מהם הפערים המרכזיים בין העמדות של ישראל וחמאס במשא ומתן וכיצד לסיים את המו״מ באופן חיובי:
25 ביולי 2025
השורה התחתונה היא שלישראל ולחמאס יש מטרות הפוכות לחלוטין. חמאס רוצה לסיים את המלחמה, להגיע לנסיגה ישראלית מלאה מכל רצועת עזה, ולשחרור נרחב של אסירים פלסטינים – כולל כל האסירים המרצים מאסרי עולם בגין הרג ישראלים וכל האסירים מעזה שנעצרו מאז 7 באוקטובר, לרבות מי שהיו מעורבים בהרג ובביזה באותו יום איום בתוך ישראל. בנוסף, חמאס דורש חידוש הסיוע הבינלאומי על פי התנאים שהיו נהוגים בזמן הפסקת האש בפברואר-מרץ, עם הוספה מפורשת של פתיחת מעבר רפיח לתנועת אנשים וסחורות לשני הכיוונים. בתמורה לדרישותיו, חמאס מוכן לשחרר את כל 50 החטופים הישראלים בפעימה אחת. חמאס מוכן לכך שממשלת אזרחים פלסטינית מקצועית תשלוט בעזה “עם כל הסמכויות” (כפי שהם אומרים), ושחמאס עצמו לא יהיה חלק מהממשלה הזו. חמאס לא אמר שהוא מוכן להניח את נשקו, אך בשיחות פנימיות מאחורי הקלעים עם פלסטינים אחרים הם ציינו שאנשי חמאס חמושים יכולים להיקלט בכוח משטרה/ביטחון פלסטיני חדש. בנוסף, חמאס הסכים לפיקוח בינלאומי על חלוקת הסיוע, כולל אפשרות לפיקוח בינלאומי של מצרים ו/או קטרים במעבר רפיח ובתוך עזה, אך לא המשך של תפעול על ידי הקרן האמריקאית-נוצרית הכושלת.
ישראל לא מסכימה לסיים את המלחמה ולכן כפתה על השיחות להתמקד בעסקה חלקית של 60 ימי הפסקת אש ושחרור מחצית מהחטופים – החיים ולא החיים. ישראל מוכנה לפרוס מחדש את כוחותיה כמעט לאותן העמדות שבהן החזיקה לפני קריסת הפסקת האש במרץ, אך היא לא מוכנה לסגת מכל עזה. ישראל אינה מוכנה לפתיחת מעבר רפיח – לפחות לא בשליטה פלסטינית בעזה או בשליטת חמאס. ישראל רוצה להמשיך ולשלוט על חלוקת הסיוע באמצעות הקרן ההומניטרית לעזה שהקימה ישראל בתמיכה של נוצרים אוונגליסטים מארה״ב – גוף שאין לו ניסיון או יכולת לספק סיוע ל-2.2 מיליון תושבי עזה. ישראל מתנגדת לשחרור 20 אסירים פלסטינים המרצים מאסר עולם על כל חטוף חי. ישראל מתנגדת להבטיח שלאחר 60 הימים הפסקת האש תהפוך להפסקת אש קבועה, שמשמעותה סיום המלחמה. ישראל אינה מתנגדת לשיח על סיום המלחמה – אפילו כעת – אך מדובר רק בדיבורים, לא במעשים. ישראל מתנגדת לערבויות שדורש חמאס מנשיא טראמפ כי ישראל לא תחזור להילחם אחרי 60 יום.
החוליה החסרה בפאזל של עזה היא ההכרעה הפלסטינית לגבי מי ומה ימשול בעזה במקום חמאס. אילו הייתה החלטה פלסטינית על מועמד ראוי להקים ממשלה פלסטינית לגיטימית המחויבת לאי-אלימות, לפירוק חמאס מנשקו, לשלום עם ישראל על בסיס שתי מדינות, ומקובלת על תושבי עזה – העמדות הנוקשות של חמאס היו קורסות. יש כישלון ברור של הנהגת הרשות הפלסטינית בקביעת מנגנון הממשל בעזה. עזה היא פלסטינית ותישאר פלסטינית כחלק מהמדינה הפלסטינית. עד לקיום בחירות פלסטיניות (שלפי אבו מאזן ייערכו תוך 12 חודשים), האחריות לקביעת ממשל בעזה היא פלסטינית – לא ישראלית, לא אירופית ולא אמריקנית. אך האדם או המנגנון שייבחרו על ידי נשיא פלסטין חייבים להיות בעלי הכישורים, הנחישות והיכולת להיות מקובלים על תושבי עזה, ומחויבים לשיקום עזה על בסיס שלום עם ישראל בפתרון שתי המדינות. עליו להיות מחויב לאי-אלימות ולפירוק כל קבוצה חמושה בעזה שאינה חלק מהממשל הפלסטיני.
