בדיווח ביום חמישי, ה"ניו יורק טיימס" ציין שבאמצע ינואר קיבל פיליפ לזאריני, ראש סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים, אונר"א, עיתון שאיים להשמיד את ארגונו. הארגון כבר היה במשבר עמוק. שלושה חודשים חלפו מאז הסתערו לוחמי חמאס על המכשול בין עזה לישראל, נהרגו כ-1,200 בני אדם, בהם 311 חיילים, ולקחו 250 נוספים כבני ערובה, לפי הגרסה הישראלית הרשמית.

"בתגובה, ישראל המטירה פצצות על ערי עזה, והרגה עשרות אלפים, כשהיא נשבעה לחסל את ארגונו של חמאס, סוכנות הסעד והעבודה של האו"ם לפליטים פלסטיניים, הידועה בשם אונר"א, הייתה מצוידת באופן ייחודי להגיב למשבר ההומניטרי. שבאו לאחר מכן יותר משני שלישים מאוכלוסיית עזה, המונה 2.2 מיליון, היו פליטים, והמתן שירותים העניק לאונר"א תפקיד מרכזי באזור, לפי העיתון.

לאחר שחמאס תפס את השליטה ברצועת עזה ב-2007 מידי הרשות הפלסטינית, הפועלת כיום רק בגדה המערבית, נותרו העזתים עם ממשלה לא מתפקדת מאוד והפכו יותר ויותר תלויים בסוכנות. לפני המלחמה, אונר"א הפעילה יותר מ-300 בתי ספר, מרכזי בריאות, מחסנים, מחסני דלק ומתקנים אחרים בעזה והייתה לה 13,000 עובדים. בניגוד לסוכנויות אחרות של האו"ם, הצוות שלה אינו מורכב מעובדי סיוע בינלאומיים אלא כמעט כולו פלסטינים מקומיים. בעיצומה של הפצצות ישראליות מתמדות, פשוט לא היה ארגון אחר המשולב בצורה כה עמוקה באזור ועם התשתית הדרושה לחלוקת מזון, מתן מחסה וסיפוק הצרכים הבסיסיים של כל כך הרבה עקורים ואנשים שעברו טראומה.

ראוי לציין שלצריני, שוויצרי-איטלקי ותיק בפעולות הסיוע של האו"ם באפריקה, במזרח התיכון ובמקומות אחרים, השתלט על הנהגת אונר"א בשנת 2020. הוא קיווה להעמיד את הסוכנות על בסיס יציב, שבמשך יותר משבעה עשורים הייתה נדנדה מחרום למצב חירום אחר, כשהמהומה במזרח התיכון החריבה את הפלסטינים העניים. אונר"א ביקשה לעזור, אך המלחמה שמה קץ לתוכניות הללו "פקודות הפינוי החוזרות וההרס שנגרם על ידי המערכה האווירית הישראלית עזבו כתשעה. מכל עשרה עזתים, חלקם מספר פעמים".

הסוכנות אומרת כי בנקודות שונות, יותר ממיליון בני אדם - כמעט מחצית מאוכלוסיית עזה - חיפשו מקלט במתקני אונר"א, כאשר משפחות גדולות מצטופפות בכיתות או במחסנים שהחזיקו בעבר קמח ותרופות. בזמן שהמלחמה החריבה את עזה, לצריני נפגש בקביעות עם גורמים ישראליים כדי להקל על תנועת אנשי הסיוע והסוכנויות באזור ובסביבתו. מערכת היחסים בין אונר"א וישראל מתוחה זה מכבר בשל הקשר של הסוכנות לאחת הנושאים השנויים במחלוקת בסכסוך הישראלי-פלסטיני: גורלם של הפליטים הפלסטינים. מאז הקמתה ב-1949, אונר"א הואשמה בטיפול בפלסטינים שנמלטו או גורשו מבתיהם במהלך הקמת המדינה היהודית. ככל שהפליטים הפלסטינים המקוריים הועברו מדור לדור, גדל מספרם לכמעט שישה מיליון, שהתפרסו בעיקר ברחבי המזרח התיכון.

