הצהרותיו האחרונות של נשיא צרפת עמנואל מקרון בנוגע לחידוש הדיאלוג עם מוסקבה לא היו רק תמרון דיפלומטי חולף, אלא נשאו ממדים אסטרטגיים עמוקים. לאחר שנים שבהן היה אחד הקולות האירופיים הבולטים שקראו להגברת הלחצים, חזר מקרון והדגיש כי הגיע הזמן לארגן דיאלוג עם הרוסים בנושאים בעלי עניין משותף, החל מביטחון היבשת ועד לאופן שבו ניתן לחיות יחד כשכנים.
שינויים אלה מגיעים בתזמון רגיש המעיד כי היבשת האירופית מתחילה להתקרב לנקודה של הכרה במציאות שניסתה להימנע ממנה זמן רב. תפיסה זו גורסת כי סיום הסכסוך באוקראינה אינו יכול להתממש ללא השגת הבנות שיספקו את רוסיה, שכן לא ניתן לבנות מערכת ביטחון יציבה ובת קיימא תחת בידוד הכוח הגרעיני הגדול ביותר ביבשת.
דבריו של מקרון הגיעו בעקבות קריאתו של נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי למקבילו הרוסי לקיים פגישה ישירה, צעד שתואר על ידי האליזה כ'יוזמה טובה'. קבלת פנים צרפתית זו, שמצאה הד חיובי בבריסל, משקפת אמונה אירופית גוברת כי הדלת הרוסית נותרה מעבר הכרחי לכל הסדר פוליטי מקיף בעתיד הקרוב.
העובדות בשטח ובתחום הכלכלי הוכיחו כי מוסקבה לא קרסה תחת נטל הסנקציות המערביות הקשות, וגם לא נסוגה צבאית במידה שתאלץ אותה לקבל את תנאי המערב. נהפוך הוא, רוסיה הצליחה לעמוד איתן ולכפות את עצמה כשחקן מרכזי שלא ניתן לעקוף במשוואת הביטחון האירופי, מה שדחף את יריביה לשקול מחדש את כדאיות מדיניות הניתוק המוחלט.
מאז פרוץ המלחמה, אסטרטגיית האיחוד האירופי התבססה על שלושה צירים עיקריים: סנקציות, תמיכה צבאית לקייב ובידוד פוליטי של מוסקבה. עם חלוף למעלה מארבע שנים, נראה כי הימור זה לא השיג את יעדיו הסופיים, שכן רוסיה עדיין מחזיקה בקלפים חזקים בשוקי האנרגיה ובמאזני הכוחות הבינלאומיים, מה שהופך את הרעיון של הוצאתה ממערכת הביטחון האירופית לבלתי מציאותי.
דבריו של מקרון על 'ביטחוננו שלנו' ו'חיים יחד כשכנים' מבטאים הכרה מרומזת בכך שרוסיה היא חלק בלתי נפרד מהגיאופוליטיקה של הביטחון האירופי. שינוי זה מערער את ההנחה הקודמת שהתבססה על האפשרות לבנות יציבות ארוכת טווח ביבשת באמצעות דחיקת מוסקבה לשוליים, ומדגיש כי כל הנדסה ביטחונית שאינה כוללת את הרוסים תישאר חסרה ועלולה להתפוצץ בכל רגע.
החשש האירופי מפני עסקת ענק בין וושינגטון למוסקבה 'מעל ראשי האירופים' בולט כמניע עיקרי לשינוי זה בשיח הצרפתי. השיחות בחסות ארצות הברית הציבו את אירופה בפני דילמה של תשלום עלויות המלחמה מבחינה כלכלית וביטחונית מבלי שתהיה לה המילה האחרונה בניסוח הסכם השלום הסופי ועתיד היבשת.
לכן, מקרון ומנהיגים אירופים אחרים שואפים להבטיח מושב בשולחן המשא ומתן סביב כל תוכנית שלום עתידית, כדי להבטיח את הגנת האינטרסים החיוניים של היבשת. מנקודת מבטה של פריז, כל הסכם בין רוסיה לאוקראינה ישפיע ישירות על גבולות הכוח בתוך אירופה, על יחסי נאט"ו עם רוסיה, כמו גם על עתיד החימוש והערבויות הביטחוניות.
כמו כן, ההימור על הכרעה צבאית מהירה נכשל, שכן התמיכה המערבית הפתוחה לא שיתקה את היכולות הרוסיות כפי שצופה בתחילה. עם התארכות הסכסוך, החלו בירות אירופה להתמודד עם שאלות קשות מצד קהילותיהן לגבי כדאיות מימון מלחמה פתוחה ללא אופק פוליטי ברור, במיוחד לאור עליית יוקר המחיה והאינפלציה.
צרפת, בפרט, מחפשת להחזיר לעצמה את תפקידה כשחקן מרכזי ועצמאי הרחק מהתלות המלאה בעמדה האמריקאית ששלטה בזירה מאז תחילת המשבר. מקרון שואף באמצעות קריאה זו להחיות את רעיון 'העצמאות האסטרטגית' המעניק לאירופה את היכולת לקבל החלטות ביטחוניות משלה ולהגן על האינטרסים הלאומיים שלה באופן עצמאי.
התוצאה החשובה ביותר של שינוי זה היא הצלחת רוסיה להשיג הכרה פוליטית בכך שהיא צד שלא ניתן להחריג מהמערכת האזורית, גם אם לא השיגה את כל יעדיה הצבאיים. המדינה שהמערב רצה להפוך לישות מנודה, נקראת שוב לשולחן הדיונים מכיוון שבידודה נכשל בהפקת השלום המיוחל, וזהו ניצחון פוליטי למוסקבה.
צפוי כי השיח האירופי יחווה ירידה הדרגתית בחומרת הטון הקיצוני לטובת שפה פרגמטית יותר המתמקדת ב'ערבויות ביטחוניות' במקום ב'תבוסת רוסיה'. שינוי זה בטרמינולוגיה פירושו שהדיאלוג עם הקרמלין יהפוך לחלק בלתי נפרד מהמדיניות האירופית בשלב הבא, גם אם יישאר עטוף בתנאים מסוימים הנוגעים לריבונות אוקראינה.
במקביל, קייב עלולה להיות נתונה ללחצים רכים מצד בעלות בריתה האירופיות לבחון מסלולי משא ומתן ולהפגין גמישות רבה יותר כלפי יוזמות שלום. המטרה לא תהיה לכפות ויתורים מיידיים, אלא להפוך את התמיכה הצבאית המתמשכת לקלף מיקוח חזק במסגרת פרויקט משא ומתן משולב שיסיים את מצב השחיקה שבו שרויה היבשת.
לסיכום, עמדתו של מקרון מייצגת הכרזה על סיום 'האשליה' של אפשרות בידוד רוסיה גיאוגרפית ופוליטית מסביבתה האירופית. היבשת הישנה הבינה שרוסיה נשארת חלק ממשוואת המלחמה והשלום כאחד, וכי המעבר ממדיניות של ניתוק למדיניות של משא ומתן הפך לצורך הנכפה על ידי עובדות הכוח והאינטרסים המשותפים.
סיום המלחמה באוקראינה אינו יכול להתממש ללא סיפוק רוסיה, וגם לא ניתן לבנות ביטחון אירופי יציב מעל בידודה.
שתף את דעתך
שינוי בעמדה הצרפתית: מקרון פותח את הדלת לדיאלוג עם מוסקבה כדי לשבור את הבידוד האירופי