ד. עקל סלאח: המדיניות הפלילית הישראלית תלויה בשימוש בדם פלסטיני כקלף משא ומתן בכל שביתת נשק עתידית

ראאד אל-דובאי: ההסלמה במעשי הטבח בעזה חושפת את מאמצי נתניהו ללחוץ על חמאס לקבל את התנאים הישראליים בכל עסקה אפשרית.

נומאן עאבד: ההרס וההשמדה שבוצעה על ידי אוגדת הפאח באים בהקשר של חיזוק התחרותיות של צבא הכיבוש באכזריות נגד הפלסטינים.

סולימאן בשאראט: מדיניות ההרג הישראלית היא מתודולוגיה מבוססת המכוונת לאדם הפלסטיני ולקיומו ואין לה שום קשר לאירוע ספציפי

דאוד כותאב: מה שנחשף על פשעי ה"פאח" מאשר את ההכרח לנקוט בצעדים דחופים להגשת תלונות ישירות לבית הדין הבינלאומי לצדק

עדנאן אל-סבאח: מלחמת ההשמדה וההשמדה שמתרחשת איננה פעולות פרטניות או טעויות אקראיות, אלא התנהגות שיטתית של כל המדינה הכובשת.

מדינת הכיבוש הישראלית ממשיכה בפשעיה השיטתיים ברצועת עזה עם כניסת השנה החדשה 2025, על מנת להשיג את יעדיה, החורגים מהיעדים המוצהרים עד למטרה של השמדה ועקירת העם הפלסטיני.

Writers and political analysts believe, in separate interviews with “ے”, that this war of extermination in the Gaza Strip aims to implement strategic plans for the Israeli occupation that go beyond the declared goals, as the daily killing and destruction operations, which claim dozens של חיים והרס מקיף של תשתיות, משקפים את הרצון שישראל מבקשת לסיים את הנוכחות הפלסטינית באמצעות הרג ישיר או יצירת תנאי חיים בלתי אפשריים המאלצים את האוכלוסייה להגיר.

הם מציינים כי הסצנה בעזה מציגה אסטרטגיה משולבת הכוללת הרס של צורכי החיים, כמו בתי חולים, רשתות מים וחשמל, כחלק מתוכנית להשמדת האוכלוסייה או לדחוף אותה לצאת במסגרת מה שנקרא "הגירה מרצון". "ושהפשעים הללו באים בהקשר של קמפיין ישראלי המכוון לאזרחים ולהתנגדות הפלסטינית בשטח, תוך ציטוט של הצדקות קלושות, כמו חיסול ההתנגדות או השבת חיילים שבויים, אבל המטרה האמיתית היא לפגוע ביסודות של. כל הקיום הפלסטיני.

סופרים ואנליסטים סבורים כי מה שנחשף על מה שעושה להקת יהודה פאך, הידועה באכזריותה ובהרס של 60 מבנים ביום ברצועת עזה, מגיע בהקשר שיטתי של מדינת הכיבוש הישראלית, במסגרת מדיניות שמטרתה לעקור את תושבי עזה ולרוקן את הרצועה.

הפשעים המתמשכים בעזה מבוססים על תמיכה אמריקאית ישירה

הסופר והחוקר הפוליטי ד"ר עקל סלאח מאשר כי הפשעים הישראלים המתמשכים ברצועת עזה מבוססים על תמיכה אמריקאית ישירה ועל שתיקה בינלאומית וערבית, המהווה כיסוי לישראל להמשך ביצוע מעשי טבח יומיומיים בפלסטינים.

סלאח מציין כי ארצות הברית של אמריקה לחצה על ישראל לצמצם את מספר הנפגעים היומי ממאות אנוסים לעשרות, אך היא לא הפגינה התנגדות אמיתית לפשעים אלו.

