שגריר ארה"ב לשעבר, ריאן קרוקר, אומר כי מה שהוא חושש יותר מכל דבר אחר הוא "אמון יתר הישראלי בעקבות הריגתו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר".

בראיון ארוך למגזין פוליטיקו, סבור קרוקר, הדיפלומט הוותיק המכונה "לורנס של ערב" האמריקאי בשל הבנתו העמוקה את המזרח התיכון, "הריגת מנהיג חמאס יחיא סינוואר מהווה הזדמנות שעשויה להוביל לשחרור. של בני הערובה הישראלים והפסקת אש, אבל ההיסטוריה מלמדת שישראל ואויביה לא "ינצלו את זה".

ראוי לציין שקרוקר בילה כמעט ארבעה עשורים בייצוג האינטרסים של אמריקה בעולם הערבי, שם שימש כשגריר ארה"ב בלבנון, סוריה, עיראק וכווית, כמו גם באפגניסטן ופקיסטן.

קרוקר, כעת בדימוס, מאמין שהמלחמה שישראל מנהלת נגד חמאס וחיזבאללה - כמו גם איראן - לא קרובה לסיומה. לדבריו, מותו של סינוואר, בעקבות חיסולו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה בחודש שעבר יחד עם כמה מפקדים בכירים נוספים, "יוביל בעצם להמשך מלחמת הגרילה אלא אם ארה"ב וישראל יפעלו במרץ לקראת הפסקת אש. זה גם מגביר את סבירות להפסקת אש." איראן מעצימה את תוכנית הנשק הגרעיני שלה.

קרוקר אומר שהמצב הנוכחי דומה מאוד למה שקרה לפני ארבעה עשורים כשהישראלים פלשו ללבנון. "הפלישה הזו והכיבוש הישראלי שלאחר מכן יצרו את חיזבאללה, והפלישה הזו לא תיגמר על ידי חיזבאללה". הוא מוסיף, "דבר אחד שלמדתי במהלך השנים, במיוחד בעיראק ובאפגניסטן, הוא שלמושג להביס יריב יש משמעות רק במוחו של אותו יריב. אם היריב הזה מרגיש מובס, הוא מובס. אם הוא עושה זאת. לא להרגיש מובס, הוא לא".

מה המשמעות של מותו של יחיא סינוואר? "אני מתאר לעצמי שהסיבה שבגללה סינוואר שרד כל כך הרבה זמן דומה מאוד למה שאוסמה בן לאדן שרד כל כך הרבה זמן", אומר קרוקר, "במילים אחרות, הארגונים האלה פעלו ללא הנחיות מהמנהיג שדה הקרב עצמו. עם זאת, "אז, אנחנו יודעים שחמאס איבד את יכולתו הארגונית במידה רבה, אבל זה יהיה המקרה עם סינוואר או בלעדיו".

לגבי הניצחונות הדרמטיים שישראל טוענת, לרבות הרג מנהיגי חיזבאללה וחמאס, שהגיעו לשיא במותו של סינוואר השבוע, ונתניהו שאמר כי "מאזן הכוחות" באזור השתנה לטובת ישראל, אומר קרוקר: " הייתי אומר שזה מוקדם מדי". דומה לתגובה משמעותית, אני מצפה להתקוממות ארוכת טווח של חמאס.

קרוקר, הנחשב למומחה בתנועות חמוש בלתי סדירות, מציין כי הדינמיקה בצפון שונה לחלוטין, שכן נתניהו העלה ציפיות לרמות גבוהות מאוד, ומנסה לעצור את ירי הרקטות בצורה נחרצת כך ש-60,000 ישראלים יכולים לחזור לבתיהם. למרות שכל מה שחיזבאללה צריך לעשות הוא לשמור על מספיק טילים חוצי גבולות כדי להקשות על כך. המצב הוא כמו ערפל מלחמה, שכן קשה מאוד לראות עד כמה חיזבאללה חזק כרגע.

השגריר האמריקני לשעבר מציין: "הייתי בלבנון ב-1982 כשישראל פלשה ללבנון, הם כינו את המבצע שלהם "שלום הגליל". הכיבוש הישראלי שלאחר מכן יצר את חיזבאללה, והפלישה הזו לא תשים לה קץ.

