תוך 16 שעות של תוקפנות... הרס, חבלה וענישה של אזרחים

Analysts to "ے": The ongoing occupation targeting Jenin and its camp is an embodiment of displacement plans

במהלך תוקפנות הכיבוש האחרונה נגד העיר ומחנה ג'נין ביום רביעי שעבר, הביאה הכיבוש תוך 16 שעות הפסדים גדולים פי כמה מהתוקפנות הקודמת בתחילת החודש, שנמשכה 10 ימים, בשל היקף ההרס. והוונדליזם שביצע.

דחפורי הכיבוש השפיעו על כל היבטי החיים והתשתיות לא רק שהם דחפו את הרחובות שנהרסו, אלא גם בודדו כמה אזורים ושכונות או לעבור דרכם גם מרכז השכונה המזרחית היה מבודד לאורך רחוב אל-וואליד וניתק את התקשורת, ורחוב אל-נאסאם, המחבר את ג'נין לכפרים המזרחיים.

The head of the Chamber of Commerce, Ammar Abu Bakr, explained in his interview with “ے” that the aggression was aimed at destruction and programmed sabotage to paralyze people’s lives and commercial activity and isolate neighborhoods and gatherings, which exacerbates the suffering of citizens.

הוא הוסיף: "התנועה הפכה למשותקת, ואפילו הדרך לבתי הספר ובתוך המחנה הפכה לבלתי אפשרית וכלי רכב לא יכולים לעבור, בעוד התוקפנות הביאה להרס מקורות מים וביוב ולהפסקת מים מוחלטת, בגלל הכיבוש הרס את מקורות אספקת המים העיקריים".

הוא המשיך: "הכיבוש רצה להפוך את החיים לבלתי אפשריים, כחלק מהמצור והלחץ על האזרחים והרס חייהם. הוא עיכב מאות אזרחים בתוך בתיהם, והרס חנויות ובתים בג'נין ובמחנה".

כוחות הכיבוש ממשיכים לכוון לעיר ולמחנה של ג'נין, באמתלה לרדוף אחרי מי שהם מכנים המבוקשים, לאור כישלון הקמפיינים הקודמים שלהם לפגוע בתשתית ההתנגדות שמתמודדת עם הכיבוש בכל תוקפנות פיתוח היכולות שלהם בייצור פצצות מקומיות הוכיח את עצמו כנשק החשוב ביותר בהתנגדות לכיבוש, מה שהוביל לאובדות כבדות, בין אם על ידי הרג או פציעה של חיילים והשמדת כלי רכב צבאיים, לכן, הכיבוש התמקד תוקפנות ביום רביעי שעבר על התמקדות בחממה הפופולרית והטלת סנקציות עליה על ידי התמקדות בבתיה ובאינטרסים המסחריים שלה, לרבות חנויות, דוכנים, כלי רכב וצרכי חיים אחרים.

לאורך כל התוקפנות, הדחפורים הישראלים לא הפסיקו להרוס, להשחית ולתקוף בתים, ולדברי ראש העיר, נידאל עוביידי, הכיבוש נהג במדיניות אגרוף ברזל ועונשים קולקטיביים כדי להפעיל לחץ על האזרחים ולהרבות את סבלם ואובדנותיהם. לאור התנאים הטרגיים שחווים ג'נין והמחנה שלה והקריסה הכלכלית שהולכת ומתרבה באופן חסר תקדים עקב הצעדים וההגבלות שהוטלו לפני ה-7 באוקטובר האחרון, שהוחמרו לאחר המלחמה בעזה, הוסיף. , "מחוז ג'נין נחשב היום פגוע בכל מובן המילה, מכיוון שלא נותרו צרכי חיים או תשתית. הכיבוש נהג בהרס שיטתי עד שהמים נותקו ולא היו עוד רשתות ביוב, והשוק המסחרי. נמצא על סף קריסה.

אנשי ג'נין והמחנה שלו רואים ברצינות יתרה את התוקפנות שביצע הכיבוש במהלך הפלישה האחרונה, למרות שזה נמשך שעות ספורות בלבד כולם תוהים על מימדי ומסריו של הכיבוש מהמבצע הזה נסיגה מהירה לאור האיומים וההסתה המתמשכים מצד מנהיגי ושרי הימין הקיצוני בממשלת נתניהו לחסל את ג'נין ומחנהה חדלו להתקיים.

