תוכנית קושנר.. מיחזור של "עסקת המאה"

ד"ר דלאל עריקאת: חשש אמיתי מהעברת הפרדה מנהלית ופוליטית של רצועת עזה מהגדה המערבית תחת מעטה של ועדות טכנוקרטיות או הסדרים זמניים

ד"ר סוהיל דיאב: התוכנית המוצעת תחת הכותרת "שיקום עזה" מצטלבת עם "עסקת המאה" ומשקפת את מהות הגישה האמריקאית לסוגיה הפלסטינית

ד"ר עקל סלאח: אחד הממדים המסוכנים ביותר של התוכנית הוא הנדסת הרצועה בשיטה האמריקאית על ידי גריעת שטחים ממנה ושמירה על שליטה ישראלית

ד"ר תמרה חדאד: תוכנית קושנר היא אשליה פוליטית ומלכודת פיננסית ותוביל לארגון מחדש של רצועת עזה גיאוגרפית ודמוגרפית ולביסוס שליטת הכיבוש

ד"ר ג'מאל חרפוש: הצעת קושנר היא אשליה פוליטית עטופה בשיח כלכלי וכל שיקום ללא פתרון פוליטי נשאר זמני על אדמה הניתנת להרס

ד"ר סעיד שאהין: התוכנית משקפת בבירור את שאיפות טראמפ לשלוט ברצועה ולהשתלט על משאביה הטבעיים באמצעות מה שנקרא "מועצת השלום"

רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס"-

ההצעות שהציג ג'ארד קושנר, יועצו וחתנו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, בנוגע לעתיד רצועת עזה, מעוררות אזהרות, שכן הן אינן מהוות נתיב אמיתי לשיקום או לשלום, אלא מייצגות שחזור ישן של פילוסופיית "השלום הכלכלי" במסגרת מה שנודע כ"עסקת המאה" שנכשלה בעבר.

סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות רואים בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", שלמרות השפה המושכת שבה מוצגת תוכנית קושנר, וההבטחות להשקעות ופיתוח עירוני שהיא נושאת, היא מתעלמת ממהות מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, וחסרה בה כל גישה פוליטית המבטיחה זכויות לאומיות וריבונות פלסטינית.

הסופרים, המומחים ופרופסורים באוניברסיטאות רואים שהסכנה הגדולה ביותר בתוכנית זו טמונה בניסיונה להנדס מחדש את המציאות הפלסטינית, במיוחד באמצעות העברת הפרדה מנהלית ופוליטית של רצועת עזה מהגדה המערבית, תחת כותרות של ועדות טכנוקרטיות או הסדרים זמניים שעלולים להפוך למציאות קבועה, תוך עקיפת הייצוג הפוליטי הפלסטיני המוכר, ומתן לגיטימציה לחלופות מלאכותיות המנוהלות כלכלית וביטחונית, ברגע של תשישות לאומית ואנושית חסרת תקדים, מה שפותח את הדלת לפתרונות מסוכנים בקבלת פתרונות חלקיים בתמורה להפסקת התוקפנות או שיפור תנאי המחיה.

הם מציינים שתוכנית קושנר מצטלבת בבירור עם ניסיונות קודמים, הבולטים שבהם ועידת מנאמה ועסקת המאה, מבחינת העדפת הממד הכלכלי על הפוליטי, ושימוש בשיקום ככלי השפעה ואפוטרופסות ולא כיוזמה הומניטרית, וכן חושפת פער עמוק בין החזון האידיאלי המוצהר לבין המציאות בשטח בעזה, המתבטאת בהרס נרחב, המשך השליטה הביטחונית הישראלית, והיעדר כל ערבויות משפטיות או פוליטיות.

הם מדגישים שבכך, התוכנית נדונה לכישלון מראש, שכן היא אינה יוצאת מסיום הכיבוש או יישום החוק הבינלאומי, אלא מקבעת אשליות פיתוח ופותחת מלכודות פוליטיות ודמוגרפיות שעלולות להעמיק את המשבר במקום לפתור אותו.