קרוקר עונה על שאלה בנוגע לתגובה הישראלית למתקפת הטילים האיראנית בשבוע שעבר, שכן דיווחים אחרונים הצביעו על כך שהישראלים אינם רשאים לפגוע באתרי גרעין או נפט איראניים, אלא רק מטרות צבאיות או מודיעיניות, שעשויות להיות פחות הסלמות "בהנחה שהניתוח הזה הוא נכון." "והעובדה שהם לא יפגעו במתקני הנפט או הגרעין האיראניים, זה משאיר להם הרבה מקום למה שהם עלולים לפגוע, אבל בכל מקום שהם יתקפו, זה לא ישנה משמעותית את מה שאני חושב שזה יעשה הוא דוחף את הדיון בתוך איראן לכיוון של חימוש גרעיני במוקדם ולא במאוחר".

"אני חושב שכן", הוא מוסיף, "שוב הם (הישראלים) רק צריכים להסתכל על הבמה העולמית: יש לך את הדוגמה הלובית למה שעלול לקרות אם תוותר על היכולת הגרעינית, ואת הדוגמה הצפון קוריאנית למה. עלול לקרות אם תשמרו על זה", אז "אם מדינה תוותר על התוכנית שלה לנשק גרעיני, כפי שעשתה לוב תחת מועמר קדאפי ב-2003, הכל נגמר בסופו של דבר, הוא הופל ונהרג, אבל אם היה לאדם נשק גרעיני אפשר למנוע שינוי משטר, כפי שנראה שלמנהיג צפון קוריאה, קים ג'ונג און, "אני מאמין שכן, ככל שהאיראנים מסתכלים יותר על אפשרויות לא גרעיניות, בין אם פרוקסי כמו חמאס או חיזבאללה, או יכולת טילים קונבנציונלית, כך גדלה המוטיבציה בטהרן. לבחור ביכולת הגרעינית הזו".

לגבי הדאגה שלו מכך שהישראלים הפכו בטוחים מדי, אומר קרוקר, "אני מודאג מכך שהם שכחו את ההיסטוריה האחרונה שלהם הם שיבחו את תהליך "שלום הגליל" כניצחון גדול לאחר שאש"ף נסוג מביירות, כמובן got הייתה מסיבה "אלוהים, האויב קטלני יותר ממה שאש"ף חלם עליו אי פעם, אז הרעיון שפלישה קרקעית והכיבוש שלאחר מכן יהפכו את הגליל בטוח יותר הוא הזוי".

בנוגע לתבוסה של חמאס או חיזבאללה, אומר קרוקר, "למדתי דבר אחד במהלך השנים, במיוחד בעיראק ובאפגניסטן, שהוא שלמושג להביס יריב אין משמעות אלא במוחו של אותו יריב מרגיש מובס, הוא מובס ואם הוא לא מרגיש כך, הוא לא הובס האם עריפת הראשים תגרום ליריב להרגיש מובס.

הוא מסביר, "הייתי בלבנון בזמן הקמת חיזבאללה, שעליו שילמנו ביוקר והישראלים שילמו מחיר אפילו יותר גבוה. הייתי בלבנון כשגריר בארה"ב כשהישראלים ערפו את ראשו של חיזבאללה בפעם הראשונה בהתנקשות בלבנון. עבאס אל-מוסאווי [המזכ"ל של חיזבאללה שנהרג ב-1992 כשמסוקים ישראלים ירו טילים על השיירה שלו נאלצתי להתפנות בגלל מידע מודיעיני אמין שהייתה תוכנית להתנקש בחיי. ובכן, עריפת הראש לא בוצעה לחלוטין להחליש את חיזבאללה.

לגבי מה שהישראלים צריכים לעשות באופן מיידי, אומר קרוקר, "ישראל חייבת להכריז על ניצחון ולהשאיר אותנו לעבוד על עצירת הלחימה בצפון, יש על השולחן החלטה 1701 של האו"ם, כפי שהיא הייתה מאז 2006. קורא לנסיגת חיזבאללה מדרום נהר הליטני בלבנון, לפירוק ונסיגה של כוחות ישראליים מלבנון] ישנה החלטה נוספת של האו"ם בנוסח דומה שכל הצדדים המשתתפים צריכים לקחת בחשבון "צריכה להיות איזו דיפלומטיה אמריקאית קשוחה כדי לתווך הפסקת אש לפחות בצפון ובעזה, ואני חושב שהכל צריך ללכת כדי להחזיר את החטופים".

"זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד לקראתו זו עשויה להיות תקופת פרשת מים שבה חיזבאללה ואיראן, מסיבותיהן, עשויות לרצות להגיע להפסקת אש אבל אם אתה יכול להשיג זאת - די להפסיק את הלחימה ישראלים יחזרו הביתה - אז אולי אפשר לבנות לקראת איזשהו יישום של החלטה 1701. זו גם תהיה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם איראן".

