בהתפתחות פוליטית ומדינית המזהירה על קריסת האמון השברירי בין הפלגים הפלסטיניים לכיבוש, נעצרו באופן מפתיע המאמצים ההומניטריים לחיפוש גופות של עצורים מהכיבוש בעזה.
ומקורות מנהיגות בחמאס הודיעו כי הכיבוש מסרב לאפשר לצוותי הצלב האדום ולמחתרת להיכנס מזרחית לעזה, מאשימים אותו ב"להמציא שקרים" כדי להצדיק "כוונות עוינות" פוטנציאליות.
בהקשר זה, דיווחה רשות השידור של הכיבוש כי הכיבוש הוא זה שהחליט להפסיק את "סבבי חמאס בשטח" עם הצלב האדום באזורים הנתונים לשליטתה.
הסתירה הזו בסיפורים אינה מייצגת סתם מחלוקת לוגיסטית, אלא היא קריסה של אחד מהמסלולים החשובים ביותר לבניית אמון, ומאיימת על חיסול המגעים להפסקת אש המתקיימים דרך מתווכים.
אי אפשר להפריד את תיק גופות העצורים מהכיבוש מההקשר הפוליטי המורכב של המגעים בין חמאס לכיבוש.
עבור ממשלת הכיבוש, השבת הגופות מהווה דרישה ציבורית ולחץ פוליטי פנימי עצום שאי אפשר להתעלם ממנו.
בחירת אזור "מזרח עזה" היא רגישה מאוד; זהו אזור שעבר פעולות קרקעיות רחבות, והכיבוש רואה בו אזור ביטחוני מבודד או "אזור פעולות" הנתון לשליטתה האשית והשטחית הישירה.
החלפת ההצהרות הדחופות חשפה קריסה מוחלטת של ההבנה שהייתה קיימת, והפכה מיד ל"התמודדות של סיפורים" פוליטיים שכל צד שואף להטיל את האחריות על השני מול המתווכים והציבור.
הכחשת ההאשמה ההפוכה: חמאס תיארה את הסיפור של הכיבוש (שנראה שהוא מאשים את המחתרת בהאטה) כ"כזב".
הקריסה הזו, אם כי נראית חלקית, יש לה השלכות חמורות על המסלול הכללי של המגעים.
החלפת ההצהרות הדחופות על
שתף את דעתך
משבר גופות העצורים: האשמות הדדיות בין חמאס לכיבוש עוצרות את מאמצי הצלב האדום