7 באוקטובר.. שנה למלחמת ההשמדה

השביעי באוקטובר הוא יום מרכזי חשוב, מה שבא לפניו אינו זהה למה שבא אחריו, והוא אירוע מרכזי ואבן דרך שיישאר חקוקה בזיכרון הדורות, והוא יישאר יום עדים. בהיסטוריה, לא רק בגלל שהיא נושאת בתוכה כמה תמונות של ניצחון הקורבן על התליין שלה, אלא בגלל שהיא הפכה לנקודה חדשה עם משהו משמעותי יש לה תפקיד בחייו של הפלסטיני - הנתון לרצח עם וטיהור אתני - חשיפת בריתות העולם וחשיפת תביעתו לאנושות, בתוך כל האכזריות שהוא נתון לה ונתון, שכמותה ההיסטוריה בת זמננו מעולם לא ידעה קודם לכן בבתי חולים וניתקו להם את אספקת הדלק והחשמל, ואז זה הופצץ ונהרס עד שהוא הפסיק לעבוד לגמרי, ולא קרה שהחיילים הפציצו את האזרחים העקורים שחיפשו ישועה, כולל קשישים, נשים וילדים. לא קרה שבתי קברות נגנבו וגופות המתים נגנבו, ולא קרה שאנשים היו מורעבים עד כדי כך שחלקם מתו מרעב וצמא, והרשימה של מה שמעולם לא קרה קודם לכן ארוכה, עם ה פרקים של הרג מתמשך ומתמשך זה בטירוף גזעני קיצוני, וכל זה קרה ומתרחש מתחת לעין המצלמה ששידרה בשידור חי את מראות רצח העם, והעולם לא זז, אלא העדיף שתיקה, ומאז אותו תאריך לפני שנה הכיבוש יצא מדעתו הוא מנהל מלחמת השמדה, והטבח הזה לא פסק והכיבוש לא עצר את מעשי הטבח שלו, ובעיצומו של האסון המשתרע מעזה ועד לבנון ובהתרחבות. מלחמה שנתניהו רוצה, ועל פלטה בוערת, כל האזור עומד, והציפייה היא אדון המצב, שכן הימים הוכיחו שאין גבולות ליהירות הכיבוש עם קטבי הימין הקיצוני שלו אובססיביים לגזענות, לפשיזם עקוב מדם ולהצית עוד חזיתות.

שנה שלמה ושלמה מאז מלחמת רצח העם לא פסקה, ונראה שהיא לא תיפסק בעתיד הנראה לעין, כי לאף אחד בממשל האמריקאי ובקהילה הבינלאומית אין רצון מוחלט לעצור אותה, והם נכנעים ל מה שרוצה ממשלת נתניהו, שמרחיבה את מלחמתה לכיוונים רבים ומבצעת פעולות לא צודקות, קדמה לה כל מאמץ מודיעיני וצבאי לפגוע בעזה, בלבנון ובחזיתות אחרות שיצרו תמיכה בעזה לאורך כל השנה. אשר ידוע כציר ההתנגדות.

עזה בימינו כבר אינה דומה למה שהייתה לפני ה-7 באוקטובר. היקף ההרס וההרס שינה את מאפייניה של עזה ותדמיתה, והיא סופגת את כל ההרס שפקד אותה, כתוצאה ממאות טונות של פצצות וטילים שהוטלו במשך שנה שלמה, כשהמלחמה הרסה כל דבר בעזה, מעצים, אבנים ואנשים, ולא חסך דבר בגלל ההרס שפקד אותה כשהיא נמשכה ונכנסה לשנתה השנייה בהשפעת פצעים מדממים, אנקת האובדן והפצצת אוהלי העקורים ומרכזי המקלט.

ה-7 באוקטובר סימן נקודת מפנה חשובה שתהיה לה השלכות, לא רק במישור הפלסטיני, אלא גם במישור האזורי והטריטוריאלי, שבו הכיבוש היה אכזרי ונהג בסוגים הגרועים ביותר של רצח עם וטרור לעזה, אך התרחב לגדה המערבית הפלסטינית, ירושלים ולבנון, והכיבוש חרג מכל פעולותיו בפעולותיו, הוא ממשיך בטרור שלו עד היום, ולא הפסיק את מלחמתו, שהרגה רבבות אזרחים חסרי הגנה אל מול זה הוא מבקש לכפות גיאוגרפיה חדשה, אותה הוא מבקש להגדיר בכוח הציוד והנשק, ומבקש לכפות אותה ביהירותו של המתנשא בעל הכוח. אכזריות, וזוכה לתמיכה של המדינות המוטות הגדולות. זה מה שגורם לו להכין מפות לעזה, במיוחד באזורי הצפון, וגם להכין מפות לדרום לבנון, בנוסף לניסיונותיו המתמשכים בגדה המערבית ובירושלים באמצעותו. פרויקטים של ייהוד התיישבות שהסלימו מאז ה-7 באוקטובר.

השנה הראשונה חלפה מאז מלחמת רצח העם המתמשכת והמתמשכת, וכל התקוות תלויות בהולדת רצון בינלאומי רציני ואפקטיבי להפסיק את ההרג הזה כעת.