1,639 פשעים והפרות נגד העיתונות בארץ ישראל מאז תחילת מלחמת ההשמדה

167 עיתונאים ועובדי תקשורת נרצחו, כולל 21 עיתונאיות

357 עיתונאים נפצעו מטילים, כדורים והתקפות של הכיבוש ומתנחליו

125 עיתונאים נעצרו, כולל 16 עיתונאיות, ושניים נמצאים ב"היעלמות בכפייה"

73 מוסדות תקשורת נהרסו על ידי הכיבוש בעזה ו-15 נסגרו בגדה המערבית

ראש סינדיקט העיתונאים, נאסר אבו בכר, תיאר את המלחמה הישראלית בעיתונאים פלסטינים כ"מלחמת השמדה נגד התקשורת, העיתונאים ומוסדותיהם", וציין כי יותר מ-10% מהעיתונאים בעזה נהרגו, ו-100% ממוסדות התקשורת שלהם הושמדו מאז אוקטובר 2023.

סינדיקט העיתונאים הפלסטינים אמר כי הכיבוש הישראלי ביצע את הטבח הגדול והנורא ביותר בעיתונות בעולם בהיסטוריה במהלך שנה של מלחמת ההשמדה הישראלית נגד עמנו הפלסטיני.

האיגוד דרש הוצאת החלטות ברורות מהאו"ם וממועצת הביטחון של האו"ם הקוראות לממשלת הכיבוש הישראלי להפסיק את הריגת העיתונאים, והדגישו כי לבית הדין הבינלאומי יש אחריות מקצועית, מוסרית והומניטארית לפעול ולנקוט סדרה של החלטות להגן על עיתונאים פלסטינים.

לדבריה, המוניטין והמקצועיות של בית הדין הפלילי הבינלאומי עומדים על הפרק, שכן הוא לא דן עד לרגע זה בכל התיקים שהובאו בפניו על ידי האיגוד בנוגע לפשעים ישראלים קודמים, כמו חיסול העיתונאית שרין אבו עקל'ה וחלק עמיתינו ברצועת עזה שנרצחו בשנים קודמות.

היא גם קראה לפדרציה הבינלאומית של עיתונאים להמשיך בתמיכתה ולספק רשת איגודים וזכויות אדם על מנת להפעיל לחץ נוסף על בית הדין הפלילי הבינלאומי להעמיד לדין את המנהיגים הפוליטיים והביטחוניים של הכיבוש ואת המתנחלים, כדי שיעשו לא לחמוק מעונש על פשעיהם.

היא הדגישה את הצורך להוביל תנועה של איגוד העיתונאים הערבים הכוללת פרלמנטים ערביים, ליגת המדינות הערביות, איגודים ומוסדות לזכויות אדם כדי לתמוך בעיתונאים פלסטינים בעיסוק במקצועם ובחשיפת פשעי הכיבוש.

היא קראה גם להפעיל את המנגנון הלאומי הפלסטיני למניעת פטור מעונש, להמשיך לספק הגנה לעיתונאים ברמה הפלסטינית, בשיתוף משרד החוץ הפלסטיני, משרד המשפטים, מחלקות הארגון לשחרור פלסטין, הלשכה הפלסטינית. איגוד, איגוד הסופרים והסופרים, הוועדה העצמאית, קרן אל-חק וכל המגזרים הרלוונטיים.

התקשורת המקומית והערבית קראה לנחיצות של סיקור עיתונאי של פשעי הכיבוש נגד עיתונאים על ידי הצגת סבלם ומשפחותיהם באנושיות ברורה, ולא כמספרים מסתובבים גם מדגישים כי כל הצוותים העובדים במגזר התקשורת חייבים לשמור מצב של עמידה בתקני בטיחות מקצועיים כדי לשמור על חייהם, כמו גם עמידה בכל הסטנדרטים האתיים לדיווח חדשות באיכות טובה.