סלאח מסביר כי ישראל מסתמכת במדיניות הפלילית שלה על מספר אסטרטגיות, ובראשן: תגמול נגד עזה לאחר יישום מבצע "מבול אל-אקצא" ב-7 באוקטובר 2023, שהנחית מכה חזקה על ישראל, וכן ביקשה. ללחוץ על ההתנגדות הפלסטינית לקבל את תנאי הכיבוש בכל שביתת נשק עתידית, על פי החזון של בנימין נתניהו, המשתמש בדם הפלסטיני כקלף משא ומתן.

בין היסודות לאסטרטגיה פלילית זו של ישראל, לפי סלאח, הוא הניסיון לפגוע בחממה העממית של ההתנגדות במטרה ליצור מדינת מרד עממי נגדה, בעיקר בתנועת חמאס, אך מטרה זו נכשלה מאוד למרות מעבר של יותר מ-450 ימי מלחמה, כשהפלסטינים בעזה המשיכו להחזיק מעמד למרות תנאים קשים ופשעים חוזרים ונשנים.

סלאח מצביע על הנדבך המסוכן ביותר, שהוא השמדת העם הפלסטיני ויישום אסטרטגיה שמטרתה לאלץ אותו להיכנע, ולשדר מסר כי הלחימה נגד ישראל לא תהיה אפשרות ריאלית, שבאמצעותה ישראל מבקשת לחזור -לכפות את יוקרתה הצבאית והפוליטית באזור.

בהקשר קשור, סלאח סבור כי הפשעים שחשפו לאחרונה דיווחים ישראליים, שכללו הרס שיטתי של תשתיות והרג אזרחים, באמצעות חוליה בראשות יהודה פאך, האחראית להרס של 60 מבנים ולהשמדת כיכרות מגורים שלמות. , פועלים בהתאם להנחיות ממשלת ישראל הימנית הקיצונית.

סלאח טוען כי הצהרותיהם של מנהיגי הכיבוש, כמו שר צבא ישראל לשעבר יואב גלנט, שתיאר את הפלסטינים כ"חיות", משקפות את המנטליות המדממת שמניעה את מדיניותה של ישראל.

סלאח מדגיש כי הפשעים הללו של פאח אינם פעולות אינדיבידואליות, אלא באים במסגרת אסטרטגיה ממשלתית שיטתית השואפת ללחוץ על עזה באמצעות הרג, הרס והרעבה, וישראל שואפת להרוס את המרכיבים הבסיסיים של החיים בעזה, לרבות תשתיות, מים ורשתות תברואה, ותקשורת והאינטרנט, כדי להפוך את החיים לבלתי אפשריים ברצועת עזה, ולדחוף את תושביה להגר.

סלאח מציין כי המשך הפשעים של ישראל נובע מהיעדר אחריות בינלאומית, מה שמקנה לה חופש גדול יותר ליישם מדיניות רצח עם נגד הפלסטינים. סלאח מאשר שממשלת ישראל משתמשת בהרג והשמדה ככלי משא ומתן, בעוד שהצבא הישראלי משקף תגמול ברור על איתנותם של תושבי עזה והמשך הלחימה שלהם, תוך גרימת אבדות יומיומיות לכיבוש.

נתניהו לא מחפש שקט או הפסקת אש

ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה הלאומית אנ-נג'אח, ראאד אל-דובאי, מאשר כי הסלמה במעשי הטבח ברצועת עזה בתחילת השנה החדשה מגלה בבירור כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אינו מבקש הפסקת אש או הפסקת אש. הפסקת אש, אלא ללחוץ על חמאס לקבל את התנאים הישראליים בכל עסקה אפשרית.

אל-דבאי מציין כי נתניהו מוצא את עצמו מתמודד עם לחץ פנימי גדול כתוצאה משותפותו עם שרי ימין קיצוני כמו בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, המתנגדים למגמות בינלאומיות, בין אם אמריקניות או קטאריות, הקוראות להפסקת אש.

