ד. ראאד אבו בדוויה: הקמת צוות לאומי מוכשר ביותר למעקב אחר החלטות ועבודה בפורומים בינלאומיים היא חשובה

ד. עומר רח"ל: ההחלטה היא מכה לישראל ואמריקה ומאשרת מחדש את החלטות זכויות האדם שהוצאו לגבי פלסטין מאז 1967.

סולימאן בשאראט: יישום ההחלטה נותר מסובך בהיעדר רצון בינלאומי להטיל סנקציות על ישראל ולהפנותה לבתי המשפט

ניהאד אבו גוש: ההחלטה מחייבת לחץ גובר על ישראל, אך היא גם מספקת מסגרת משפטית מוצקה למעמד הכיבוש.

ד. ראאד נאראט: חייבת להיות אחדות, כלי לחץ פלסטינים ורצון בינלאומי כדי להפוך את החלטת האו"ם למציאות מוחשית

לבסוף, הוצאה החלטה על ידי העצרת הכללית של האו"ם הדורשת מישראל לסגת מהשטחים הפלסטיניים הכבושים במסגרת חוקית המבוססת על חוות דעת מייעצת של בית הדין הבינלאומי, תוך קביעת מגבלת זמן של 12 חודשים ליישום נסיגה זו היא החלטה הקובעת מסגרת חוקית להתמודדות עם הכיבוש הישראלי.

סופרים, אנליסטים פוליטיים ומומחים משפטיים מאשרים, בראיונות נפרדים לאל-קודס, כי למרות שההחלטה מספקת מסגרת משפטית ברורה לסיום הכיבוש, יישומו דורש מאמצים מעשיים משמעותיים ומפורטים.

הם מציינים כי יישום החלטת האו"ם תלוי בגיוס תמיכה בינלאומית ובנקיטת צעדים קונקרטיים להבטחת מחויבותה של ישראל אליה, ומציינים כי ישראל לא תעמוד בהחלטה מרצון.

סופרים, אנליסטים ומומחים מדגישים את ההכרח להתחיל לעשות סדר בבית הפנים הפלסטיני על ידי יישום תוצאות הסכם בייג'ינג, על מנת לשפר את העבודה האפקטיבית למעקב אחר יישום החלטת האו"ם.

שני צירים מרכזיים שנכללו בהחלטה

פרופסור למשפט בינלאומי ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר. ראאד אבו בדוויה, בהערתו על החלטת האו"ם שניתנה לבקשת הרשות הפלסטינית, המבוססת על חוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי לעניין הלגיטימיות של הכיבוש הישראלי וההכרח לסיים אותו בהקדם האפשרי. , אמרו כי ההחלטה קבעה מגבלת זמן של 12 חודשים, במטרה להגביל את מסגרת הזמן המשרתת את חוות הדעת, אשר במקור לא ציינה כל פרק זמן ספציפי, לאחר תום תקופה זו, תהיה. אפשרות לנקוט באמצעי ענישה נגד ישראל.

אבו בדוויה מסביר כי החלטת האו"ם כללה שני צירים עיקריים: הראשון, שהוא מה שנדרש מישראל, שכן ההחלטה קובעת בבירור כי יש לסיים את הכיבוש והמצב חייב לחזור להיות מה שהיה לפני 1967, מה שמהווה הפרה של המשפט הבינלאומי על ידי ישראל.

הציר השני, לפי אבו בדוויה, מתייחס לקהילה הבינלאומית, שכן ההחלטה ביקשה מהמדינות החברות שלא להכיר בשינויים שהביאה ישראל בשטחים הכבושים, לרבות המציאות שנכפתה על ידי הכיבוש הישראלי הקהילה הבינלאומית להטיל סנקציות על כל מי שתורם להמשך הכיבוש, בין אם ישראלי ובין אם מפלגות אחרות, תוך הצביעו על הצורך בהוצאת רשימות של שמות המעורבים.