דיווח של סינדיקט העיתונאים לרגל יום השנה לרצח העם

האיגוד אמר בדו"ח שלו לרגל יום השנה למלחמת ההשמדה הישראלית ב-7 באוקטובר 2023, שפרסם ועדת החירויות, "הכיבוש ביצע 1,639 פשעים נגד עיתונאים ומוסדות תקשורת, במיוחד ברצועת עזה. , כולל מות הקדושים של 167 עיתונאים ועובדים במגזר התקשורת".

על פי המעקב והמעקב של ועדת החירויות של הסינדיקט, הכיבוש הרג 167 עיתונאים ועובדים במגזר התקשורת הפלסטינית מאז 7 באוקטובר 2023, כולל 21 עמיתיות עיתונאיות ועיתונאית אחת בנפות הגדה המערבית. עמית איברהים מחאמיד ממחנה נור שמס בטול כרם, שהם המספרים שמצביעים על כך שעד לכיבוש נהרגו 11% מהעיתונאים בעזה.

מהאיגוד נמסר כי אבירי האמת, עמיתים עיתונאים, שילמו את המחיר על בשורת האמת והעברתו לעולם, וכי הכיבוש הישראלי ביצע את טבח ההתנקשויות הגדול ביותר נגדם כדי לדכא את האמת ואת עדיה.

האיגוד התייחס למספר עמיתים שנרצחו ושהגופות נשארו עם משפחותיהם מתחת להריסות הבתים במשך חודשים, כפי שקרה עם הקולגות הבה אל-עבדלה (שעד היום נמצא מתחת להריסות), סלאם מאימה ואיאת ח'דורה. .

הדו"ח של האיגוד חשף 357 מקרים של פציעה בקרב עיתונאים במהלך שנה של מלחמת רצח העם, שנגרמו מטילי כיבוש וכדורים ישירים, בנוסף לפצצות גז רעל והתקפות מתנחלים.

באיגוד הסבירו כי 101 פצועים בשורות היו תוצאה של הכיבוש שפגע בעיתונאים בטילים וכדורים, האחרון שבהם היה עמית העיתונאי אחמד אלזרד (צלם ערוץ אלכופיה), שנפצע קשה יחד עם אמו. , ואחיו ומספר מבני משפחתו נרצחו כתוצאה מהפצצה ישראלית שכיוונה את ביתם בחאן יונס.

עוד נכתב בדו"ח: "מספר עיתונאים סבלו מפציעות חמורות שהובילו לכריתת רגליהם, כמו הקולגה סמי שחאדה, שרגלו הימנית נקטעה בהפצצת כיבוש במהלך סיקור עיתונאי של תנועת העקירה במחנה נוסייראת במרכז. רצועת עזה, בנוסף לפציעות בקרב עיתונאים במקומות קטלניים, דבר המעיד על הרצון להרוג בצבא הכובש.

רגלו הימנית של כתב אל-ג'זירה, איסמעיל אבו עומר, נקטעה גם היא במהלך פיגוע באזור מיראז', צפונית לעיר רפיח, ורגלו השמאלית נפצעה קשה, כמו גם צלם העיתונות עבדאללה אל-חאג' במהלך סיקור העיתונאי שלו באל. -מחנה הפליטים שאטי/עזה, מה שהוביל לכריתת רגל אחת שלו, ולפציעתו של הצלם מוחמד אל-זענין בעינו לאחר שנפגע על ידי מזל"ט שהטיל לעברו פצצות נפץ ליד בית החולים נאצר בחאן יונס. .

מהאיחוד נמסר כי שאר הפציעות התחלקו בין 21 פציעות ישירות מפצצות גז וקול, 26 תקיפות של מתנחלים ו-121 פציעות מחנק בגז רעיל.

הכיבוש הישראלי עצר 125 עיתונאים

נתוני הסינדיקט הצביעו על כך שרשויות הכיבוש עצרו 125 עיתונאים בגדה המערבית וברצועת עזה מאז אוקטובר אשתקד, 61 מהם עדיין בבתי כלא כיבוש.