נתניהו סבור כי כל סכסוך עם שותפים אלה עלול לאיים על יציבות ממשלתו, וזה מה שמניע אותו לנקוט במדיניות נוקשה בעזה, למרות הלחץ הבינלאומי.

בקריאה מעמיקה מסביר אל-דבאי כי נתניהו סבור כי הנסיבות הנוכחיות בשלות לכוון תקיפה אסטרטגית גדולה נגד איראן. לאחר ש"רוקן את המרחב האווירי הסורי" והגבלת תפקידם של הכוחות העיראקיים, נתניהו סבור שלישראל יש "הזדמנות פז" שאולי לא תחזור על עצמה להכות פגיעה איכותית בכורים גרעיניים איראניים.

אל-דבאי מציין כי כל שקט בעזה עלול להפריע לתוכניות אלו, בין אם במהלך הימים האחרונים של ממשלו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ובין אם עם חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן.

בנוגע לעזה, אל-דובאי מסביר כי המדיניות הנוכחית של נתניהו נועדה להפעיל לחץ אינטנסיבי על תנועת חמאס כדי לאלץ אותה לקבל את תנאי ישראל בכל הסכם שביתת נשק, למרות שחמאס מגלה יותר ויותר גמישות.

אל-דבאי מציין כי ישראל נוקטת במדיניות של לחץ צבאי מופרז, במטרה להרוס תשתיות ולגרום לטראומה פסיכולוגית עמוקה בקרב הפלסטינים, לדחוף אותם לקבל כל פתרון שיכפה עליהם.

בנוגע לדיווחים שחשף עיתון "הארץ" על תפקידו של יהודה פאך בביצוע פשעים בעזה, מסביר אל-דובאי כי פאך, העובד בתוך מערכת הצבא הישראלית, מייצג חלק ממדיניות כפולה שבה ישראל משתמשת במתנחלים כאמצעי. כלי לביצוע פשעים מחד, ומתחמק מאחריות עליהם מאידך גיסא, על ידי הצמדתה למתנחלים עצמם.

אל-דובאי מציין כי אסטרטגיה זו משקפת גישה מכוונת לשילוב מתנחלים בצבא הישראלי כדי להפוך אותם לכלי ישיר לטרור ולאלימות.

אל-דובאי מאשר כי מה שקורה בעזה מאז ה-7 באוקטובר הוא הרחבה של מדיניות ישראלית ארוכת טווח המבוססת על שימוש מופרז בכוח.

כוונות מתוכננות לרוקן את רצועת עזה מאוכלוסייתה

הסופר, המנתח הפוליטי והמומחה ליחסים בינלאומיים, נומן עאבד, מאשר כי המשך מלחמת רצח העם ברצועת עזה ביום ה-451, והתעצמות ההרג ביום הראשון של שנת 2025, כאשר עשרות נרצחו, מגיעה. בהקשר של פגיעה שיטתית באוכלוסייה ובתשתית הפלסטינית, וחושף את כוונות הכיבוש המתוכננות לרוקן את רצועת עזה מאוכלוסייתה, באמצעות שיטות דיכוי ואכזריות המשלבות הרג ישיר, הרס מקיף ועקירה בכפייה.

עאבד מסביר כי מהיום הראשון, כוחות הכיבוש אימצו מדיניות של הרג שיטתי שפוגעת ישירות באזרחים פלסטינים כללה הרס בתים, הפצצת בתי ספר שבהם שוכנים עקורים, ואפילו התמקדות בבתי חולים ומקומות של עקירה המונית.

עבד מציין כי ההודאות שהשמיעו חיילים וקצינים בצבא הישראלי כי הם תקפו בכוונה אזרחים והתפארו בהרג משקפות את היקף האכזריות וההפרות שבוצעו נגד העם הפלסטיני.

