פסגות ה-G7: הקדשה לחולי הכלכלה העולמית ודרישה מהעמים להקריב קורבנות

מאחורי הקלעים של פגישות ה-G7 רוחשים פרטים שעשויים להיראות שוליים או משעשעים לכאורה, אך הם מסתירים מאחוריהם מציאות מרה שהעולם חווה מחוץ לגבולות שבע המדינות הגדולות. בעוד המנהיגים עסוקים בפרוטוקולים של חנופה ליושב ראש הבית הלבן או במעקב אחר אירועי ספורט עולמיים, נרקמות מדיניות כלכלית המעמיקה את הפער בין הצפון לדרום ומקבעת את ההגמוניה של המעצמות המסורתיות על משאבי העמים העניים.

נתונים של ארגון 'אוקספם' הבינלאומי חשפו מספרים מזעזעים המשקפים את סדרי העדיפויות של מעצמות אלו, כאשר הקיצוצים בתקציבי הסיוע לפיתוח למדינות בעלות הכנסה נמוכה הגיעו לכ-49 מיליארד דולר בין השנים 2024 ל-2025. האירוניה היא שסכום עתק זה שווה לעושר שצברו מיליארדרי הקבוצה בתשעה ימים בלבד, מה שחושף חוסר איזון מבני בחלוקת העושר העולמי.

הפער המוסרי במדיניות הקבוצה מתגלה בהשוואת ההוצאות הצבאיות לסיוע הומניטרי, שכן תקציבי הפיתוח לשנת 2025 לא עלו על 0.75% מסך ההוצאות הצבאיות של מדינות הקבוצה. מגמה זו משקפת רצון ברור לחזק את הארסנלים הצבאיים על חשבון המאבק ברעב ובעוני באזורים הנזקקים ביותר ברחבי העולם.

בתחום האנרגיה, ענקיות הנפט בתוך מדינות הקבוצה ניצלו משברים ומלחמות בינלאומיות, והשיגו רווחים אדירים שהגיעו בממוצע ל-400 מיליון דולר ביום. רווחים אלו לא הגיעו משום מקום, אלא נצברו מעושר העמים ומכיסי משלמי המסים הסובלים מעליית מחירי הדלק בתחנות התדלוק בתוך קהילות הקבוצה עצמה.

הנזקים לא עצרו במגזר האנרגיה, אלא התרחבו לכלול את הביטחון התזונתי העולמי, כאשר מחירי מוצרי היסוד עלו בשיעורים שנעו בין פי 3 לפי 4 בתוך מספר חודשים. קפיצות מחירים אלו, המונעות על ידי מדיניות מונופול ומלחמות, דחפו למעלה מ-32 מיליון בני אדם אל סף העוני הקיצוני, מה שמאיים על היציבות החברתית העולמית.

כמה מעצמות אירופיות, ובראשן צרפת, מנסות לנקות את סדר היום של הפסגות מנושאים שעלולים לעורר את חמת הממשל האמריקאי, מחשש לתגובות דיפלומטיות חריפות. עם זאת, הסיוטים האמריקאיים ממשיכים לרדוף את המנהיגים האירופיים, החל ממכסים ומדיניות כלפי אוקראינה, ועד ללחצים המתמשכים להגדיל את התרומות הכספיות לברית האטלנטית.

רוח הרפאים הסינית בולטת כאיום הקיומי הגדול ביותר העומד בפני קבוצת ה-G7, שכן הענק האסיאתי כבר לא מתחרה רק בשווקים המסורתיים, אלא מציג מודל כלכלי עצמאי. ובניגוד לרוסיה, שחברותה הוקפאה בעבר, לסין יש כלכלה המדורגת במקום השני בעולם, והיא נעה בחופשיות באזורי השפעה היסטוריים של הקבוצה, במיוחד ביבשת אפריקה.

כאשר הדיונים נוגעים בסוגיות קוצניות כמו פשעי מלחמה ברצועת עזה או הפרות בגדה המערבית ובלבנון, הקבוצה נוקטת בשפה עמומה המאופיינת בעמימות וגמגום דיפלומטי. בריחה זו מאחריות מוסרית ופוליטית הופכת את הצהרות הפסגה לסיסמאות ריקות שאינן מתורגמות ללחצים אמיתיים לעצירת סכסוכים או להעמדת פורעים לדין.

סטטיסטיקות מכריעות מצביעות על ירידה בהשפעה האמיתית של הקבוצה, כאשר חלקה מהתמ"ג העולמי ירד מ-60.5% בשנת 2018 לכ-44.1% כיום. ירידה זו מלווה בירידה במשקל הדמוגרפי, מה שמעלה שאלות גדולות לגבי הלגיטימיות של הקבוצה להמשיך לייצג את כלכלת העולם ולקבל את החלטותיו הגורליות.

בסופו של דבר, פסגות ה-G7 נשארות נאמנות לגישתן ההיסטורית של העדפת האינטרסים של הגדולים על חשבון שאר עמי העולם הנאלצים לשלם מחירים יקרים. הכלכלה הבינלאומית נשארת חולה בגלל מדיניות זו ההופכת את משאבי המדינות המתפתחות למכרות חומרי גלם בלבד ולשווקי צריכה, מבלי להציע פתרונות אמיתיים למשברים המבניים הפוקדים את העולם.

הכלכלה הבינלאומית חולה מכף רגל ועד ראש בגלל מדינות הקבוצה עצמן, שאינן רוצות מהקורבן אלא להישאר שבויות בהקרבת קורבנות נוספים.