מהאיגוד נמסר כי 16 עיתונאים פלסטינים נעצרו על ידי הכיבוש, 6 מהם עדיין במעצר. הכיבוש הכחיש גם את הגעתו של העיתונאית סיקל (בת 51) מחברון ועובדת עבור הטלוויזיה הפלסטינית לרצועת עזה דרך כרם. מעבר שלום.

האיגוד ציין כי 33 עיתונאים היו נתונים למה שמכונה "מעצר מנהלי" גם בתי המשפט לכיבוש ניצלו את מה שנקרא חוק החירום הישראלי והאשימו כמה מהעיתונאים הכלואים בהסתה באמצעות התקשורת.

ופלטפורמות תקשורת, כמו עמיתנו רשה הרזאללה (עורכת בסוכנות וואפא) ועמיתו העיתונאי עלי דר עלי, כתב הטלוויזיה הפלסטינית.

מאז 7 באוקטובר 2023, שני העיתונאים, נידאל אל-ואהידי (עובד עם הטלוויזיה אלנג'אח ופלטפורמת העיתונות החדשה) והאית'ם עבד אל וואהד (קרן עין מדיה), נותרו נעלמו בכוח, והכיבוש מסרב לפרסם כל מידע על גורלם או להגיב לכל המאמצים הבינלאומיים וזכויות האדם כדי לברר את נסיבותיהם.

לטענת הסינדיקט, עדויות העיתונאים המשוחררים ועורכי דינם שתועדו על ידי הסינדיקט מדברות על חשיפתם לעינויים חסרי תקדים בהיסטוריה.

אבו בכר אמר: "העדויות של עיתונאים ועיתונאיות שנעצרו הן מחרידות, הן מדברות על מכות עם חפצים חדים, השעיה לתקופות ארוכות, הפשטה כפויה, הטרדה מינית לגברים ולנשים כאחד, ואיומי מוות מקום לאורך שעות, ימים ולעיתים חודשים אלו הם התנאים שבהם "זה נחווה על ידי יותר ממאה עיתונאים שהיו כביכול מוגנים על ידי החוק הבינלאומי בזמן שניסו למלא את חובתם המקצועית".

אבו בכר הוסיף: "ההגנה על עיתונאים מובטחת על פי המשפט ההומניטרי הבינלאומי, חוק זכויות האדם הבינלאומי, אמנות ז'נבה והפרוטוקולים הנוספים שלהן, כמו גם האמנה הבינלאומית לזכויות אזרחיות ופוליטיות נחשבים לאזרחים וזכאים לכך אותה הגנה כמו האוכלוסייה האזרחית, לכן, מעצרם, עינויים והרג שלהם בגלל עבודתם זה מהווה הפרה בוטה של החוק הבינלאומי ועלול להוות פשעי מלחמה.

הענשת עיתונאים על ביצוע תפקידם המקצועי

מסינדיקט העיתונאים נמסר: "מהעדויות שהסינדיקט קיבל מעיתונאים, הסכימו פה אחד כי מדיניות הכיבוש מטרתה להעניש אותם על תפקידם המקצועי וליצור מצב של פחד והפחדה בקרב כלל העיתונאים כדי שיפסיקו לבצע את תפקידם ומקצועם. עֲבוֹדָה."

המדינה הכובשת מתעלמת מכל ההסכמים והאמנות הבינלאומיות, בעיקר מאלה הנוגעות להגנת עיתונאים, למרות שהיא צד להן, לרבות סעיף 19 של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, המעגן את הזכות לחופש הדעה והביטוי. עיתונאים רואים בכל ההתמקדות השיטתית הזו יצירת סביבה עוינת למקצוע העיתונות והעיתונאים, שאומצה על ידי המדינה. הכיבוש, כפי שהוא קורה מדי יום בעזה, בגדה המערבית, בירושלים ובשטחי 1948, הופך את מקצוע העיתונות הפלסטינית. אתגר גדול, ובכל זאת עיתונאים פלסטינים מכסים אותו באומץ.