קריאה זו מגיעה לאחר שדו"ח של רשת החדשות האמריקאית NBC NEWS קבע כי תוכנית קושנר אינה מציאותית ונראית כאילו היא מעולם אחר, כאשר חלק גדול מרצועת עזה עדיין הרוס כתוצאה מיותר משנתיים של תקיפות ישראליות, תושביה חיים לרוב באוהלים, וכוחות הכיבוש עדיין כובשים כמחצית מהרצועה.

קושנר חשף תוכניות ליצירת "עזה חדשה" מלאה במגדלים נוצצים וחופים עמוסים בתיירים – חזון שלפי הרשת, אופטימי וסותר באופן בוטה את מציאות האזור ההרוס לאחר שנתיים של מלחמה.

ניסיון להנדס מחדש את המציאות הפלסטינית

פרופסור לדיפלומטיה ופתרון סכסוכים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר דלאל עריקאת, מזהירה מפני הסכנות שבהצעה שמציג ג'ארד קושנר, שליח נשיא ארה"ב, בנוגע לסוגיה הפלסטינית, ורואה בכך שמה שהוצג מאז שיחתו באוניברסיטת הרווארד חורג ממושג "השלום הכלכלי" לניסיון מודע להנדס מחדש את המציאות הפלסטינית הרחק מהלגיטימציה הפוליטית הלאומית והייצוג הפלסטיני המוכר.

עריקאת מדגישה כי קושנר היה "בוטה וברור" ביעדו הישיר לרשות הפלסטינית, שכן הוא אינו רואה בה שותף פוליטי, אלא "מכשול תפקודי" שיש לעקוף, וזה מה שניתן לתאר כדוקטרינה הפוליטית של קושנר.

מתן לגיטימציה לחלופות מלאכותיות

עריקאת מסבירה כי ביקורותיו הפומביות של קושנר על הנשיא מחמוד עבאס ועל מה שכינה "המשמר הישן" אינן נכללות במסגרת הביקורת הפוליטית הטבעית, אלא מהוות פתח לדמוניזציה של ההנהגה הפלסטינית ומתן לגיטימציה לחלופות מלאכותיות, כגון "מועצות שלום" מקומיות או נוסחאות טכנוקרטיות הקשורות ישירות לתוכנית ההשקעות המוצעת.

עריקאת מציינת כי קושנר השתמש בשיח "שחיתות האליטות" כדי לקשור את התפשטות ההתנחלויות למה שתיאר כרווחת ההנהגה הפלסטינית, בניסיון לפגוע במוסר הפוליטי של המשא ומתן הפלסטיני, ולהצדיק עקיפת ההנהגה הרשמית באמצעות תקשורת ישירה עם המגזר הפרטי או דמויות טכנוקרטיות, ובכך לרוקן את הייצוג הפוליטי הפלסטיני מתוכנו.

תוכנית ברגע של תשישות חסרת תקדים

עריקאת מדגישה כי הסכנה הגדולה ביותר טמונה במה שכינתה "הפרדה מציאותית בהסכמה פלסטינית", ורואה בכך שהצעת מה שנודע כ"עזה החדשה" מגיעה ברגע של תשישות חסרת תקדים שחווים הפלסטינים, מה שעלול לדחוף חלקים מהם לקבל כל פתרון בתמורה להפסקת התוקפנות.

עריקאת מסבירה כי החשש האמיתי הוא מהעברת הפרדה מנהלית ופוליטית של רצועת עזה מהגדה המערבית תחת מעטה של ועדות טכנוקרטיות או הסדרים זמניים, ומדגישה כי הניסיון ההיסטורי הוכיח שפתרונות זמניים הופכים לרוב למציאות קבועה הנכפית בשטח.

ההיגיון של יזם הנדל"ן

עריקאת מציינת כי קושנר מתייחס לעזה כ"חלקת נדל"ן" עצמאית, תוך שימוש בהיגיון של יזם נדל"ן, עם דיבורים על פרויקטים השקעתיים וחיבור גיאוגרפי עם הגדה המערבית בנוסח כלכלי טהור, ובהשתתפות המגזר הפרטי, ללא כל מסגרת ריבונית או לאומית מאוחדת.