אבו בדוויה מציין כי ההחלטה קבעה גם את הצורך לפצות את הפלסטינים על הנזקים שנגרמו להם, בין אם ברמה הכללית ובין אם במישור הפרטני על מוסדות בינלאומיים להעניש את מי שממשיכים לתמוך בכיבוש, והמדינות החברות המבוקשות רשאיות להחיל עונשים אלה בבתי המשפט הפנימיים שלהן.

למרות שההחלטה מספקת מסגרת תיאורטית כללית לסיום הכיבוש, אבו בדוויה מדגיש כי יישום הוראותיה מצריך עבודה משמעותית, שכן יש צורך בהחלטות מפורטות המסבירות את מנגנוני היישום בצורה מדויקת יותר.

היעדר אסטרטגיה לאומית מקיפה להתמודדות עם המציאות הבינלאומית

אבו בדוויה מציין כי התנועות הפוליטיות התבהרו יותר במישור הבינלאומי והערבי, במיוחד בכל הנוגע לעמדתן של מדינות ביחס לפרקטיקות של ישראל שמטרתן למנוע הקמת מדינה פלסטינית, ולכן עמדות בינלאומיות רבות הגיעו להכיר מדינה פלסטינית.

אבו בדוויה קורא להקים צוות פלסטיני בעל כישורים גבוהים כדי לעקוב אחר ההחלטה ולעבוד באו"ם ובפורומים הבינלאומיים, עם זאת, אבו בדוויה מביע את הצער שלו על היעדר אסטרטגיה לאומית מקיפה להתמודדות עם המצב הבינלאומי הנוכחי. המציאות בנושא הפלסטיני.

המלצה לא מחייבת למדינות

ד"ר מסביר. עומר רחל, סופר, אנליסט פוליטי ומנהל מרכז "שמס" לזכויות אדם, אמר כי ההחלטה האחרונה של העצרת הכללית של האו"ם בדרישה מישראל להסיג את כוחותיה מהשטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-1967, כולל מזרח ירושלים, היא המלצה לא מחייבת למדינות, שלא כמו החלטות מועצת הביטחון המחייבות שהיא מבוססת על פרק VII של מגילת האומות המאוחדות.

רח"ל מדגיש כי ההצבעה שערכה העצרת הכללית זכתה לתמיכת 124 מדינות, בעוד ש-43 מדינות נמנעו מהצבעה, ורק 14 מדינות דחו אותה. הצבעה זו היא מכה פוליטית ודיפלומטית הן לישראל והן לארה"ב, ומשקפת את מצב הבידוד שישראל מתמודדת איתו ברמה הבינלאומית כתוצאה מסירובה לצעדים הקשורים לפלסטין, ההחלטה היא ביטוי לרצון הבינלאומי העומד על זכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני, ובראשם הזכות של. העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולהקמת מדינתו העצמאית על אדמתו הלאומית.

רחהל סבור כי החלטת האו"ם אישרה מחדש את החלטות זכויות האדם שהוצאו לגבי פלסטין מאז 1967, אשר סבורות כי הכיבוש הישראלי מתקיים בכוח, כי הכיבוש המבוסס על המשפט הבינלאומי הוא זמני וכי הנהלים והמדיניות הישראליים אינם לגיטימיים ובלתי חוקיים.

רח"ל מציין כי להלכה, ההחלטה קבעה מגבלת זמן של 12 חודשים לנסיגת ישראל מהשטחים הפלסטיניים הכבושים, מה שיאפשר לפלסטינים הזדמנות להקים את מדינתם העצמאית, להסיג מתנחלים ישראלים וצבא הכיבוש ולפרק את ישראל. בסיסים צבאיים מהשטחים הפלסטיניים.

רחל מדגיש את החשיבות שהפלסטינים לא יתעלמו מכל דרך מדינית, דיפלומטית או משפטית, ומזכיר כי העצרת הכללית של האו"ם היא שהעניקה לגיטימציה להקמת ישראל ואישרה את הזכות להקים שתי מדינות ב-1947.