היא סברה כי "מניעת חופש העיתונות על ידי הכיבוש הישראלי בשיטות צבאיות מהווה גם קריאת תיגר על הערכים והעקרונות של חופש העיתונות, הדעה והביטוי ועל יסודות העיתונות החופשית, ואתגר למשפט הבינלאומי. והגופים הבינלאומיים המוסמכים ליישם אותו ולמנוע ממבצעי הפשעים הללו להימלט מעונש".

הרס מוחלט של מוסדות תקשורת בעזה וסגרים בגדה המערבית

הכיבוש הישראלי הרס 73 מוסדות תקשורת ברצועת עזה, על פי תיעוד של ועדת החירויות של הסינדיקט, כולל 21 תחנות רדיו מקומיות, 3 מגדלי שידור, 15 סוכנויות חדשות, 15 ערוצי לוויין, 6 עיתונים מקומיים ו-13 משרדי תקשורת ועיתונות. .

הכיבוש סגר גם 15 מוסדות בגדה המערבית, ובראשם הטלוויזיה הפלסטינית בירושלים, ואת ערוצי אל-מיאדין ואל-ג'זירה, בנוסף לסגירה של 12 בתי דפוס בנפות שונות בגדה המערבית.

514 חללים ממשפחות עיתונאים בעזה

משפחות עיתונאים שילמו מחיר כבד כתוצאה ממקצוע ילדיהם, שכן מנתוני ועדת החירויות של הסינדיקט עולה כי 514 בני משפחות עיתונאים נהרגו בעזה כתוצאה מהתקפות טילים על בתי עיתונאים ומקומות עקירה.

הדיווח הוסיף כי הכיבוש הישראלי כוון לכ-115 בתים של משפחות עיתונאים פלסטינים ברצועת עזה באמצעות טילי מטוסים ופגזי ארטילריה, ומשפחותיהם של מספר עיתונאים נמחקו לחלוטין מהתיעוד האזרחי של תושבים, כמו אל- עיתונאי ערוץ קודס, חוסאם אל-דבאקה, לאחר שדירת המגורים שלו הייתה מטרה ואשתו, ילדיו ומספר אחרים נלקחו משם בני משפחתו במחנה אל-מגאזי, כתב הטלוויזיה הפלסטינית, העיתונאי מוחמד אבו חטאב, ו-11. בני משפחתו, כולל אשתו, ילדיו ואחיו, והעיתונאי סלאם מימה, בעלה ושלושת ילדיה, האדי, עלי ושם, בהפצצת ביתם במחנה "ג'באליה".

זו הייתה המתקפה הנרחבת ביותר בגדה המערבית מאז תחילת מלחמת העם. מדובר בירי ישיר לעבר צוותי עיתונות, שכן 198 אנשי צוותי העיתונות נצפו נחשפים לתקריות המסוכנות הללו, רובם בג'נין ובטול כרם. , שהעמידו את חייהם בסכנת חיים.

כך למשל, ברבעון האחרון של שנת 2023 נרשמו 26 אירועים בעניין זה, בעוד שבמהלך הרבעון השלישי של השנה היו 106. עמיתים רבים נפגעו מהתקפות אלו, כמו גם מהציוד שלהם (מצלמות וכלי רכב). .

טרור מתנחלים עם לגיטימציה ממשלתית

כ-26 עיתונאים היו נתונים להתקפות אכזריות של מתנחלים בגדה המערבית, ופעמים רבות זה קרה בנוכחות משטרת הכיבוש והצבא, ללא התערבותם להגנה על העיתונאים, ומבלי שאיש מהם היה אחראי על ידי גורם כלשהו. .

