עזה... כשהישרדות הופכת למסחר ומוות לעלות יומיומית הרודפת גולים ועקורים

בין כותרות החדשות הרצופות המתעדות את מכונת המלחמה, נחשפים סיפורים אנושיים בלתי נשכחים, אותם חווים הפלסטינים בעזה ובתפוצות על כל פרטיהם הכואבים. חוויות אלו מציגות את הצד השני של התוקפנות הישראלית המתמשכת, כאשר התושבים מתמודדים עם פרקים של עקירה ורעב שיטתי הרחק מפיקוח בינלאומי יעיל.\n\nדיווחים עיתונאיים בינלאומיים שפכו אור על סיפורו של הצעיר הפלסטיני סאלח אבו שמאללה, המתגורר בלונדון, שחייו הפכו למירוץ יומי נגד הזמן כדי להציל את משפחתו הנצורה ברצועה. סאלח, שעזב את עזה בחיפוש אחר עתיד בטוח, מצא את עצמו שקוע בחובות שעלו על 125 אלף דולר לאחר שהוציא את כל חסכונותיו כדי להשאיר את הוריו ואחיו בחיים.\n\nהטרגדיה של משפחת אבו שמאללה מגלמת היסטוריה ארוכה של אובדן, שהחלה עם מות אחותו שימא מירי טנק ישראלי בילדותו ברפיח, והגיעה עד להרס דירתו בשנת 2021. עם פרוץ המלחמה הנוכחית, חייו של הצעיר הגולה הפכו לחדר מבצעים קבוע שבו הוא עוקב אחר חדשות ההפצצות ומנסה לגייס כספים כדי לשלוח אותם דרך ערוצים לא רשמיים.\n\nהמציאות הכלכלית בעזה הגיעה לרמות קטסטרופליות חסרות תקדים כתוצאה מהמצור וההגבלות הישראליות המחמירות על כניסת סחורות. מקורות דיווחו כי עלות משלוח בודד, שערכו המקורי אינו עולה על 28 דולר, יכולה לזנק ליותר מ-5700 דולר עם הגעתו לרצועה עקב עמלות ומתווכים.\n\nמונופול והגבלות אלו הובילו להיווצרות שוק שחור עצום, כאשר מחיר קילוגרם קמח עלה מחצי דולר לפני המלחמה ל-27 דולר, בעוד שמחיר גז הבישול הגיע ל-190 דולר לקילוגרם. מספרים אלו הפכו את הבטחת המזון הבסיסי לחלום רחוק עבור רוב המשפחות החיות מתחת לקו העוני הקיצוני.\n\nהסבל לא הוגבל לצד הפיננסי, אלא כלל עמלות מופרזות שגבו מתווכים להעברת כספים, שהגיעו ל-60% מערך הסכומים שנשלחו. משמעות הדבר היא שהסיוע שנשלח על ידי הגולים מאבד יותר ממחצית מערכו לפני שהוא מגיע לידי קרוביהם הנזקקים במחנות העקורים.\n\nביוני 2025, משפחת אבו שמאללה ספגה את המכה הכואבת ביותר עם מות בנם ראג'י (בן 27) בעקבות תקיפה אווירית ישראלית ישירה שכוונה אליו בזמן שהכין אוכל מול אוהלו. הפשע התרחש לנגד עיני אמו, שנכנסה למצב של התמוטטות נפשית קשה, בזמן שלמשפחה לא היה את מותרות הזמן להתאבל בגלל הסכנה הקיומית המרחפת מעליה.\n\nאביו של סאלח, כמאל אבו שמאללה, מייצג מודל לסבלם של החולים בעזה, שכן הוא סובל מטרשת נפוצה ועבר סדרת שבץ מוחי בהיעדר תרופות. אפילו בתי החולים לא היו מקלט בטוח, שכן מתחם נאסר הרפואי הופצץ בזמן שקיבל טיפול, מה שאילץ אותו לחזור לאוהל בתנאי בריאות מסוכנים ביותר.\n\nבצד אחר, מקורות עיתונאיים חשפו קריסה סביבתית מוחלטת במחנות העקורים, כאשר הצטברות ההריסות והפסולת הובילה להתפשטות מפחידה של מכרסמים וחרקים. עקורים באזור אל-מוואסי מתארים הופעת חולדות בגדלים חריגים התוקפות אוהלים, קורעות בגדים ומטילות אימה על ילדים.\n\nנתוני האו"ם מצביעים על הפסקת פעולתם של 80% מתחנות שאיבת מי השפכים, מה שהוביל לזרימת מי ביוב בין אוהלי העקורים. קריסה זו בתשתיות הפכה את המחנות לסביבה אידיאלית להתרבות מזיקים ומגפות, בהיעדר חמור של מים נקיים וחומרי ניקוי בסיסיים.\n\nבצפון הרצועה, ובמיוחד במחנה ג'באליה, התושבים נאלצים להשתמש בבורות פרימיטיביים כשירותים כתוצאה מהרס מוחלט של הרשתות הציבוריות. מקורות מקומיים דיווחו כי חולדות ויתושים הפכו לחלק מחיי היומיום, כאשר הם חולקים עם העקורים את מרחביהם הצרים ומשחיתים את מעט המזון שנותר להם.\n\nהמשבר נכנס לשלב חדש של מצור מוחלט על סיוע, כאשר מערכות מסורתיות הוחלפו במוסדות הנתמכים על ידי ארה"ב שלא הצליחו לעצור את הרעב. על פי דיווחי זכויות אדם, קרוב לאלף בני אדם נהרגו מירי ישראלי בזמן שניסו להשיג קמח ליד נקודות חלוקה שהפכו למלכודות מוות.\n\nבלונדון, סאלח אבו שמאללה חי מלחמה פסיכולוגית קשה, כאשר הוא נרדף על ידי תחושת אשמה כלפי משפחתו הסובלת מרעב ועקירה חוזרת ונשנית. סאלח מתאר את מצבו כאיבוד היכולת לישון ולהתרכז, ורואה בהישרדותו הפיזית נטל כבד המזכיר לו בכל רגע את הטרגדיה של אלה שהשאיר מאחור.\n\nפרטים אלו מציירים תמונה של חברה פלסטינית העוברת השמדה באמצעים מרובים, החורגים מהפצצות ישירות וכוללים שחיקה חומרית, פסיכולוגית וסביבתית. זהו סיפור של עם הנלחם על הישרדותו תחת שתיקה בינלאומית, כאשר המרכיבים הבסיסיים ביותר של החיים הופכים למסחר רווחי עבור חלקם ולעלות יומית יקרה שמשלמים הקורבנות.\n\nאני יכול להבין שהאדם שעומד מולי במראה הוא אני, אבל הפנים השתנו לחלוטין.