בנוגע לממשל וזכויות קניין, עריקאת מדגישה כי ההצעה מתעלמת מהאדם ומהחוק, ואינה מתייחסת לזכויותיהם של מאות אלפי בעלי אדמות ובתים הרוסים, ואינה מבהירה כיצד יוסדר הרישום האזרחי או כיצד יוגנו זכויות האזרחים מול משקיעים זרים. עריקאת מציינת כי הסכנה אינה טמונה רק בתוכנית קושנר עצמה, אלא בהיגררות הפלסטינית, תחת לחץ המלחמה והמצור, לעבר פתרונות המפצלים את הגיאוגרפיה ומסיימים את הייצוג הפוליטי המאוחד בתמורה להבטחות רווחה ללא ערבויות משפטיות או פוליטיות.

מהות הגישה האמריקאית לסוגיה הפלסטינית

פרופסור למדעי המדינה ד"ר סוהיל דיאב מדגיש כי תוכנית ג'ארד קושנר שהוצגה לאחרונה בדאבוס תחת הכותרת "שיקום עזה" מצטלבת בבירור עם ניסיון ועידת מנאמה בשנת 2019 ומה שנודע אז כ"עסקת המאה", ומציין כי קיימים שלושה יסודות משותפים מהותיים בין שתי ההצעות המשקפים את מהות הגישה האמריקאית לסוגיה הפלסטינית.

דיאב מסביר כי הראשון מבין יסודות אלה הוא ההתבססות הכמעט מוחלטת על הממד הכלכלי, ללא הצגת כל גישה פוליטית ברורה לעתיד השלטון ברצועת עזה, בין אם מדובר בשלטון עצמי, ריבונות פלסטינית או מדינה עצמאית, ומדגיש כי התעלמות מהממד הפוליטי לא הייתה מקרית, וזה מה שמסביר את הדחייה הפלסטינית המתמשכת של הצעות אלה מאז עסקת המאה ועד היום.

היסוד המשותף השני, לדברי דיאב, הוא שחזור דפוס אמריקאי מסורתי המבוסס על ראיית הפיתוח הכלכלי כפתרון מרכזי למשברים פוליטיים מורכבים, תוך התעלמות מוחלטת מהיסודות הפוליטיים המהותיים של הסכסוך, כולל שורשיו ההיסטוריים והזכויות הלאומיות הפלסטיניות, מה שהופך תוכניות אלה למנותקות מהמציאות האמיתית של הסכסוך.

דיאב מציין כי היסוד השלישי הוא הפער העמוק בין החזון ה"אידיאלי" המקודם על ידי תוכניות אלה לבין המציאות בשטח ברצועת עזה, ורואה כי פער זה מהווה את הקרקע העיקרית לאשליות ולמלכודות הטמונות בפרויקטים מסוג זה.

שיקום עזה להעמקת השפעתה הפוליטית

למרות המשותף הזה, דיאב רואה שתוכנית קושנר בדאבוס משקפת רמה ברורה ומסוכנת יותר בהשוואה לתוכנית מנאמה, שכן ארה"ב אינה מסתפקת עוד בהצעת שיקום כנתיב כלכלי, אלא שואפת להשתמש בשיקום עזה כמנוף להעמקת השפעתה הפוליטית, עד כדי הפעלת סוג של אפוטרופסות והשתלטות על הרצועה.

דיאב מציין כי מה שהיה חסר בעסקת המאה מבחינת תפיסה פוליטית לניהול עזה, מתגבש היום באמצעות דיבורים על ממשל והשפעה אמריקאית ישירה.

דיאב מדגיש כי פרויקט דאבוס אינו מוצג כיוזמה הומניטרית לשיקום, אלא משמש ככלי להשפעה פוליטית אזורית ובינלאומית.

אפשרות להצלחת התוכנית בתנאים מסוימים

בנוגע לסיכויי הצלחת התוכנית, דיאב מסביר שהיא אפשרית תיאורטית רק אם יתקיימו ארבעה תנאים בסיסיים: הפסקת אש קבועה, פינוי הריסות ומוקשים, אספקת הון פיננסי עצום, והקמת מבנה מוסדי ברור לממשל.