ומה צריך לעשות כדי להתמודד עם חמאס? יש שאלות לגבי מי עשוי להשתלט על הנהגת חמאס. יש הטוענים שזה יכול להיות חאלד משעל, מנהיג חמאס לשעבר שחי בקטאר, או אחיו של סינוואר, מוחמד, אם הוא עדיין בחיים, מגיב: "כל שדרת מותו של סינוואר עשויה להיפתח במונחים של פתרון סוגיית בני הערובה היא משהו שהישראלים צריכים. לתפוס". שוב, ההתקוממות לא תיפסק, אבל היכולת שבה פעל חמאס חוסלה לעת עתה ברובה ואני מקווה שישראל תארגן בעקיפין הפסקת אש שתאפשר החזרת כל בני הערובה שנותרו אין לנו מושג. מה קורה עם חמאס בתוך עזה ואין לנו מושג כמה בני ערובה נשארו בחיים".

לגבי הסיכויים או האפשרות להגיע להסדר מדיני כלשהו, אומר השגריר לשעבר, "קשה מאוד לדעת מבחוץ ראיתי את התגובות של הפלסטינים בעזה שדווחו עליהם להילחם עד האחרון של הפלסטיני, ואחרים מקווים שזה אומר את מותו של סינוואר".

קרוקר מדבר על האפשרויות של הנורמליזציה הסעודית-ישראלית באומרו: "הרחבת היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לאזור בהחלט אפשרית בין הדברים שלא התרחשו במהלך השנה שחלפה מאז תחילת המלחמה בעזה היה כל ערבי המדינה מנתקת את יחסיה עם ישראל, אני מאמין שממלכת ערב הסעודית תצבור תאוצה". כל דבר שמתקדם לקראת הגעה להסדר פלסטיני".

"אני בספק גדול אם ייצא משהו משמעותי מהמשא ומתן הישראלי-פלסטיני מה שפחות מדברים עליו במשבר הנוכחי, אבל נעשה קצת יותר ברור לאור עוצמת המצב בעזה ובלבנון, הוא הגדה המערבית. הפעולות הישראליות שם [שואפות] לעקור בכוח של האוכלוסייה הפלסטינית], בין אם על ידי מתנחלים ובין אם על ידי צה"ל, אינן מבשרות טובות למשא ומתן משמעותי עם הפלסטינים".

"שוב, אני זוכר כשהאמנו שהפלישה הישראלית ב-1982 והפינוי של הפלסטינים בתיווך ארה"ב יסללו את הדרך לשלום מקיף במזרח התיכון, אבל זו הייתה הסתיימה כמעט לפני שהתחילה אני לא יכול לראות את היוזמה הזו אופטימית יותר." "ואני חוזר למה שלמדתי מניסיון מר: אלא אם האויב שלך מרגיש מובס, הוא לא."

"אם הישראלים ישכנעו את עצמם שההישגים המדהימים שלהם בנשק ובמודיעין מהווים למעשה ניצחון, אז זה הופך להיות מסוכן עוד יותר אם נתחיל להאמין בכך מאמינים שהנזק שנגרם להנהגת חיזבאללה וחיסולם של סינוואר ומנהיגי חמאס אחרים מתורגמים איכשהו לדינמיקה חדשה לשלום, ושאנחנו יכולים איכשהו להפוך את זה להסדר עולמי מרחיק ראות - זה טירוף".

"אני לא רואה מזה משהו טוב", מסביר קרוקר, "אני חושב שהישראלים חושבים במונחים של כיבוש צבאי ארוך טווח של עזה, וזה פשוט יוביל להתקוממות ארוכת טווח. דברים שהשתנו מהותית מאז ה-7 באוקטובר היא הנכונות של ישראל לקבל מספר מסוים של נפגעים בצה"ל בטווח הארוך, מספר גדול יותר ממה שהם יכלו לחלום עליו לפני ה-7 באוקטובר בשמונה עשרה השנים שבהן שהו בלבנון, מ-1982 עד שנת 2000 הם איבדו כ-1,100 חיילים עד ה-6 באוקטובר 2023 זה היה מספר עצום שאף ממשלה ישראלית לא יכלה לדמיין לאבד שוב, אבל אובדן של עוד 1,200 חיילים, גברים, נשים וילדים ביום אחד שינה את החישובים הללו, ולכן נכונותה של ישראל. לקבל מרד ארוך טווח בעזה וכיבוש בלתי מוגבל הוא הרבה יותר גבוה זה היה לפני ה-7 באוקטובר.