עאבד אומר כי כוחות הכיבוש משתמשים בכוונה באמצעי השמדה אחרים, כולל הטלת מצור חונק שהוביל לרעב של האוכלוסייה ולמנוע מהם אספקה בסיסית. מחסור במשאבים רפואיים, מה שהופך את המוות לתוצאה בלתי נמנעת עבור רבים, בין אם על ידי הפצצה או קור קיצוני או מניעת טיפול.

לדברי עבד, העובדות מצביעות על כך שהכיבוש הישראלי שואף לחולל שינוי קיצוני בגיאוגרפיה ובדמוגרפיה בתוך רצועת עזה, על פי הצהרותיו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וביקורים פרובוקטיביים של גורמים קיצוניים כמו איתמר בן גביר. לכן התוכנית הישראלית כוללת יצירת אזורי חיץ בגבול עם מצרים ועם פלסטין הכבושה, בנוסף להרס של אזורי מגורים בצפון רצועת עזה.

עאבד מאשר כי הכיבוש שואף לעקור את האוכלוסייה בכוח ולמנוע מהם את החזרה לבתיהם לאחר תום התוקפנות, מה שהופך את האזורים הללו לבלתי ראויים למגורים בעתיד לשרת את מטרות ההתפשטות שלו.

עאבד מאשר כי מדיניות ההרס של הכיבוש היא להבטיח שהתושבים לא יחזרו בהקשרים אחרים, כמו דרום לבנון והגולן הסורי הכבוש, שם יישם הכיבוש בכוונה מדיניות דומה של הרס ושינוי דמוגרפי.

בתוך כך, עאבד מאשר כי לצוותי הצבא הישראלי יש תפקיד מרכזי ביישום תוכניות אלו, והבולט מבין הצוותים הללו הוא "אוגדת 252", בראשות המתנחל יהודה פאך, אשר לוקחת על עצמה את משימת השמדת האוכלוסין על ידי פגיעה באזרחים והשמדה. בתיהם, שכן צוותים אלה מסתמכים על מדיניות החלפת תפקידים בין יחידותיה להשגת רמות הרס מירביות, במסגרת תוכנית צבאית שיטתית הנהנית מתמיכת ממשלת ישראל ומטה הצבא, באופן שמגביר את התחרות באכזריות נגד פלסטינים.

עאבד מציין כי התוקפנות הישראלית זוכה לסיקור אמריקאי נרחב, מה שמגביר את יכולת הכיבוש להמשיך בהפרותיו ללא חשש מאחריות, שכן הממשל האמריקני מספק תמיכה צבאית ולוגיסטית, לרבות מל"טים ולוויינים, המשמשים לניטור המגזר ולשאת. להוציא פעולות הרס מדויקות.

מנגד, עבד טוען כי למרות שבית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד חלק ממנהיגי הכיבוש, היעדר רצון בינלאומי להפעיל צווים אלו מהווה מכשול להשגת צדק, המחייב להזכיר לעולם את אחריותו, שכן מראה שלחץ בינלאומי יכול להיות דרך יעילה להטיל אחריות על מנהיגי הכיבוש.

בינתיים, עאבד מצפה שאם תיפסק התוקפנות, עזה תעמוד בפני מציאות חדשה שנכפה על ידי הכיבוש, שכן אזורי הגבול והאזורים שמצפון לרצועת עזה יהפכו לבלתי ראויים למגורים, מה שיחזק את תוכניות הכיבוש שמטרתן לצמצם את האוכלוסייה ולכפות מוחלטת השליטה ברצועת עזה והשינוי הדמוגרפי הזה הגיאוגרף שואף להשיג את החזון הישראלי על ידי הרחבת גבולותיה והשתלטות מלאה על המשאבים.

מדיניות ההרג וההשמדה הישראלית שורשית ולא חולפת

הסופר והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראט סבור שמדיניות ההרג וההשמדה הנהוגה על ידי הכיבוש הישראלי אינה חולפת או תוצאה של נסיבות, אלא היא חלק אינהרנטי מזהות המתנחלים הישראלי מתחילת פרויקט הכיבוש ועד היום.