אך תנאים אלה, לדברי דיאב, אינם קיימים כרגע, ואין אפילו התחלות רציניות להגשמתם, במיוחד בהיעדר מציאות ביטחונית יציבה הנשלטת על ידי ישראל, ובהיעדר הלגיטימציה הפלסטינית הנדרשת לשיתוף תושבי רצועת עזה בכל פרויקט מסוג זה, ועל כך ארה"ב נושאת באחריות פוליטית.

דיאב מדגיש כי לא מדובר רק באשליות כלכליות, אלא במלכודות פוליטיות הקשורות למאזני הכוחות האזוריים והבינלאומיים, ותלויות במסלול האזור ובאפשרויות ההסלמה, ובכיוון המערכת הבינלאומית, בין אם לעבר הגמוניה אמריקאית מחודשת או לעבר עולם רב-קוטבי, דבר שישפיע ישירות על אופן הטיפול בסוגיה הפלסטינית בכלל וברצועת עזה בפרט.

הצעה תיאורטית הסותרת את המציאות בשטח

הסופר והחוקר הפוליטי ופרופסור למערכות פוליטיות השוואתיות, ד"ר עקל סלאח, רואה בתוכנית ג'ארד קושנר כלפי רצועת עזה תוכנית שאינה מעשית ואינה ניתנת ליישום, אלא הצעה תיאורטית הסותרת באופן מהותי את המציאות בשטח, הפוליטית והביטחונית הקיימת ברצועה, ומתאר אותה כ"הבטחות בורגניות שקריות" המשרתות מטרות אמריקאיות וישראליות ואינן קשורות כלל לפתרון השורשי של הסוגיה הפלסטינית.

סלאח מסביר כי התוכנית קשורה ישירות לאג'נדה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הרואה בעזה תחום לאיסוף מיליארדים ושליטה על משאבי הגז מול חופיה. סלאח מציין כי התוכנית משווקת בינלאומית כתוכנית מעודדת למשיכת תמיכה והשקעות, אך ברמת רצועת עזה היא אינה ניתנת להצלחה, מכיוון שמבצעיה יוצאים ממטרות השקעה ופיננסיות פרטיות, מנותקות לחלוטין ממציאות הכיבוש ומהדרישות לפתרון פוליטי צודק.

החלפת סמכויות בינלאומיות

סלאח מבהיר כי מהות התוכנית מבוססת על החלפת הסמכויות הבינלאומיות והחלטות החוק הבינלאומי, הקובעות את סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית, בגישה כלכלית שמטרתה לכסות על המשך הכיבוש הישראלי, וללבן את תדמיתו בפני הקהילה הבינלאומית.

סלאח מדגיש כי לתוכנית מספר מטרות משולבות, ביניהן מטרה כלכלית המתבטאת בהשקעה אמריקאית, ומטרה פוליטית המתבטאת במתן לגיטימציה לכיבוש, בנוסף למטרה נוספת המתבטאת בשיפור תדמיתה של ישראל בינלאומית, עד כדי מטרה הקשורה להצלת ראש ממשלת הכיבוש בנימין נתניהו מהליכים משפטיים ולחץ בינלאומי.

הנדסת עזה בשיטה האמריקאית

סלאח מציין כי אחד הממדים המסוכנים ביותר של התוכנית הוא הנדסת רצועת עזה בשיטה האמריקאית, באמצעות גריעת שטחים נרחבים ממנה ושמירה על שליטה ישראלית עליהם, מה שאומר הפיכת עזה לישות חסרת ריבונות, ושלילת שטחי החקלאות שלה שהיוו יסוד מרכזי בהשגת עצמאות כלכלית.

הוא מדגיש כי תוכנית קושנר, הישנה והמתחדשת, מבוססת על כפיית "הפתרון הכלכלי" כחלופה לפתרון הפוליטי, ועל העצמת הכיבוש בגדה המערבית וברצועת עזה, וזה מה שמהווה את מהות הקנוניה על הקורבנות של העם הפלסטיני, במיוחד ברצועת עזה.

