גורם פלסטיני מיודע אישר כי הושג הסכם בין תנועות הפתח והחמאס להקמת ועדה בשם "ועדת התמיכה הקהילתית". לנהל את רצועת עזה למחרת המלחמה.

המקור אמר לאשרק אל-אווסט כי ההסכם הסופי בוועדה הושג לאחר שיחות שהתקיימו בקהיר, בהמתנה להצגת הנושא בפני הנשיא אבו מאזן. לאשר אותו ולהוציא צו נשיאותי לגביו.

המסמך בן שני העמודים מגדיר את הוועדה כגוף שינהל את רצועת עזה בסמכות הממשלה הפלסטינית ברמאללה. המסמך כלל 6 מפרטים להקמת הוועדה, המבוססים על שמירה על שלמותה הטריטוריאלית של "המדינה הפלסטינית" בגבולות 1967 (בגדה המערבית, ירושלים ועזה), תקשורת בין הממשלה הפלסטינית בגדה המערבית לבין ועדה ברצועת עזה, כי היא עוקבת אחר המערכת הפוליטית הפלסטינית, וכי הקמת הוועדה אינה מביאה להפרדה משאר השטחים הפלסטיניים, וכי הקמת הוועדה צריכה לקחת בחשבון את בחירת הוועדה. פקידים לאומיים פלסטינים עצמאיים ומוסמכים, וכי על הוועד לנהל את כל הרשויות המקומיות ברצועה, לתאם עימן ולהפיק תועלת מהן. הקובע השישי הוא המשך עבודת הוועדה עד להסרת הסיבות שהובילו להקמתה, לעריכת בחירות כלליות או לאימוץ נוסחה מוסכמת אחרת. הדבר יתבסס על הסכם לאומי והחלטת נשיא הרשות הפלסטינית.

הרשות הפלסטינית וחמאס פנו להקמת ועדת תמיכה ברצועת עזה, בניסיון להתעמת עם ניסיונות ישראלים, אזוריים ובינלאומיים לעקוף אותם.

שני מקורות מפתח וחמאס אמרו כי ישנם ניסיונות מתמשכים להדיר את הרשות ואת חמאס מ"היום שאחרי המלחמה". הם הוסיפו: "יש כמה הצעות ודיונים שהתקיימו לגבי מי צריך לנהל את הרצועה, וזה אפילו לא כלל את הרשות הפלסטינית". הם הדגישו כי המסר שיישלח מההסכם לוועדה זו הוא ש"ההחלטה שלמחרת היא עניין פלסטיני גרידא".

במהלך החודשים האחרונים דנה ארצות הברית עם בעלות ברית ושותפות, כולל ישראל ומדינות אזוריות, בפיתוח תוכנית ליום המחרת בעזה פקידים בחו"ל, יועצים אמריקאים, חברות אבטחה ומשפחות. עד כה דבק ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בעמדה הדוחה את השתלטות הרשות הפלסטינית על ענייני רצועת עזה לאחר תום המלחמה, ומעלה את סיסמתו המפורסמת "לא פתחיסטן (תנועת הפת"ח) ולא חמסטן ( תנועת חמאס).

על פי ההסכם, הוועדה תהיה מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ותספק ותפיץ סיוע הומניטרי, ינהל עניינים אזרחיים ותפקח על שיקום רצועת עזה ומעבר רפיח.

במסמך נקבע כי הוועדה תשתלט על מעבר רפיח בהתאם להסכם המעברים משנת 2005, הקובע כי הרשות תנהל את מעבר רפיח מצד רצועת עזה, תוך נוכחות של משקיפים בינלאומיים בו (שליחות אירופית) וכן מנגנון המבטיח פיקוח ביטחוני ישראלי מרחוק. הסכם זה, שנגע למעברים נוספים ואף לנוכחות של נמל ימי ומסדרון לגדה המערבית, יושם לתקופה קצרה לפני השתלטות החמאס על רצועת עזה ב-2007, ולאחר מכן קיבל לידיו את ניהול מעבר פאח עם יציאת הרשות ונציגויות חוץ. ארה"ב והאיחוד האירופי תומכים בשיבה להסכם, אך ישראל דוחה ואינה רוצה כל נוכחות רשמית של הרשות הפלסטינית עד כה, והציעה שם נוכחות סמלית.

ההסכם בין פתח לחמאס, שנערך בחסות קהיר, היה חלק מתוכנית רחבה יותר שעליה עמלו המתווכים במטרה להגיע להסכם חילופי שבויים ולהפסיק סופית את המלחמה ברצועת עזה, ולאחר מכן נסיגת ישראל.

גורמים ישראלים ואחרים מחמאס הפיצו אופטימיות מסוימת לגבי האפשרות לקדם עסקה ברצועת עזה, מבלי שיהיה ברור מיד אם פירושו של דבר סיום המלחמה או יהווה הקדמה לכך.

בשבת האחרונה פרסם אשרק אל-אווסט כי "חמאס" פתוח מתמיד להסכם "הדרגתי" בעזה בדומה להסכם לבנון, וזה כולל את נכונות התנועה לקבל הסכם הדרגתי.

לפי מקורות אשרק אל-אווסט, התנועה מוכנה לקבל נסיגה ישראלית הדרגתית מרצועת עזה, לרבות הצירים השנויים במחלוקת, כמו "פילדלפיה" ו"נצרים". חמאס גם מסכים שהרשות הפלסטינית תיקח אחריות על מעבר רפיח, במיוחד אם הדבר מסייע בפתיחתו באופן מיידי.

לגבי "היום שאחרי המלחמה", על פי המקורות, חמאס מסכים להקל על עבודת הוועדה שעליה סוכם עם הסמכות להשתלט על ניהול הרצועה, מסכים לפיקוח ערבי ואין לו התנגדות למדינות ערב. תפקיד ברור בחילוץ והחייאת רצועת עזה שוב.

ההסכם עם לבנון גרם לארה"ב ולמתווכים לחדש את המאמצים להסכם בעזה, הוא גם העלה את רמת האופטימיות בישראל ובחמאס להסכם אפשרי, למרות השוני באופן שבו כל צד רואה ורוצה אותו. הצהרתו של נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ, שבה הזהיר את המזרח התיכון מהגיהנום אם לא יושג הסכם לפני עלייתו לשלטון ב-20 בינואר, הפעילה לחץ נוסף על ישראל, חמאס והמתווכים.

עד להשגת הסכם בעזה, יפעלו הפלסטינים להשיג ברכות ערביות לעבודת הוועדה ולשווק אותה לארצות הברית ולמערב, בניסיון לשכנע את ישראל לאשר אותה.

המקורות אמרו כי הוועדה תעבוד זמנית עד שתתברר התמונה, ועד שהרשות הפלסטינית תוכל להחזיר את השליטה ברצועת עזה. העיתון נגע בהקמת קרן בינלאומית לשיקום רצועת עזה, והמשך העבודות על נמלי הרצועה על פי המנגנון שהיה נהוג לפני המלחמה, אך הוא לא התייחס לנושאים הרגישים ביותר, כגון: בקרת ביטחון, אמצעי לחימה ושירותי הביטחון ברצועת עזה, שהם הנושאים המורכבים ביותר וקשורים במידה רבה באישור ישראלי, אמריקאי וערבי.