאומיות. ההיסטוריה מתקדמת בקו ישר נכסף, שכן המגבלות הקולוניאליות, יהיו צורותיהן אשר יהיו, אינן יכולות למנוע מעמים להגשים את התחייה שלהם ולבנות את עתידם שלהם.

'המדינה הציונית' והמניע הקולוניאלי המערבי יישארו המניעים העיקריים לחוסר היציבות, מה שמחייב את הכוחות החיים באומה להתכונן לעימותים מתמשכים. המודעות לאופי הסכסוך הזה היא הצעד הראשון לקראת שחרור אמיתי ויציאה ממעגל התלות שנכפה על האזור במשך עשורים.

המערב מעולם לא עזב את המזרח התיכון, הוא רק שינה את כליו מפלישה ישירה ליצירת תלות באמצעות סיוע והסכמים.