בשארת מאשר כי מדיניות זו מהווה את אחד מעמודי התווך של הסכסוך מנקודת המבט הישראלית, שכן היא שמה לה למטרה ליצור מצב קבוע של פחד וטרור בתודעה הקולקטיבית הפלסטינית.

בשארת מסביר כי הכיבוש הישראלי מבקש להצטייר כמכונה של דיכוי, הרג והרס, מה שהופך את הכלים הללו למערכת היחסים המהותית המקשרת אותו עם העם הפלסטיני תחת הכיבוש.

בשארת מציין כי מדיניות זו אינה קשורה למועד או לשלב מסוים, בין אם בשנה החולפת או הנוכחית, ואף לא בימים הראשונים או האחרונים של כל שנה, שכן היא מייצגת מתודולוגיה המושרשת באידיאולוגיה ההתיישבותית והפלילית שבה. ישראל מבוססת.

באשר להתנהגות הישראלית ברצועת עזה, מסביר בשארת כי האפשרויות המוצעות להפסקת המלחמה או של ישראל להימנע מפגיעה בפלסטינים הן רק אשליות, שכן הכיבוש ממשיך בפרויקט ההרסני שלו שמטרתו להפוך את עזה לאזור בלתי ראוי למגורים. ולדחוף את האוכלוסייה או לכוון מוות על ידי מכונת ההרג או להגירה כפויה כשנתיבי יציאה נפתחים עבורם.

בשארת סבור כי ישראל שואפת להחליש את הנוכחות האנושית הפלסטינית בעזה למינימום האפשרי, כחלק מהפרויקט ארוך הטווח שלה לרוקן את הרצועה מאוכלוסייתה או להפוך אותה לחברה שברירית ולא יציבה.

בשארת סבור שהשימוש המתמשך של ישראל בכוח מופרז, כולל הרס בתי חולים ומתקני בריאות בצפון עזה, הוא באמתלה של התמודדות עם ההתנגדות הפלסטינית, כדי להצדיק את כל הפשעים הללו בפני העולם עם מה שמכונה "זכות העצמי". הֲגָנָה."

בשארת מציין כי הכיבוש מקדם שוב ושוב טענות לפיהן ההתנגדות מארגנת מחדש את שורותיה, כדי להצדיק את המשך הרג, השמדה והטרדה של אזרחים, דבר שמקובל למרבה הצער על ידי גורמים בינלאומיים רבים כחלק מהלגיטימציה לכיבוש והתוקפנות שלו. מדיניות.

בשארת דן כיצד ישראל מנסה להציג את עצמה בפני העולם כחברה דמוקרטית המוטלת באחריות לטעויות על ידי פתיחת חקירות על כמה פשעים, כמו ההשמדה השיטתית שבוצעה על ידי חוליות צבאיות כמו החוליה בראשות יהודה פאך.

אך בשארת סבור כי חקירות אלו הן בסך הכל ניסיונות לייפות את תדמית הכיבוש ולטשטש את פשעי הג'נוסייד ורצח המונים, שכן הכיבוש מציג את הפשעים הללו כאילו היו פעולות אינדיבידואליות של קצינים או חיילים, בעוד שבמציאות הם מעשיים. מדיניות מוסדית שיטתית.

בשארת מדגיש כי ישראל אינה זקוקה להצדקות אמיתיות כדי להמשיך להרוג, שכן היא רואה בקידום מונחים כמו "הזכות להגנה עצמית" ו"ביטחון לאומי" ככלים מספיקים להצדיק את התנהגותה בפני הקהילה הבינלאומית.

בשארת מציין כי הכיבוש מנסה להתאים את הטיעונים הללו כדי לשווק אותם כמקובלים בעולם, תוך הסתמכות על תגובות בינלאומיות חלשות המוגבלות לרוב לגינוי מבלי לנקוט בצעדים מעשיים להפסקת פשעיו.

באשר לשינוי הנדרש להפסקת מדיניות זו, בשארת סבור כי העולם נדרש לנקוט עמדה נחרצת הדוחה מכל וכל את כלי הכיבוש ואת התנהגותו התוקפנית.

בשארת מאשר כי המשך מתן תמיכה מדינית, דיפלומטית וצבאית לישראל מחזק את יכולתה ליצור תירוצים ונרטיבים להמשך ההרג בעזה.

בשארת מדגיש כי הפלסטינים הם הקורבנות האמיתיים של מדיניות זו, שכן הם משלמים את המחיר על השתיקה והכיסוי הבינלאומיים שניתנו לישראל.

בשארת מסכם כי לאור תמיכה בינלאומית זו, הכיבוש הישראלי ימשיך בפרויקט ההרסני שלו בעזה, אלא אם יחול שינוי קיצוני בעמדות הבינלאומיות שישלול מישראל את כלי ההרג וישים קץ למדיניות הפלילית שלה.

המלחמה המתמשכת לא איבדה את המומנטום העקוב מדם, כאילו רק התחילה

הסופר והאנליסט הפוליטי דאוד כותאב מאשר כי המשך ההרג ברצועת עזה בתחילת שנת 2025, ומיתת הקדושים של עשרות בימיה הראשונים, מעידים על כך שהמלחמה המתמשכת לא איבדה את המומנטום העקוב מדם, כאילו זה עתה. החלה, וזו גישה ישראלית המשקפת "סדיזם ברור" בהתמודדות עם האוכלוסייה האזרחית, תוך שהיא מציינת שהשתיקה הבינלאומית, במיוחד השתיקה האמריקאית, נתנה לישראל אור ירוק להמשיך במלחמת העם הפלסטינית.

קוטאב מציין כי ההצדקות הישראליות להסלמה בפעולות צבאיות בתואנה של "צמצום תנאי חמאס" אינן אלא ניסיונות להצדיק פשעי מלחמה.

כותאב מסביר כי הכיבוש הישראלי, גם עם הוויתורים של חמאס בכמה נושאים, ממשיך להסלים את דרישותיו באופן בלתי סביר, מה שחושף את ניצול הדם האזרחי להשגת מטרות פוליטיות.

בהקשר של פשעים יומיומיים, כותאב מפנה את תשומת הלב למה שנחשף לגבי אוגדה 252, בראשות יהודה פאך, כשהיא הורסת מדי יום 60 מבנים בעזה, ומדגיש את הצורך לנקוט בצעדים דחופים להגשת תלונות ישירות לבית הדין הבינלאומי. .

קוטאב טוען כי הפשעים שכמה פקידים ישראלים, כמו פאך, מתפארים בביצועם, משקפים התעלמות ברורה מהחוק הבינלאומי ומזכויות האדם.

כותאב מדגיש כי האחריות המלאה לפשעים אלו מוטלת על ישראל, על שלוחותיה הפוליטיות והצבאיות.

כותאב סבור כי המשך הפשעים הללו מדי יום ולעיני כל העולם מטיל את ההכרח להאיץ את תהליך האחריות הבינלאומית, ומדגיש כי השתיקה העולמית מעודדת את ישראל להמשיך בהפרותיה, שכן היעדר הרתעה הוא הגורם העיקרי המאפשר זאת. הגישה ההרסנית נגד הפלסטינים תימשך.

הכותבים קוראים לקהילה הבינלאומית לנקוט בפעולה מיידית כדי לחייב את ישראל באחריות לפשעי המלחמה שהיא מבצעת, ומדגישים את החשיבות של התמודדות עם ההפרות הבוטות הללו לפני שהשלכותיהן יחמירו.

הכיבוש ממשיך בפשעיו בעזה כדי להשיג יעדים החורגים מאלה שהוכרזו

הסופר והאנליסט הפוליטי עדנאן אל-סבאח מאשר שהכיבוש הישראלי ממשיך בפשעיו ברצועת עזה כדי להשיג יעדים החורגים מאלה שהוצהרו, ומצביע על כך שהמטרה האמיתית היא להיפטר מהעם הפלסטיני בכל האמצעים האפשריים.