בנוגע להנחיות הנשיא אבו מאזן לנבחרת הלאומית המופקדת על מעקב אחר יישום ההחלטה, סבור רחאל כי יש צורך שהצוות יתקשר עם המדינות שתמכו בהחלטה כדי להפעיל את יישומה, ולשוחח עמן על שיקול מחדש היחסים עם ישראל, ולקרוא למדינות שלא הכירו במדינת פלסטין להכיר בה.

רח"ל מדגיש את הצורך לתקשר עם המדינות שנמנעו מהצבעה, רובן בעלות ברית של פלסטין, כדי לדחוף אותן לעמוד לצד הימין הפלסטיני כפי שהיו בעבר.

ישראל לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית

בנוגע לעמדה הישראלית, מציין רח"ל כי ישראל לא תאפשר הקמת מדינה פלסטינית עצמאית כל עוד העמדה הערבית והבינלאומית נותרה מתנודדת, ותמשיך לנהוג במדיניותה והפרותיה כדי למנוע הקמת ישות פלסטינית עצמאית כלשהי. במקרה הטוב, האפשרויות העומדות לרשות הפלסטינים יהיו מוגבלות לשלטון עצמי בתוך קנטונים.

רחל מציע לפנות לבית הדין הבינלאומי כדי לקבל חוות דעת מייעצת באשר ללגיטימיות "הצהרת בלפור", שאפשרה את הקמת המדינה הכובשת בשטחים הפלסטיניים, ולאחר מכן לפנות לעצרת הכללית של האו"ם ולמועצת הביטחון. לקחת על עצמם את אחריותם ביישום החלטת החלוקה הקובעת הקמת מדינה פלסטינית.

צעד חשוב וחיזוק הדרישה הפלסטינית לשחרור

הסופר והאנליסט הפוליטי סולימאן בשאראט מאשר כי החלטת האומות המאוחדות הדורשת מישראל לסגת מהשטחים הפלסטיניים הכבושים מהווה צעד חשוב, למרות שהכיבוש הישראלי מתעלם פעמים רבות מהחלטות בינלאומיות ואינו נאלץ ליישם אותן.

בשארת מציין כי להחלטה יש חשיבות מיוחדת מכמה סיבות עיקריות הקשורות בעיתוי ובתוכן, שכן עיתוי ההחלטה עולה בקנה אחד עם הסלמה של הכיבוש ונהליו בשטחים הפלסטיניים, במיוחד ברצועת עזה, אשר עדה לה. מסע רצח עם, והחלטה זו מחזקת את הדרישה הפלסטינית לנחיצות השחרור מהכיבוש וחושפת את האמת לאחר שנים של מניפולציה ברעיון של פתרון שתי המדינות.

בשארת מציין כי ההחלטה מגיעה בתקופה שבה המשפט הבינלאומי והמשפט ההומניטרי עומדים בפני אתגרים גדולים, שכן הפער בין העקרונות המוצהרים לבין הנעשה בשטח הולך ומתרחב, מה שמדגיש את חוסר היכולת של הקהילה הבינלאומית לאלץ את ישראל ליישם החלטות אלו.

המצב הגובר של המודעות הציבורית ברמה העולמית

בשארת גם הפנה את תשומת הלב למצב הגובר של המודעות הציבורית ברמה העולמית לגבי סבלם של פלסטינים תחת כיבוש, שכן הנושא הפלסטיני זוכה כעת לסולידריות עממית רחבה במדינות שונות.

באשר להחלטת הנשיא אבו מאזן להטיל על הנבחרת הפלסטינית לעקוב אחר יישום החלטת האו"ם, בשאראת מציין כי צעד זה חשוב כדי להבטיח שההחלטה תהפוך למציאות מעשית.

בשארת מדגיש כי המעקב אחר ההחלטה מחייב גיוס תמיכה דיפלומטית ופוליטית גלובלית כדי להבטיח את מימושה, ומדגיש את הצורך בהגשת דוחות מדויקים המתעדים את הפרות הכיבוש הישראלי ואת המשך הכחשתו של החלטות בינלאומיות.

בשארת מציין כי דיווחים אלו יהוו ראיה קונקרטית לקהילה הבינלאומית על חוסר המחויבות של ישראל, המחייב את הקהילה הבינלאומית לשאת באחריות שלה לגבי יישום החלטות אלו.

ישראל כופה מציאות חדשה

מנגד, בשארת מאשר כי הכיבוש הישראלי ממשיך לכפות מציאות חדשה המונעת הקמת ישות מדינית פלסטינית, באמצעות הרחבת ההתנחלויות והחרמת אדמות פלסטיניות.

בשארת מסביר כי ממשלות ישראל עוקבות נקטו צעדים גדולים בכיוון זה, שהאחרון שבהם היה הסבת קרקעות שסווגו כ"B" על פי הסכמי אוסלו לאדמות בשליטה אזרחית ישראלית.

בשארת מדגיש כי יישום החלטה בינלאומית זו נותר מסובך בהיעדר רצון מדיני בינלאומי אמיתי להטיל סנקציות על ישראל ולהפנותה לבתי משפט בינלאומיים.

בשארת קורא להכרה מפורשת במדינה הפלסטינית וליישום החלטות בינלאומיות קודמות, אך הוא מדגיש כי בהיעדר רצון בינלאומי אפקטיבי, החלטות האו"ם יישארו רק דיו על הנייר, מה שיוביל לחיזוק ההתיישבות ולהמשך ההחרמה. של אדמות פלסטיניות.

החשיבות של חזון פוליטי פלסטיני מאוחד

בשארת מדגיש את החשיבות של חזון מדיני פלסטיני מאוחד המבוסס על תוכנית לאומית מוסכמת פנימית, ותואמת את המאמצים הדיפלומטיים הערביים והבינלאומיים, וקורא לחזק מאמצים אלה באמצעות כלים רבים של לחץ על ישראל, בין אם באמצעות מימוש הזכות ללגיטימי. התנגדות מובטחת בחוק הבינלאומי או באמצעות... לדחוף את המדינות התומכות בפלסטין לנקוט בצעדים קונקרטיים בשטח, כמו פתיחת נציגויות דיפלומטיות בפלסטין.

בשארת מצביע על ההכרח לפעול לבידוד ישראל וגירושה מהמוסדות הבינלאומיים אם תמשיך להתעלם מהחלטות האו"ם.

התגלמות מדויקת של חוות הדעת המייעצת שהוציא בית הדין הבינלאומי לצדק

הסופר והאנליסט הפוליטי המתמחה לענייני ישראל, ניהאד אבו גוש, סבור כי החלטת האומות המאוחדות הדורשת מישראל להסיג את כוחותיה מהשטחים הפלסטיניים הכבושים מהווה התגלמות מדויקת של חוות הדעת המייעצת שהוציא בית הדין הבינלאומי.

אבו גוש מציין כי הפתווה, שאישרה באופן מוחלט את אי חוקיות הכיבוש וההתיישבות הישראליים, באה לסכם עמדה משפטית המתנגדת להמשך הכיבוש.

למרות שישראל כבשה את הגדה המערבית בתוך שלושה ימים, אבו גוש מציין כי החלטת האו"ם העניקה לה מגבלת זמן של עד 12 חודשים לסגת מהאדמות שכבשה ב-1967, מה שמייצג ניסיון להפוך את ההחלטה למציאותית יותר, שכן הפתווה המייעצת דרשה להפסיק את הכיבוש תוך שישה חודשים בלבד.

הוא מציין כי יישום החלטה זו מצריך לחץ גובר על ישראל, אך הוא גם מהווה מסגרת משפטית מוצקה למצב הכיבוש ולמציאות בשטחים הכבושים.

אבו גוש מדגיש כי כל הצעדים שישראל נוקטת במסגרת הכיבוש וההתיישבות הם פסולים ואינם לגיטימיים מבחינת המשפט הבינלאומי.

ההחלטה נותנת לגיטימציה למאבק הפלסטיני

למרות שישראל לא תציית מרצונה להחלטה, אבו גוש סבור שההחלטה מעניקה לגיטימציה למאבק הלאומי הפלסטיני, וגם פותחת פתח למדינות להתמודד עם הסוגיה הפלסטינית דרך מסלול מדיני ודיפלומטי חדש.