הסופר והאנליסט עדנאן אל-סבח סבור שמה שקורה בגדה המערבית, במיוחד בג'נין, הוא הפנים האמיתיות של הפרויקט של ממשלת הכיבוש ליישם את תוכנית העקירה הכפויה וגירוש פלסטינים מהגדה המערבית.

התוקפנות נגד ג'נין והמחנה שלה התרחשה במקביל בשיא התוקפנות הישראלית נגד לבנון והמשך מלחמת רצח העם בעזה: "הכיבוש מוצא לעצמו הזדמנות פז לאור היקף. העיסוק הגלובלי במה שקורה גם בעזה וגם בלבנון, וההתעסקות העולמית בנושאים רבים, כך שהסיפור בגדה המערבית ובג'נין נעשה הרבה יותר קטן כדי שהעולם יהיה עסוק בו, ולכן זו ההזדמנות שלו. מאפשר לו לעשות כל מה שהוא רוצה וכל מה שהוא חפץ כדי להפוך את חיי הפלסטינים בגדה לחיים בלתי אפשריים, קשים ואכזריים ולדחוף אותם אחורה בכל הצורות.

הוא המשיך: "הפרויקט האמיתי של המדינה הכובשת וארה"ב הוא בגדה המערבית. זה הפרויקט, וכל מה שקורה בחזיתות האחרות הוא למנוע מכל כוח להפריע לפרויקט הציוני בגדה. המדינה הכובשת יכולה לוותר בכל מקום בצורה כזו או אחרת, אבל היא לא יכולה לוותר על הפרויקט שלה בגדה המערבית.

הפרויקט ומטרותיו..

אל-סבאח ראה שהפרויקט הזה הוא הפרויקט המקורי עבורו והוא מבוסס על ביטול הנוכחות הפלסטינית בגדה המערבית. הוא אמר: "זה לא בהכרח ביטול הקיום במובן האינדיבידואלי ובמובן האישי. אלא ביטול קיומו של הנושא, ולזה היא חותרת מאז קיומו ומאז הנסיגה של 1967, כלומר פרויקט שמעלה כל סוגיה הצעתי כל פתרון שיבטל את הפרויקט הציוני , שכן הכיבוש תמיד היה נגדו ובעימות איתו".

הוא הוסיף: "הכיבוש שואף להשיג זאת בכל האמצעים, ומה שקורה בג'נין הוא דוגמה למה שהמדינה הכובשת מתכננת, כלומר להפוך את חיי הפלסטינים לבלתי אפשריים בשטח בשטחים הפלסטיניים, וכן לדחוף להצלה אינדיבידואלית היא לא רוצה עקירה המונית, שמבחינתה לא נחשבת לפתרון, כי עקירה המונית היא הישרדות במובן הקולקטיבי אם אתה לוקח את הפלסטינים, למשל, לירדן או למצרים אפשר, זה אומר נוכחות של אותה התכנסות, אותה תרבות, ואותו נושא ביחד, אבל בגבולות ולא בתוך הארץ, וזה לא יסיים את הנושא בשום צורה".

מלחמה כללית ישראלית.

החוקר והסופר שרי סמור סבר שמה שקורה בג'נין בא בתוך המלחמה הישראלית הכללית באזור בפלסטין ומחוצה לה. לכלול את כל ארץ ישראל המנדטורית בנוסף לסיני וחלק מירדן ודרום ליטל, כלומר חלק מלבנון, מהפרת ועד הנילוס, וזה מה שהאירופים הבטיחו להם".

הוא הוסיף: "הנסיבות העומדות בפני ישראל, נסיבותיה האסטרטגיות והצבאיות, אינן מאפשרות לה לעשות זאת, אך התמיכה האמריקאית המטורפת והבלתי מוגבלת בה נתנה לה יהירות, כוח לא טבעי ועודף כוח ליישם את מה שהיא רוצה. התוקפנות נגד הגדה המערבית מגיעה לבחינה כחלק ממדינתם".