זו החלטה פלסטינית ולא שלי, אך אין סוד שאני מאמין שיש פלסטיני אחד לגיטימי, מוכר, במקור מעזה, מכובד בינלאומית, בעל יכולת ורצון לעשות את העבודה – וזה ד״ר נאסר אל-קידווה. לדעתי ד״ר נאסר צריך להיות מוזמן לבית הלבן כדי לקבל את הגיבוי הבינלאומי הנדרש כדי ללחוץ על הנשיא אבו מאזן להסכים למנות אותו לראש הממשלה הזמנית בעזה. ד״ר נאסר היה נציג אש״ף באו״ם במשך 17 שנים. הוא שימש כשר החוץ של הרשות הפלסטינית. הוא אחיינו של יאסר ערפאת – דבר המקנה לו לגיטימציה ציבורית פלסטינית. הוא חתם על מסמך חזון משותף עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והציג אותו בפומבי בפני יותר מ-30 ראשי מדינות ושרי חוץ. הוא באופוזיציה למחמוד עבאס בשל התנגדותו החריפה לאוטוקרטיה ולשחיתות. הוא חי עם אשתו הצרפתייה בניס בגלות, ומתכנן לשוב לגדה המערבית בקרוב. לפני שבועיים הוא היה בקהיר ונפגש עם נציגי כל הפלגים הפלסטיניים. זו החוליה החסרה שיכולה לאפשר את סיום המלחמה. לישראל לא תהיה עוד התירוץ האמיתי שלפיו נסיגה ישראלית משאירה את חמאס בשלטון בעזה. זה לא חייב להיות ד״ר נאסר – זו החלטה של הפלסטינים – אבל ההחלטה חייבת להתקבל עכשיו. היא הייתה צריכה להתקבל לפני חודשים – אך כעת היא דחופה ביותר – אם הפלסטינים רוצים להביא לסיום המלחמה.
אם המו״מ בין ישראל לחמאס יהפוך למו״מ על סיום המלחמה, תנאי העסקה ישתנו ודרישות חמאס ייראו באור שונה. חייבת להיות נסיגה ישראלית מלאה מעזה. ישראל יכולה להגן על עצמה מהגבול. לגיטימי שישראל תקבע רצועת ביטחון סבירה בצד העזתי של הגבול לתקופה מוגבלת, ללא נוכחות חיילים ישראלים בתוך עזה, עד שתוקם שם ממשלה פלסטינית עם כוח ביטחון יעיל. זו תהיה רצועת אי-כניסה עם איום בירי מצד צה״ל מהצד הישראלי של הגבול – אחת ההשלכות הבלתי נמנעות של 7 באוקטובר. כמו כן, לגיטימי לדרוש מנגנון אפקטיבי ומפוקח בינלאומית לפיקוח ובקרה על מעבר רפיח בין עזה למצרים. מצרים תסרב לנוכחות בינלאומית בצדה של הגבול, אך סביר שתהיה נוכחות כזו בצד העזתי. בעבר הייתה הסכמה לגבי מעבר רפיח (בשנת 2005) – ההסכם הזה צריך להיבחן מחדש ולהתעדכן אם נדרש, או שייחתם הסכם חדש. לא צריכה להיות נוכחות ישראלית במעבר רפיח או בחלוקת הסיוע בעזה אחרי הנסיגה הישראלית. סחורות הנכנסות לעזה דרך ישראל יכולות להיבדק בישראל כדי לוודא שאין הברחת נשק או אמצעי ייצור נשק לעזה.
בנוגע לשחרור האסירים הפלסטינים – מדובר בסוגיה קשה לשני הצדדים, אך כדי להחזיר את החטופים הביתה, ישראל תצטרך לשחרר אסירים – אפילו כאלה שהורשעו בהריגת ישראלים ונידונו למאסרי עולם. הצעתי, כפי שהאמנתי גם בזמן עסקת שליט (על אף שלא הקשיבו לדעתי אז) – האסירים המסוכנים ביותר צריכים להשתחרר לבתיהם בגדה המערבית ולא להיות מגורשים לאזורים שאין בהם פיקוח יעיל עליהם. אם יפרו את תנאי השחרור שלהם – כלומר יחזרו לעסוק באלימות או בפעילות אלימה כלשהי – ניתן יהיה לעצור אותם מחדש על ידי ישראל. ב-2014 ישראל עצרה מחדש 68 אסירי חמאס לשעבר בגדה על הפרת תנאי השחרור שלהם. אם האסירים המשוחררים יגורשו, ישראל תאבד את יכולת הפיקוח עליהם והם עלולים להפוך למסוכנים יותר. אין אפשרות להחזיר את החטופים הישראלים בלי לשחרר אסירים פלסטינים - זה צריך להיות מובן לכל הישראלים.
ולבסוף, ייתכן שנתניהו וממשלתו מצפים שמלחמה מתמשכת תביא לכניעת חמאס – זה לעולם לא יקרה. חמאס לעולם לא ירים דגל לבן, לא יודה בתבוסה ולא ימסור את נשקו לישראל. הדרך היחידה להוריד את חמאס היא באמצעות רצון העם הפלסטיני בתמיכת מדינות ערב. זכרו – לא ייכנס דולר אחד לשיקום עזה אם חמאס יישאר בשלטון – לא צבאי ולא אזרחי. תושבי עזה יודעים זאת, והם מאשימים לא רק את ישראל בהרס חייהם ובתיהם – הם מאשימים גם את חמאס, ולא רוצים שחמאס ימשיך להרוס את חייהם.
Powered by Froala Editor
שתף את דעתך
מהם הפערים המרכזיים בין העמדות של ישראל וחמאס במשא ומתן וכיצד לסיים את המו״מ באופן חיובי: