הפלישה הקרקעית...זיכרון לבנוני מלא כאב...

במרחק אפס התכוננו כוחות הצבא הישראלי להתחיל את הפלישה הקרקעית לדרום לבנון, בעוד מקבלי ההחלטות בישראל נפגשו ותכננו לשחרר את ידו של הצבא כדי להתחיל בפועל את המלחמה נגד לבנון, על ידי כיבוש אדמותיה והפרתה. ריבונות..

עצב אופף את ביירות, שלובשת את שמלתה השחורה הכהה, ואשר טרם התאוששה מהיקף התקיפות הקשות שהיו עדות להן בפרבריה הדרומיים, ובראשן עומד חיסול חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, שחיסולו. נחשב על ידי שר צבא הכיבוש, יואב גלנט, כהזדמנות חשובה לשנות את העובדות בשטח ולהעלות את קצב ההסלמה לקראת המבצע הקרקעי.

הפצעים, הכאבים, התלאות ומראות ההרס בלתי נשכחים ואי אפשר למחוק אותם מזיכרון הלבנונים, בפלישה של 1982 ובמלחמת 2006, ולמרות חוסר ההחלמה במדינה הסובלת ממצבים גדולים. אי שקט וקשיים כלכליים, פוליטיים וחברתיים, ישראל, בתמיכה ישירה ומלאה של ארצות הברית, החליטה להפריע לעם הלבנוני את שנתו על ידי הכיבוש, ושפתו כוללת הרג, איומים ועקירה.

הפיקוד על מה שנקרא מרחב הצפון בצבא גיבש תוכניות צבאיות להרס נרחב של כפרים ועיירות בדרום לבנון, לאורך רצועת גבול המשתרעת על פני כשני קילומטרים, לקראת כיבושו, ולאחר מכן הרחבת השטח. של שליטה על כשבעה קילומטרים של שטח לבנון והפיכתו לאזור חיץ צבאי, באמתלה של גירוש כוחות אל-רדוואן צפונה.

הפקודה הצבאית הישראלית הגיעה להתרחקות של כוחות יוניפי"ל וצבא לבנון מהגבול, וצבא הכיבוש החליט לראות בשלושה אזורים שלמים ביישוביו בגבול כשטחים צבאיים סגורים, ואתמול לפנות ערב החלה ארטילריה אלימה. הפגזה של כמה עיירות בדרום, כהכנה להטלת עובדה מוגמרת ולאחריה מתחילה האגרסיה הקרקעית בהדרגה.

בפלישות הקרקעיות הקודמות שלה ובהפצצות הארטילריה, האוויר והים, הפכה ישראל את לבנון למדינה מוכת אסון הבניינים קרסו ועדיין צוברים זיכרונות, הרחובות הפכו לשדות קרב, הרס השפיע על כל האזורים, ורסיסים מהתותחים הפכו. משובצים בגופם של אנשים נכבדים, גובים חיים ועוקרים איברים.

לבנון קמה בכל פעם, ושרה את המנגינה האלמותית שלה (לבנון תחזור), אבל המתקפה הישראלית האגרסיבית עשויה להאריך את השיבה ולחזור הפעם, כי אף אחד לא יכול להעריך את גודל הקרב עם תחילת הפלישה הקרקעית הישראלית, ו רק האריות של חיזבאללה המוצבים בגבולות הגבוהים, מי מחליט על מהלך המלחמה לאחר שהם מיהרו לגבול כדי להגן על הכבוד והגאווה של העם הלבנוני?

לבנון מעידה על זיכרונות קשים, ובכל פלישות הקרקע הקודמות היא הקריבה את מיטב מנהיגיה ובניה כקדושים, על מזבח החירות והעצמאות האם תצליח הפעם לגבור על ישראל, כפי שהצליחה במלחמה ב-2006 אילץ את צבא הכיבוש לסגת, או האם ישראל תכפה את ההגמוניה והאורגיה שלה בכוחה ובעליונותה הצבאית, בתמיכה ברורה וישירה של ארצות הברית, בתוך שתיקה בינלאומית נוראה, כאילו ישראל, ישות כובשת, היא האחת? שמחליט על מפת החיים ומתערב בחיי עמים, אפילו בחיי העם הלבנוני, המלאים בדאגות ובצער.