סלאח מציין את ניסיון "תוכנית מנאמה" בשנת 2019, שקושנר קידם תחת השם "שלום למען שגשוג" בשווי 50 מיליארד דולר, ושמטרתה הייתה למעשה לסיים את פתרון שתי המדינות, ומציין כי תוכנית זו לא השיגה שלום כלכלי, לא שגשוג ולא פתרון פוליטי. סלאח מדגיש כי קושנר חזר בשנת 2026 באותו היגיון, באמצעות הצעה להפוך את עזה ל"דובאי של פלסטין", בניסיון להפוך את הסכסוך מסוגיה של שחרור לאומי לסוגיה של שירותים ורווחה כלכלית.

סלאח מזהיר כי התוכנית החדשה שואפת להחליף את מה שנקרא "מועצת השלום", בראשות טראמפ, במקום החוק הבינלאומי, האו"ם וסוכנויותיו, ובראשן "אונר"א", בצעד שמטרתו לחסל את סוגיית הפליטים וזכות השיבה, ולקשור את כל זה לעסקת המאה ולהסכמי "אברהם", באמצעות שימוש בלחץ כלכלי והומניטרי בעזה כדי לכפות פתרון כלכלי שיסיים כל אופק לפתרון פוליטי צודק.

פילוסופיית "השלום הכלכלי"

הסופרת והחוקרת הפוליטית ד"ר תמרה חדאד מזהירה מפני הסכנה שבהצעה שמציג ג'ארד קושנר בנוגע לעתיד רצועת עזה, ורואה בכך שאינה מהווה פרויקט של שלום או שיקום, אלא שחזור של פילוסופיית "השלום הכלכלי" שהוצגה בעבר בוועידת מנאמה, והוכיחה את כישלונה המוחלט מבחינה פוליטית ולאומית.

לדברי חדאד, קושנר משווק מחדש את ניסיון מנאמה בשפה חדשה, המשלבת בנייה, השקעות ומימון, אך ללא כל טיפול במהות הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, המתבטא בכיבוש.

חדאד מסבירה כי החזון המוצע מתייחס לעזה כתיק השקעות ונדל"ן, ולא כסוגיה של שחרור וזכויות פוליטיות, ומציינת כי הפיכת הרצועה ל"עסקת נדל"ן" משרתת את האינטרסים של חברות ואישים בעלי רקע עסקי, ובראשם קושנר ושותפיו, ואינה עונה על זכויות הפלסטינים או שאיפותיהם הלאומיות.

נטרול מוחלט של הממד הפוליטי

חדאד מבהירה כי הדבר המסוכן ביותר בתוכנית זו הוא נטרול מוחלט של הממד הפוליטי, וסיום כל דיבור על ריבונות פלסטינית או גבולות גיאוגרפיים או סיום הכיבוש, בתמורה להצגת הכלכלה כחלופה לזכויות.

חדאד מדגישה כי גישה זו הייתה מהות ועידת מנאמה, שלא הניבה שלום, ולא שיפרה את תנאי המחיה של הפלסטינים, אלא תרמה לדחיקת זכויותיהם הפוליטיות והכחשת קיומם הלאומי.

בנוגע למציאות בשטח, חדאד מסבירה כי תוכנית קושנר מתעלמת מהעובדה שרצועת עזה הרוסה כמעט לחלוטין, וכי הכיבוש שולט על יותר ממחצית שטחה, תחת מצור מתמשך, ובהיעדר כל אופק פוליטי אמיתי.

חדאד מציינת כי הדיבורים על שלבי מעבר אינם מבוססים על ערבויות אמריקאיות או התחייבויות ישראליות, מה שאומר למעשה קיבוע שלב זמני ההופך לקבוע, עם המשך השליטה הצבאית הישראלית.

ממדים דמוגרפיים מסוכנים ביותר

חדאד מציינת כי התוכנית כוללת ממדים דמוגרפיים מסוכנים ביותר, שכן היא קובעת את מספר התושבים בערים הראשיות של הרצועה, כגון עזה, רפיח וחאן יונס, מה שאומר למעשה צמצום הנוכחות הדמוגרפית הפלסטינית ופתיחת הדלת להגירה רחבת היקף.

חדאד רואה כי מגמה זו מהווה את מהות התוכנית, שמטרתה לצמצם את הדמוגרפיה הפלסטינית תחת מעטה של שיקום והשקעות.

