ילדי עזה בין ההריסות: עדיפות לבריאות הנפש ולחינוך

המלחמה בעזה ממשיכה להרוס אלפי חיים מדי יום, אבל בתוך ההרס ואובדן החיים, ישנו היבט שלעתים קרובות מתעלמים ממנו: בריאות הנפש וחינוך הילדים. ילדים אלה הם לא רק מספרים בסטטיסטיקה של קורבנות, אלא הם עתידו של עם שלם, עם זאת, הם משוללים מהזכויות הבסיסיות ביותר שלהם שיכולות לתת להם סיכוי לחיים נורמליים בתוך הכאוס הזה.

לצד הפצצות ומוות, ילדים רבים בעזה סובלים מאובדן יציבות משפחתית. חלקם איבדו את אבותיהם, אחרים הופרדו ממשפחותיהם. פרידה זו יוצרת תחושת אובדן וחולשה, ומקשה על ההחלמה הפסיכולוגית של הילדים. ככל שהאלימות נמשכת, ילדים מתאקלמים יותר לסצנות של תוקפנות, המאיימת להפוך את האלימות לחלק נורמלי מחיי היומיום שלהם, ותורמת ליצירת דור חדש עמוס בצלקות רגשיות שעלולות להימשך איתם לאורך כל חייהם.

עבור ילדי עזה, בית הספר הוא לא רק מקום בו הם לומדים קרוא וכתוב. לאור מלחמות וסכסוכים הופך בית הספר למקלט בטוח הממריץ את התפתחותו הנפשית והחברתית של הילד. אבל כשבתי ספר נהרסו ומשפחות עקורות, אין לאן לילדים לחזור לתחושת הנורמליות. לאבד בתי ספר פירושו לא רק לאבד את ההזדמנות לחינוך, אלא גם לאבד חלק מהעתיד שלהם ומהחלומות שלהם שנתנו להם תקווה למחר טוב יותר.

דרך עבודתי כפסיכולוגית עם ילדים פלסטינים, הייתי עדה ממקור ראשון להשפעה הפסיכולוגית העמוקה שיש לטראומות הללו. חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט טראומטית הפכו למציאות יומיומית עבור ילדי עזה. בעוד שההפצצה עשויה להיפסק ברגע, הפצעים הפסיכולוגיים נשארים טריים לתקופות ארוכות, ומשאירים חותם על כל היבט בחייהם. כל יום שעובר ללא טיפול פסיכולוגי לילדים אלו גורם לכך שהפצעים יעמיקו, ויכולת ההחלמה שלהם תלך ותקשה עם הזמן.

חינוך: המפתח החסר להישרדות

החינוך היה ועודנו סמל להתנגדות ויציבות בפלסטין. למרות התנאים הקשים, פלסטין הייתה בין המדינות עם שיעורי האנאלפביתיות הנמוכים בעולם. אבל עכשיו, כשבתי ספר נהרסו וילדים עקורים, הכלי החזק ביותר שלהם - הידע - נלקח מהם. היעדר השכלה לא רק משפיע על ההישגים הלימודיים, אלא גם מחליש את התקווה והשאפתנות ומוביל למצב של ייאוש ושבר. ילדים אלו חלמו להיות רופאים, מהנדסים ומורים, אך כעת החלום מאוים להיעלם עקב המלחמה.

חשיבות התמיכה הפסיכו-סוציאלית: שיקום הנשמה

עזה הצליחה בעבר להפוך את שירותי בריאות הנפש והחברתיים לחלק בלתי נפרד מהשירותים החינוכיים הניתנים בבתי הספר, וברוב בתי הספר בעזה היו יחידות ומדריכים לבריאות הנפש. תמיכה פסיכו-סוציאלית אינה מותרות לילדים באזורי סכסוך, אלא הכרח מוחלט. אמנות, מוזיקה וספורט מספקים לילדים דרכים לבטא את הכאב והרגשות שלהם בדרכים לא שגרתיות. ראיתי את ההשפעה של פעילויות אלה בעבודתי; אומנויות וספורט נותנים להם הזדמנות להחזיר לעצמם חלק מחייהם הרגילים, להתגבר על טראומה ולבנות מחדש את הביטחון העצמי שלהם. עם זאת, פעילויות אלו נדירות כיום בעזה, וחייבת להיות השקעה של ממש במתן אותן בהיקף נרחב.

בנייה מחדש של בתי ספר אינה מספיקה לבד. יש לשלב תמיכה פסיכולוגית בבתי הספר כדי שילדים יוכלו להתמודד עם מה שהם נחשפו אליו. אנו זקוקים למערכת חינוך שמבינה את השפעת הטראומה ושמה את הילדים במרכז תהליך ההחלמה. תמיכה משפחתית וקהילתית חייבת להיות גם חלק מהותי מהמאמצים הללו.

לילדי עזה מגיע יותר מסתם הישרדות

ילדי עזה הם העתיד שעלינו להגן עליו ולהשקיע בו. הרס בתיהם ובתי הספר שלהם אינו סוף הסיפור. לילדים האלה מגיע הזדמנות לחיים בכבוד, ללמוד ולהחלים. אם העולם לא יפעל כעת כדי לתמוך בהם, ההשפעה ההרסנית של המלחמה תימשך עשרות שנים. אבל אם נעבוד ביחד, נוכל לבנות מחדש לא רק את הבניינים, אלא גם את חייהם וחלומותיהם של הילדים האלה. הם תלויים בנו.