בשלב השני.. "כל עוד יש לי אדמה, זית, לימון, באר ושיח צבר"

נתניהו חנך היום את היום הראשון של השלב השני של טראמפ, לאחר יותר משלושה חודשים מהשלב הראשון. הוא חנך אותו בהרג קבוצה חדשה של עזתים, כדי לומר להם ולמתווכים ולנותני החסות: אין הפסקת אש, לא בשלב הראשון ולא בשלב השני ואפילו לא בשלב העשרים. הפסקת האש אינה כוללת את חמאס ושאר הפלגים המתנגדים, צבאיים ופוליטיים, וגברים, נשים וילדים כשהם מתקרבים לגבולותינו הצהובים החדשים, אפילו כשנער הגיע רכוב על חמור, בן גביר תהה מדוע לא נהרג.
במרחק מה מנתניהו, יושב אדם בשנות השבעים לחייו מול אוהלו המתפורר, מתחמם בקרני שמש שרגילות להגיע כבר מאות מיליוני שנים, ומלגלג על מה שהוא שומע: עזבו אתכם מההרג, זוהי חוק פוליטי, היו עשרות אלפים, אבל היום זה בודדים ובימים מסוימים עשרות. עזבו אתכם מהרעב שפחתה עוצמתו ושככה להבתו, אנחנו מקבלים עכשיו ארוחה ביום ולפעמים יותר, ועזבו אתכם מהקור המתמשך לאורך הלילה והיום באוהלים הבלויים, הוא לא ישמיד אותנו, ומהר מאוד הוא יתפוגג, זוהי הבטחת השמש שאינה אכזבת.
אנחנו מסכימים עם הפלגים על ממשלת טכנוקרטים למרות שאנחנו יודעים שהיא חסרת אונים, חסרת כוח וחופש. האם היא יכולה, למשל, לדרוש מנשיאה הרשמי דונלד טראמפ לשחרר את מדורו?
אנחנו נושמים היום, נכון שאנחנו נושמים בכוח, אבל בפחות פחד, בפחות דאגה ובפחות עצב, בהסתמך על תחילת השלב השני של תוכנית טראמפ, בטוחים שזה דיבורים ריקים, או סדר של דיבור פוליטי שאינו חסר עידון. אנחנו התרגלנו כעם לחיות בתנאים הלא אנושיים האלה עשר שנים ללא הפסקה, בין אם במצור הקרוב שלנו שנמשך כמעט שני עשורים, ובין אם בפליטות הרחוקה שלנו שנמשכה שמונה עשורים. אנחנו מבינים ש"הפסקת האש" המפורטת במסמך טראמפ היא חסרת תוכן, היא כמו אהבה חד צדדית, ובמקרה הטוב, זוהי הפסקת אש אמריקאית, שקדמה לה הענקת ירושלים, על כל מה שהיא מייצגת עבור הערביות והאסלאם, כבירתם הנצחית. אז מה מונע ממנו לאפשר להם להרוג אלף פלסטינים חדשים שיתווספו לאלה שקדמו והגיעו, ואף מה מונע ממנו לתת להם עזה "ריביירה" חדשה לאחר שינקה אותה עבורם מתושביה "החיות האנושיות" וממחנותיה העלובים שחשפו לכל רואה את פשעם הנורא של הנכבה. אנחנו נישאר כי אנחנו הנצחיים, ואנחנו שרים עם מי ששר לפני שישים שנה, "סמיח אל-קאסם": כל עוד יש לי אדמה, זית, לימון, באר ושיח צבר, כל עוד יש לי זיכרון, ספרייה קטנה וקיר, מילותיי יישארו לחם ונשק בידי המהפכנים.