עם זאת, אבו גוש מדגיש את הצורך להגביר את הלחצים הפוליטיים, הכלכליים והדיפלומטיים כדי לאשר את חוסר הלגיטימיות של כל נורמליזציה עם ישראל.

אבו גוש מאמין כי יישום נכון של החלטת האו"ם החדשה מחייב יישום תוצאות "הסכם בייג'ינג" כדי לסיים את הפילוג הפלסטיני ולהשיג פיוס לאומי, הקמת מסגרת ההנהגה הזמנית לארגון לשחרור פלסטין, הקמת ממשלת קונצנזוס לאומית ונקיטת מעשי. צעדים להפסקת מלחמת ההשמדה המתמשכת ברצועת עזה.

אבו גוש מאשר כי יישום החלטת האו"ם בשטח תלוי בהמשך המאבק, אשר בתורו ייצור מציאות חדשה שתאלץ את ישראל לסגת, והתנגדות זו תייקר את עלות הכיבוש על ישראל ותגרום לה לשלם את המחיר. על כיבוש השטחים הפלסטיניים.

אבו גוש מציין כי ממשלת ישראל תמשיך לנסות לכפות עובדות חדשות בשטח כדי לחזק את שליטתה בשטחים הכבושים, כי מדובר ב"סכסוך קיומי" עבורה.

התפתחות חשובה בתגובה הבינלאומית להחלטות לגיטימציה בינלאומיות

הסופר והאנליסט הפוליטי, ד"ר. ראאד נאראט אמר כי החלטת האומות המאוחדות הדורשת מישראל להסיג את כוחותיה מהשטחים הפלסטיניים הכבושים מהווה התפתחות חשובה בהתמודדות הבינלאומית עם החלטות לגיטימציה בינלאומיות, מה שמצביע על כך שהחלטה זו מדגישה שינוי איכותי במעבר מהחלטות כלליות להחלטות ספציפיות יותר. שתומכים בזכויות הפוליטיות של הפלסטינים.

נארת מסביר כי חשיבות ההחלטה גוברת לאור התנאים הנוכחיים, שכן מלחמת ההשמדה נמשכת ברצועת עזה, בנוסף להסלמה הגוברת בגדה המערבית.

עם זאת, נאיראט מזהיר כי החלטה זו של האו"ם לא תהפוך למציאות מוחשית ללא רצון פוליטי בינלאומי ומקומי שיוכל לגבש את ההחלטה ולהפוך אותה לצעדים מעשיים בשטח.

ניירת מציינת כי הקמת נבחרת לאומית למעקב אחר יישום ההחלטה היא צעד חשוב, אך נארט מדגישה כי הקמת נבחרת זו לבדה אינה מספיקה כדי להגיע להתקדמות הרצויה.

רק אחדות יכולה להפוך החלטה למציאות מעשית

נאראט מאשר שמה שיכול להפוך את ההחלטות הללו למציאות מעשית הוא אחדות פלסטינית אמיתית, ואומר: "אם הפלסטינים ימשיכו במצב של פילוג ופירוט, הם לא יוכלו להשקיע ביעילות בהחלטות האו"ם הללו".

נארת מדגישה כי דיבור על השקעה פוליטית אמיתית בהחלטות אלו יכול להתקיים רק בהימצאות של תוכנית לאומית ואסטרטגיה מאוחדת, בנוסף לאיחוד המוסדות הפלסטיניים להשגת המטרות הרצויות.

בהתחשב בחוסר ההתפשרות של ישראל וסירובה לציית להחלטות בינלאומיות, נאראט מדגיש כי ישראל אינה יכולה ליישם את החלטת האו"ם מרצונה ללא כלי לחץ פלסטינים יעילים.

נאראט מדגיש כי ההימור העיקרי לסיום הכיבוש חייב להתחיל מתוך הפלסטינים, בהתחשב בכך שמי שרוצה לסיים את הכיבוש חייב להתחיל מתוך השטח הכבוש, למרות חשיבות התמיכה וההחלטות הבינלאומיות.