אל-סבאח מציין כי התנהגות פושעת זו מבקשת להשמיד את הפלסטינים, בין אם באמצעות הרג ישיר או הפיכת חייהם לגיהנום בלתי נסבל שדוחף אותם להגירה כפויה במסווה של "הגירה מרצון", מושג שאפילו נשיא ארה"ב ג'ו ביידן תמיד קידם.

אל-סבאח מדגיש כי ישראל אינה מסתפקת בהרג אנשים, אלא נוהגת ברצח עם בכל היבטי החיים בעזה, על ידי הרס סלעים, עצים ותשתיות, לרבות בתי חולים, קווי מים, חשמל וכל מה שמהווה את הבסיס לנורמליות. חַיִים.

אל-סבאח מאשר כי הכיבוש שואף להפוך את החיים בעזה לבלתי אפשריים לחלוטין, ולא רק קשים, לאלץ את הפלסטינים לעזוב את אדמתם, באופן שישרת את שאיפות הכיבוש לשים קץ לנוכחות הפלסטינית ברצועה, בכל דרך שהיא. אֶפשָׁרִי.

אל-סבאח מציין כי הדיבור הישראלי על מטרות כמו הפסקת סמכות חמאס, השבת אסירים ישראלים או חיסול ההתנגדות, אינם אלא תירוצים המצדיקים את המטרה הבסיסית, שהיא פגיעה בעם הפלסטיני כולו ופגיעה בשורשי הנושא הלאומי הפלסטיני.

אל-סבח מסביר כי החל מה-7 באוקטובר פועל הכיבוש לפי תכנית ברורה ושיטתית, כאשר התפקידים מחולקים בין מוסדות המדינה השונים והצבא להשגת יעדים אלו.

בנוגע לאופוזיציה הישראלית, אל-סבאח מאשר כי אין מדובר באופוזיציה של ממש, אלא בניסיון להסיט את תשומת הלב מהפשעים שבוצעו בעזה ולהטיל על נתניהו אחריות כאדם אחד.

אל-סבאח מציין כי אופוזיציה זו מוציאה הצהרות חסרות ערך ממשי, שכן היא לא הציגה צעדים קונקרטיים לעצירת המלחמה, אלא מבקשת רק לשנות את ההנהגה הפוליטית, מבלי להשפיע על המבנה המוסדי המבצע את הפשעים.

אל-סבאח מאשר כי מלחמת ההשמדה וההשמדה המתרחשת בעזה איננה רק פעולות אינדיבידואליות או טעויות אקראיות, כפי שהיא מקודמת בתקשורת הישראלית, כפי שקרה בתחקיר שחשף עיתון "הארץ" בנוגע לנוהגים של החלוקה בראשותו של יהודה פאך, אלא היא התנהגות שיטתית של כל הכיבוש.

אל-סבאח מציין כי הקרב המתמשך מכוון לכל דבר ברצועה, מאנשים ועד בתים ותשתיות, ללא יוצא מן הכלל, מה שהופך את הדיבור על מספרים מדויקים של חללים או על היקף ההרס לחסר תועלת, כי המלחמה לא הסתיימה, והעיקרון. המטרה היא להשמיד לחלוטין את עזה.

אל-סבאח מאשר כי הפלסטינים בעזה נותרו בערימת הריסות, מוקפים בריח מוות מכל עבר, לאור שתיקה בינלאומית מבישה.

אל-סבאח מדגיש כי הפשעים המתמשכים הללו הם חלק מהמדיניות ארוכת הטווח של הכיבוש, שמטרתה לשים קץ לעניין הפלסטיני על ידי הכוונת ראש ההתנגדות והעם, ובכך חיסול העניין הלאומי כולו.