360 ימים לאחר התוקפנות... עזה נותרה סיפור הכאב הגדול ביותר

במשך שש מאות ושישים יום, התוקפנות הישראלית החוטאת נגד רצועת עזה נמשכת ללא רחמים או רחמים, והכיבוש מוחץ את עצמו על חזה עמנו באכזריותו שהפשיטה את כל מרכיבי החיים, שנלקחה ממנו. הילדים את שמחתם, והחליפו אותה בשברון לב, צער, צער וייסורים.

אנו עומדים על סף שנה שלמה של התוקפנות האכזרית ביותר שאותה ראתה האנושות, ולמרות שישנן חזיתות אחרות ואתגרים גדולים באזורים מוארים בעולם הערבי, שרובם עטופים בחושך הבמה, עזה נותרה הסיפור. של הכאב הגדול ביותר, שננטש על ידי עולם שכבר לא שמע או ראה את היקף מעשי הטבח שבוצעו נגד אזרחים, במיוחד ילדים ונשים, שישראל הורגת ללא אשמה, הם התמונות הנוראיות ביותר שהורסות את האנושות.

אתמול עלו 28 אזרחים כתוצאה מהתקיפות הישראליות האקראיות נגד אזרחים. הסיפורים והסיפורים של העקורים נמשכים, אבל הם מלאי גאווה, איתנות וסבלנות למרות הטרגדיות והכאב שרידים מגופו של בעלה, ואחרת בוכה על ילדיה המעונים שקמו יחד, ואומרת להם, "שאלוהים יברך אתכם... כי הקדמתם אותנו לגן עדן על סף התיכון, ולבם של אמהות ואבות משתנים מרגעי שמחה המשמחים לבבות ללבבות שבורים ומדוכאים, מדומים בפגזים, טילים ופצצות מוות.

מכונת המלחמה וההרס הישראלית חיסלה את כל הסיפורים היפים, אך היא חשפה את מידת רוח ההתמדה, הסבלנות והאיתנות אליה הורגל עמנו הגדול, שלא נשבר ולא יישבר, וימשיכו במאבקם עד הניצחון מושג.

מלחמה כואבת, והשלכותיה מרחיבות ומגדילות את היקף הכאב, כאשר מספר הקדושים עולה ל-41,595 חללים, כ-100,000 פצועים וכעשרת אלפים נעדרים מתחת להריסות עקב ההרס.

כל זה, בלי אוכל, בלי תרופות, בלי חשמל, וחיים בלי מחסה, אפילו השהידים המוסעים על ידי משפחותיהם עם אלונקות ידיים, הפסקת הבנזין והסולר והיעדר סיוע הומניטרי בכניסה לרצועת עזה.

אלו חלק מהסיפורים של עזה שהם לא בדיוניים, אלא מציאות של מציאות מרה וכואבת שהאזרח חווה בדמעות יומיומיות הכיבוש לא מסתפק בדם של עמנו. עם אנשיו הסבלניים והמוצבים, מייצג מודל וסמל של עם שעומד איתן במקומו ואינו זז עד שהם משיגים את הניצחון שלו על צבא הכיבוש המובס, ובאמת, עזה נשארת הסיפור של העם הכאב הגדול ביותר, מכל סיפורי העולם.