קרב ה-7 באוקטובר

7 באוקטובר 2023 הפך ליום בלתי נשכח, שנכנס לסדר היום של המאבק הפלסטיני עם:

1- 1 בינואר 1965, היום בו החלה המהפכה הפלסטינית.

2- 21 במרץ 1968, הקרב הירדני-פלסטיני על קראמה.

3- 30 במרץ 1976, יום האדמה הפלסטינית.

4- 1 באוקטובר 2000, אינתיפאדת אל-אקצא ויום הקדושים באזור 48.

כך, הוא כפה את ההיסטוריה שלו, ונכנס לשיא ההישגים הלאומיים בדרך לירושלים ולשאר פלסטין, באמצעות יוזמת ההלם, ההפתעה שטלטלה את המושבה הישראלית וכישלון שירותי הביטחון ויכולות המודיעין המעולות שלה. לגלות את ההיערכות הפלסטינית ולהתעמת עם מתקפת הגרילה, שגרמה למספר חסר תקדים של הרוגים ולמספר חסר תקדים של אסירים מהישראלים, ומסיבה זו שילמו הפלסטינים מחירים כבדים: עשרות אלפי אזרחים, קדושים, פצועים ופצועים. אסירים, תוצאה של ההתנהגות הברברית הישראלית הקיצונית, והפצצה מכוונת של מבנים ובתים בכשני שלישים מבתי ומבני רצועת עזה, במניעים: ראשית, נקמה, שנית, הרג ישיר במטרה לצמצם נוכחות אנושית הפלסטינים, שלישית, דחפו אותם לעבר עזיבה, עקירה וחוסר בית.

הנהגת המושבה פעלה בפשיזם, בשנאה גזעית ובהתעלמות קיצונית מחיי אדם, בעיקר ילדים, נשים וזקנים, בנוסף לצעירים ולצעירים שהם יכלו להרוג.

המושבה נהגה במדיניות של טיהור אתני ורצח עם, וזהו תוכן התיאור שהשיקו המוסדות המשפטיים, ההומניטריים והפוליטיים הבינלאומיים הרלוונטיים.

הקרב של 7 באוקטובר הוא עדיין לא נפסק, ולכן לא ניתן להעריך את התוצאות המכריעות שלו ויכוח, ותוצאות הניצחון והתבוסה תלויות ב: 1- הפסקת אש, 2- חילופי שבויים, 3- נסיגה ישראלית מרצועת עזה, וזה עדיין לא הושג.

נתניהו וצוותו פעלו להמשך המערכה, כדי לא להגיע לתוצאה של תבוסה, עם הפסקת אש והצעדים הבאים לאחריה. זו גם הסיבה לכך שסיעות ההתנגדות בראשות תנועת חמאס פועלות לוויתורים פרוצדורליים , לפינת את הישראלים בפינת מבוכה בפני הקהילה הבינלאומית בגלל דחייתם של כל הגישורים, ההצעות והעסקאות שהוצגו מצד גורמים מתווכים.

המושבה לא הצליחה:

1- יוזמת 7 באוקטובר, וכישלונה לגלות את ההכנה הפלסטינית ליוזמת המאבק ההתקפי הזה.

2- היא לא הצליחה לסיים את ההתנגדות למרות סדרת החיסולים שביצעה, בין אם של לוחמי התנגדות בשטח בשדה העימות, או מנהיגים פוליטיים מחוץ לפלסטין: איסמעיל הנייה, סאלח אל-עארורי ומנהיגים מהפתח ומנהיגים. החזית העממית בלבנון.

3- היא לא הצליחה לדחוף את הפלסטינים ולגרש אותם מרצועת עזה לסיני, למרות שהצליחה לגרש אותם מצפון וממרכז הרצועה לגבול מצרים-פלסטיני, אך לא הצליחה לגרש אותם. את רצועת עזה.

נתניהו הצליח להרחיב את הגיאוגרפיה ואת תוכנו של העימות לכלול את לבנון, תימן ועיראק, בנוסף לסוריה ואיראן, בשל כישלונו בקרב ברצועת עזה, שתוצאותיו הסופיות טרם ברורות.

בכל מקרה, קרב ה-7 באוקטובר והשלכותיו יישארו סמל של כבוד וכבוד בדרך להמשך המאבק, המוביל לחזרתו של העם הפלסטיני מגלות העקירה והמקלט למולדתו, שיש להם. שום מולדת אחרת: פלסטין, ותפיסת זכותם לחירות ולעצמאות על אדמתם.