דחייה עממית של מבנים כפויים

חדאד מדגישה כי הרחוב הפלסטיני בעזה אינו מביע כל שביעות רצון מההצעות הנוגעות ל"מועצת השלום" או ל"מועצה המבצעת" או ל"ועדה המנהלית", שכן הן נתפסות כמבנים שנכפו בלחץ אמריקאי-ישראלי ובתמיכת גורמים אזוריים, ללא הסכמה או ייצוג פלסטיני אמיתי.

חדאד מסבירה כי מצב החשד והדחייה העממית גובר, לאור ההכרה הגוברת כי המטרה הסופית היא הגירה, ולא שיקום.

חדאד מדגישה כי מה שמציג קושנר אינו אלא תערובת של אשליה פוליטית ומלכודת פיננסית, המבוססת על איסוף כספים מתורמים, ובמיוחד ממדינות המפרץ, כדי להעביר את נטל הרס עזה מהכיבוש לקהילה הבינלאומית, בעוד הפלסטינים נשארים הקורבן, ומזהירה כי המשך מסלול זה יוביל לארגון מחדש של עזה גיאוגרפית ודמוגרפית, ולביסוס שליטת הכיבוש, במקום לסיימו.

התעלמות ממהות הסכסוך

פרופסור לשיטות מחקר ומדעי המדינה באוניברסיטת המרכז האקדמי למחקר בברזיל, ד"ר ג'מאל חרפוש, מדגיש כי העמדה שהובעה על ידי כלי תקשורת אמריקאי בנוגע לאי הצלחת ניסיונו של ג'ארד קושנר ברצועת עזה, אינה ניתנת להבנה במנותק מהניסיון הקודם של קושנר בוועידת מנאמה בשנת 2019, שהיוותה את הבסיס הכלכלי למה שנודע אז כ"עסקת המאה".

חרפוש מסביר כי המשמעות החשובה ביותר בהצעה הנוכחית טמונה בשחזור אותה מתודולוגיה שאומצה על ידי קושנר בעבר, המבוססת על הפרדת הכלכלה מהפוליטיקה, הפיתוח מהזכויות, והשיקום מהריבונות.

חרפוש מציין כי ועידת מנאמה הציעה מיליארדי דולרים כחלופה לסיום הכיבוש, והתייחסה לסוגיה הפלסטינית כמשבר מחיה הניתן לפתרון באמצעות השקעות, ולא כסוגיה של שחרור לאומי וזכויות בלתי ניתנות להפקעה, וזה מה שהוביל לכישלון פוליטי ומוסרי ולדחייה פלסטינית רחבה, בשל התעלמותה ממהות הסכסוך המתבטא בכיבוש, באדמה, בריבונות ובזכות להגדרה עצמית.

חרפוש מדגיש כי ההצעה הנוכחית של מה שנקרא "עזה החדשה" משקפת את אותו היגיון, אך עם חזית עירונית שונה, ומסביר כי במנאמה קודמו כספים ללא מדינה, ובעזה מדברים על מגדלים ללא ריבונות, ובשני המקרים יש התעלמות מכוונת מהגורם הפלסטיני האמיתי. חרפוש רואה כי הסכנה טמונה בכך שההצעה החדשה מופשטת יותר מהמציאות מאשר ועידת מנאמה עצמה, במיוחד כאשר עזה היום אינה רק תחת כיבוש ומצור, אלא הרוסה, חסרת תשתיות, ועמוסה בהריסות ותחמושת שלא התפוצצה, ותושביה חיים בתנאים הומניטריים קשים בתוך אוהלים.

אשליה פוליטית עטופה בשיח כלכלי

חרפוש מדגיש כי מה שמוצג היום ניתן לתאר כאשליה פוליטית עטופה בשיח כלכלי מושך, ועלול להפוך למלכודת כפולה.

המלכודת הראשונה, לדברי חרפוש, היא אשליית היכולת ליישום, כאשר מדברים על תוצר מקומי של מיליארדי דולרים, נמלים, שדות תעופה ומגדלים, תוך התעלמות מעובדות מתועדות, ובראשן קיומם של למעלה מ-60 מיליון טון של הריסות, והצורך בשנים לפינוי ההריסות וטיהור התחמושת, בנוסף להיעדר שליטה פלסטינית על הגבולות, הים והאוויר והמשך הכיבוש בחלקים נרחבים של הרצועה.