דוגמאות לתקריות אלו כוללות הנפת נשק ואיומים ברצח, כפי שקרה עם כתב סוכנות הדואר הפלסטינית שורוק עיסא, שאיימו ברצח לאחר שמתנחל ישראלי כיוון לעברה את הרובה שלו בזמן שסיקרה אירועים בעיירה בית אומר שבצפון הארץ. של חברון, והוכה ומרוסק במטרה להרוג, כפי שקרה עם צלם אל-ג'זירה באנגלית, ג'וזף הנדל, בעת שעבר במחסום "הדלפק" ממזרח לבית לחם, הותקף על ידי קבוצת מתנחלים שהכו פיזית. אותו, ריסק את מכוניתו באבנים ובמקלות, וגם ריסס בפניו גז פלפל רעיל, מה שגרם לו לפציעות ושברים.

בירושלים ספגה מכות ושריפה קבוצה גדולה של מתנחלים, כפי שקרה כשכתב אתר "אל-אסימה" סיף אל-קוואסמי סובל מכוויות בידו כתוצאה מכך שמתנחלים כיבו את הסיגריות בידיו בכוונה גם כתבת העיתון דיאלה ג'ווייהאן הוכתה והותקפה, עמיתיה העיתונאי מלאק אורוק, כתב ערוץ אל-ערביה בראא אבו רומוז וקבוצה גדולה של אחרים הוכו והותקפו.

הדיווח קבע כי 152 עיתונאים נפצעו מפצצות גז, כולל 140 משאיפת גז רעיל, ו-19 מפצצת הגז שפגעה בגופות העיתונאים, כפי שקרה עם העיתונאי סידקי רעין, שנפצע מפצצת גז בראשו לאחר הכיבוש פגע בעיתונאים בהר סביח, שעליו הוקם מאחז ההתנחלות "אביתר" בעיירה ביתא, שכם, וכן לצלמת רויטרס, רנין סוואפטה, שנפצעה מפצצת גז בפניה והועברה למרכז. בית חולים בג'נין לאחר שכוחות הכיבוש ירו פצצות גז מדמיע לעבר עיתונאים.

מבול של פשעים המונעים מהצוותים לעבוד

בדו"ח ועדת החירות נכתב כי היו 396 מקרים של מעצר יחידים וצוותי עיתונות, מניעת עבודתם ורדיפתם באיומים מילוליים, איומי ירי ומעצר במקרה של אי תגובה, עם הסלמה ברורה של מקרים של מניעה, אפילו רדיפה וניסיונות לדרוס אותם עם דחפורים כבדים וכלי רכב צבאיים.

כך למשל, בכביש ליד העיר טובאס נגח ג'יפ צבאי ישראלי במכונית של העיתונאים מגדי שתייה ועלי שתייה בזמן שסיקרו את העיתונות באזור "תייסיר" שליד העיר טובאס ניסו לרוץ על כתב אל-ג'זירה גווארה אל-באדירי והצלם עריף טופחה, כתב הטלוויזיה הפלסטינית אמיר שאהין וקבוצת עיתונאים.

מספר עיתונאים נחשפו גם לניסיון דריסה על ידי דחפור צבאי ישראלי בעת שסיקרו את דחפור הרחובות בעיר ג'נין. בין בתיהם היו כתב הטלוויזיה "אל-ערבי עמיד שחאדה", כתב ערוץ אל-ע'אד, דיא הושיה. , כתב ערוץ רויה חאפז אבו סברה, וכתב עיתון אלקודס עלי סמודי.

צורות אחרות של פשעים ותקיפות

הכיבוש הישראלי משתמש בשיטות רבות לרדוף, להגביל ולמקד עיתונאים, כגון איסורי נסיעה, החרמת חפצים אישיים ומקצועיים, זימון לחקירה, בתי משפט צבאיים לא הוגנים, קנסות כספיים, איומים, הסתה ומעצר בית.

הדבר משקף את הכנעתו של בית המשפט העליון לסמכות השיפוטית העליונה במערכת הכיבוש ואת שותפותו לממשלת וצבא הכיבוש הישראלי בדחיית בקשת אגודת העיתונאים הזרים לאפשר להם להיכנס לעבודה ולסיקור ברצועת עזה.