הוא המשיך: "יש 800 עד 850 אלף מתנחלים בגדה המערבית, כולל ירושלים, שבה חיים יותר מ-3 מיליון או 3 וחצי מיליון פלסטינים, והם רוצים לגרש אותם, אבל בשלב הנוכחי אין מקום. לכן הם רוצים להפוך אזורים בגדה לבלתי ניתנים למגורים לכל החיים".

החוקר סמור אמר: "מה שמעורר את הכעס והדיכוי של הישראלים הוא היעדרם להקים התנחלויות בג'נין, בגלל ההיסטוריה של ההתנגדות שלה, לכן הם רוצים לג'נין מעמד מיוחד בתוכנית העקירה נגד זה חוזר, ואנו שמים לב שהפרנסה והחיים של האזרח בג'נין הפכו ל"קשה ואין דומה לו בגדה המערבית".

הוא הוסיף: "אנשי ג'נין מאמינים שאי אפשר להשוות את המציאות שלהם לטרגדיות ולנסיגה בעזה, וזו סוגיה מבוססת הלכה למעשה. זו תחושה מתמדת בקרב תושבי ג'נין, שעליה מעידים שהיא אולי האזור הכי סולידארי עם עזה. הם רואים בכך חובה, אבל ביחס לחיים הרגילים אליהם רגילה ג'נין". "כל התנאים הללו הם לאור מצב כלכלי שמתמוטט בהדרגה בג'נין, עם הפסקת משכורות, סגירות, מצור והתקפות עוקבות והשפעותיהם של קורבנות והרס, שאליו מתווספת תוקפנות שנמשכה 16 שעות, והייתה קדמו לו פשיטות ופלישות". זה נמשך 10 ימים ומספר השהידים גדל, עם היקף ההתקפות והגיאוגרפיה של ג'נין מאז 2002, המטרה היא להפוך את ג'נין לאזור בלתי ניתן למגורים לכל החיים".

כישלון מתמשך של הכיבוש.

החוקר סמור אישר כי הניסיון של הכיבוש להרוס מחדש את מה שהרס בעבר בג'נין ובמחנה שלה נועד למנוע מאנשים לחיות את חייהם כרגיל, שכן לא נותרו להם דרכים מיוחדות בשערי החורף.

הוא אמר: "כל הפרקטיקות מובילות לשיבוש מוחלט ולהרס של מערכת החיים, באמתלה של לחימה בטרור, שהעם מכנה התנגדות לגיטימית, ואלה טיעונים שהפכו למגוחכים ונדושים בתוקפנות האחרונה, זה לא היה מכוון והשגת יעדים צבאיים, ההתנגדות או יחידים או מקומות ששימשו את ההתנגדות, אלא "חיבלה בחיי האזרחים כדי לתקוף את החממה העממית, שאישרה את תמיכתה בהתנגדות".

הוא הוסיף: "האזרחים מודעים בבירור למטרות שיטות ומדיניות הכיבוש של ענישה קולקטיבית ליישום תוכנית לעקירה בכוח ולרוקן את אדמת תושביה. לכן המסר שלהם ברור: איתנות, איתנות, לכידות וגיבוש. סביב ההתנגדות בכל מחיר, וזה אומר כישלון מתמשך לכיבוש".

תהליך ארוך טווח

Writer and analyst Dr. Mahmoud Khalouf, a communications and public relations expert, told “ے”: “What happened is part of a long-term process that takes place within multiple stages. The occupation seeks to strike the popular incubator of resistance, and מצד שני, היא רוצה ונחושה להפוך את ג'נין והמחנה שלה לסביבה דוחה חסרת גבולות".

הוא הוסיף: "בכל פשיטה יש תוכנית לנטר מהאוויר ומהקרקע כל יעד יקר ערך להתנקש בו, וזה קרה בפשיטות קודמות, אבל הפעם אלוהים אדיב, אבל חלק ממה שישראל מתרגלת זה ליישם שניים. סוגי לחצים על הרשות המוטלת עליה לתרום פיצויים וכן לדחוף את הגופים השלטון המקומי, העיריות, חברות החשמל והטלפון עומדות בפני משברים כלכליים, עד שכמעט ואינם מסוגלים לספק שירות איכותי מובהק". , וזה קשור למטרה שהכיבוש דוחף את צפון הגדה המערבית להיות סביבה דוחה אוכלוסין, בתקווה שזה ידחוף את תוכנית ההגירה העקיפה קדימה".