המלכודת השנייה, לדברי חרפוש, טמונה במימון ללא ערבויות פוליטיות, כאשר חרפוש מזהיר מפני גיוס כספים בינלאומיים ללא התחייבות ברורה לסיום הכיבוש וללא הבטחת הריבונות הפלסטינית על האדמה והפרויקטים, מה שהופך את הכסף מכלי הצלה לכלי לניהול המשבר.

חרפוש מציין כי כל שיקום שאינו קודם או מלווה בפתרון פוליטי אמיתי, נשאר שיקום זמני על אדמה הניתנת להרס מחדש.

שפה תקשורתית מושכת ללא תוכן פוליטי

פרופסור לתקשורת פוליטית באוניברסיטת חברון, ד"ר סעיד שאהין, רואה בתוכנית שהציג ג'ארד קושנר במהלך פורום דאבוס בשבוע שעבר, "יפה ושאפתנית" מבחינה שיווקית ותקשורתית, אך במהותה חסרה כל תוכן פוליטי אמיתי המבטיח את עתידם של תושבי רצועת עזה ואת זכויותיהם הלאומיות, ומזהיר כי היא אינה יותר מדיו על נייר.

שאהין מסביר כי התוכנית נוסחה בשפה תקשורתית מושכת המרמזת למי שאינו מכיר את אופי הסכסוך הפלסטיני-ישראלי כי תושבי עזה, המתמודדים עם מלחמת השמדה מתמשכת בקצב משתנה, יתוגמלו בעתיד משגשג מלא הזדמנויות ותקווה.

התעלמות מעתיד הפלסטינים

אך התוכנית, לדברי שאהין, מתעלמת לחלוטין מעתידם הפוליטי של הפלסטינים, ואינה כוללת כל התייחסות לזכותם לשחרור או לסיום התלות בכיבוש או אפילו לאפוטרופסות בינלאומית, אלא נושאת בפרטיה הנסתרים מה ששולל מהם את זכויותיהם ומחסל כל אופק לאומי.

שאהין מציין כי התוכנית משקפת בבירור את שאיפותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לשלוט ברצועת עזה ולהשתלט על משאביה הטבעיים, באמצעות מה שנקרא "מועצת השלום", שעד כה סיפקה רק חלק קטן מצרכיה ההומניטריים של רצועת עזה, תוך שמירה על המטרה העיקרית של המלחמה, המתבטאת בהסרת כל איום על ישראל, ושליטה ביטחונית מלאה בפרטי חיי הפלסטינים באמצעות חדר פיקוד אמריקאי-ישראלי משותף.

שאהין מסביר כי ישראל שואפת, באמצעות תוכנית זו, לכפות שליטה ביטחונית קבועה ולשמור על שטחים נרחבים של הרצועה ריקים, כדי להבטיח את מה שהיא מתארת כביטחון גבולותיה הדרומיים, תחת מעטה בינלאומי והחלטות או"ם, בעוד שהתוכנית מקודמת כפרויקט שיקום.

רווחים השקעתיים בכיסוי שיקום

שאהין מבהיר כי הצד הפיננסי של התוכנית מבוסס על איסוף כספים בשם השיקום, בעוד שבפועל היא שואפת להניב רווחים השקעתיים, במיוחד בתחום הנדל"ן, שבבעלות טראמפ וחתנו בראש ובראשונה, ולא של תושבי עזה.

שאהין מזהיר כי התוכנית מכוונת לסיים כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית בת קיימא או להשגת רצף גיאוגרפי עם הגדה המערבית, שבה מיושמת תוכנית מקבילה לקיבוע השליטה הישראלית.

שאהין מדגיש כי כל תוכנית שאינה יוצאת מסיום הכיבוש על פי החוק הבינלאומי והחלטותיו נשארת עקרה, ומדגיש כי מה שמקודם היום אינו אלא אשליות פוליטיות המכשירות את הדרך להשלמת השליטה הישראלית על כל האדמה הפלסטינית וכפיית מציאות קבועה.