בין משבר מנהיגות למנהיגות משבר: קריאה במעכבי שינוי ותוצאות מהפכות

מושגים מתערבבים במשך שנים רבות בעקבות ניסיונות המהפכה במדינות האביב הערבי, כאשר עולה השאלה לגבי העיכוב בשינוי המיוחל. לשינוי יש דרישות הכרחיות המתחילות מתוך אלה הרוצים בו, ומתבטאות ביכולת לבצע פעולה מהירה המשלמת מסע ארוך של מעשים רציניים, יחד עם הצורך ביושר, סבלנות והתמדה בהגנה על ההישגים.

היכולת להתמודד עם אתגרים חיצוניים והתאמת האווירה הפנימית הם עמודי תווך חיוניים להצלחת כל תנועה רפורמית. בהיעדר יכולת זו, על העמים לשאת קשיים נוספים במודעות מספקת כדי להבחין בין מעשים נבונים לבין שגויים, וזה הופך קשה יותר בהיעדר מנהיגות נבונה המעדיפה את טובת האומה על פני האינטרסים הפרטיים שלה.

רבים מאמינים שמהפכות עלולות להיחנק או למות תחת מכות קשות, אך מבט בוחן בהיסטוריה המצרית המודרנית מוכיח את ההפך. המהפכה נשארת אש רדומה תחת אפר הדיכוי, ממתינה לרגע המתאים להתפרץ שוב, וזה מסביר את המשך הרוח המהפכנית למרות ניסיונות הדיכוי החוזרים ונשנים.

בינואר 1977, המצרים יצאו במחאה נגד עליית המחירים במה שנודע כאינתיפאדת הלחם, אותה תיאר הנשיא המנוח אנואר סאדאת כ'אינתיפאדת הגנבים'. למרות שהמשטר הצליח אז לשתק את עמודי התווך של התנועה, להבת האש המשיכה לבעור בנפשות במשך יותר משלושים שנה עד שפרצה מהפכת ינואר 2011 המאירה.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שמנהיגים גדולים אינם בהכרח נקיים מפגמים אנושיים, החשוב הוא יכולתם להנהיג ולהקריב. המנהיג סעד זע'לול, שהוביל את מהפכת 1919 נגד הכיבוש הבריטי, הודה בזיכרונותיו בכמה מפגמיו האישיים, ובכל זאת הצליח להניע את הרחוב המצרי ולזעזע את עמודי התווך של המלוכה והכיבוש.

גם לדמויות עולמיות כמו גנדי בהודו היו חסרונות גדולים, מה שמאשש שדמויות גדולות עלולות לבצע טעויות בגודל השפעתן. העיקר טמון במידת הקשר של דמויות אלה לענייני אומתן וביכולתן להתגבר על טעויות אנוש למען המטרה העליונה של שחרור ורפורמה.

השכל מכיר בכך שהשלמות שייכת לאל לבדו, אך הבעיה טמונה בהעדפת ההנאה החולפת על פני טובת המולדת הנצחית. עם חלוף הזמן, מתגלה השקר של אלה הטוענים לרצון ברפורמה בעוד נפשם הולכת אחרי תאוותיהם הפרטיות, מה שמוביל לאכזבת מאמצי האומות ולירידת רוח המוסר במסע השינוי.

אי-הכרה של הנפש האנושית בנסיגה מרוח המוסר היא אחת הבעיות הגדולות ביותר העומדות בפני תנועות רפורמיות. בעוד שחלקם נשארים בעמדה של אהבת רפורמה לכאורה, בתוך תוכם צומחת אהבת העולם והרצון להשתלט על הטוב, מה שמאשש את דברי המשורר כי נדיבות מרוששת ואומץ הורג.

הטענה לשלמות היא אחת המחלות המרות ביותר בגוף האומה, כאשר בולטים דוברים רהוטים המשכנעים את ההמונים בצדקת החלטותיהם בלשון בלבד. בבדיקה מעשית, אין מוצאים זכר לשלמות זו במציאות, מה שהופך את השתיקה על דוגמאות כואבות אלה לעיתים עדיפה על פני עיסוק בהן.

האנושות זקוקה תמיד לדוגמה מעשית ולסיפור חיים אנושי המגלם עקרונות נעלים, כפי שהיו הנביאים עליהם השלום. אנשים זקוקים לראות את הערכים הולכים לפניהם בהתנהגות המנהיגים, וזה מה שגילם הנביא מוחמד עליו השלום, אשר אופיו היה הקוראן, כדי להיות מודל לחיקוי במנהיגות וברפורמה.

חלק מהתנועות הכינו את עצמן למסע רפורמי מסורתי חסר רוח מהפכנית, מה שגרם להן להיות מופתעות מהצעירים המורדים תחת חסותן. התנודתיות הזו בין רפורמה שלווה מוחלטת לבין דרישות המהפכנות הובילה לבלבול שאין לו פתרון מלבד סקירות מקיפות ועבודה על התאמת התיאוריה למציאות.

האישיות באומתנו נוצרת בטבע בריא ומחפשת באופן אוטומטי מנהיג שיוביל אותה, ואם לא תמצא אותו, היא תלך בדרכי התועלת הפרטית. השייח' אל-ע'זאלי הזהיר בעבר מפני אלה שלא מצאו מקום בעולם ונכנסו לקריאה, פגעו בה וביקשו את העולם דרכה, מה שגרם לכאב רב למסע הרפורמה.

השאלה המהותית נשארת לגבי מידת כנות הדרישות והשלמת הנפשות עם עצמן, מדוע חלקם מכניסים את האינטרסים הפרטיים שלהם לענייני העתיד הכללי? הגנה על אינטרסים אישיים תחת מסווה של רפורמה מעכבת את שיפור המצב ומגבירה את עייפות ההולכים בדרך השינוי, ואף פוגעת בדורות שטרם החלו את דרכם.

בסופו של דבר, כאשר אללה ירצה, הוא יכין את הסיבות והמנהיגות המתאימה לעניין הרפורמה והשינוי, כאשר רצון העמים נפגש עם מנהיג בעל חזון מדעי ויושר. ורק אז תנווט ספינת המהפכה קדימה, מוקפת בקבוצת נאמנים הצופים עתיד טוב יותר, ומחר קרוב לרואה אותו.

המהפכה היא אש הבוערת תחת אפר העריצים, ואם היא נחנקת באופן זמני, היא מתלקחת בנפשות האצילות ליום אחר קרוב.