מומחים מציינים כי אונר"א מהווה מקרה ייחודי מבחינה היסטורית: זוהי סוכנות האו"ם היחידה המוקדשת לקבוצה מסוימת של פליטים, אך אין לה את היכולת לפתור את בעיות השורש שלהן של עקירה וחוסר אזרחות, והמממנים המערביים שלה רואים את הסוכנות לעתים קרובות. ככוח ליציבות באזור הפכפך עד לפתרון סוגיית הפליטים הפלסטינים בהסכם שלום, ישראלים רבים מאמצים דעה פחות סובלנית, במיוחד מאז שראש הממשלה בנימין נתניהו דחף את המדינה ימינה, ולטענתם עצם העניין. נוכחות אונר"א מנציחה את הסכסוך בכך שהיא מנציחה את הרעיון שהפליטים הללו יחזרו יום אחד בדרך כלשהי לארץ אבותיהם, במה שמכונה כיום ישראל, ויהרסו את מדינת היהודים".

ראוי לציין שישראל טענה בראיון ב-18 בינואר האחרון שהיו 12 עובדי אונר"א שלדעת ישראל השתתפו בפיגוע ב-7 באוקטובר, ללא ראיות, שאילץ את האו"ם לגרש את 12 אלה שישראל מסרה את שמותיהם לסוכנות. גרם לארה"ב להקפיא את המימון של אונר"א. תורמים אחרים הלכו בעקבותיו. בריטניה, קנדה, אוסטרליה, פינלנד, גרמניה, אסטוניה ויפן השעתה את התרומות במהלך היומיים הבאים. בתוך ארבעה ימים, 18 מדינות הקפיאו יותר מ-430 מיליון דולר בכספים צפויים, ואיימו לשתק את הארגון במהלך המשבר הגדול ביותר בתולדותיו.

"תגובות התורמים זעזעו את פקידי אונר"א, ההאשמות לא אומתו והן מערבות פחות מ-0.1% מעובדי אונר"א בעזה", נכתב בעיתון "הם הזהירו כי קיצוץ במימון יקשה על עזרה לאנשים הפגיעים ביותר בעזה המלחמה ההרסנית.

ישראל סיפקה מעט ראיות לתמיכה בטענה זו, אך מנהיגים ישראלים ניצלו וטענו כי יש לסגור את הסוכנות. "הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית והאו"ם יבינו שהמשימה של אונר"א חייבת להסתיים", אמר נתניהו לקבוצת שגרירי האו"ם ב-31 בינואר. "אונר"א מנציחה את עצמה גם ברצונה לשמר את נושא הפליטים הפלסטינים בחיים".

נתניהו קרא להטיל את האחריות על סוכנויות סיוע אחרות להחליף את אונר"א בעזה, והגדיר זאת כבלתי ניתן לתיקון, וטען כי "אונר"א חודרת לחלוטין על ידי חמאס".

אונר"א נולדה זמן קצר לאחר האו"ם עצמו. בעקבות מלחמת העולם השנייה, הגוף העולמי החדש ניסה לפתור בעיות גלובליות באמצעות קונצנזוס. בעיה אחת כזו הייתה מה לעשות עם יותר מ-700,000 פלסטינים שנאלצו לברוח לגלות עם הקמת ישראל, אירוע שנקרא הנכבה, או "קטסטרופה". מעצמות העולם קיוו שהעקורים יחזרו בקרוב לעיירות ולקהילות שלהם או יתחילו חיים חדשים במקום אחר. אבל לא היה ברור איך זה יקרה, שכן ממשלת ישראל החדשה סירבה לאפשר לפליטים לחזור, והממשלות הערביות שאליהן ברחו לא רצו שיישארו. בינתיים, פליטים ישנו בחוץ ועמדו בפני רעב. לכן, בשנת 1949 הקימה העצרת הכללית של האו"ם את אונר"א כדי לספק את צרכיהם המיידיים עד שיימצא פתרון קבוע.

שבעים וארבע שנים מאוחר יותר, זה עדיין לא קרה. ככל שהפליטים הפלסטינים המקוריים העבירו את מעמדם לילדיהם, נכדיהם וניניהם, גם אונר"א גדלה. יש לה 32,000 עובדים בעזה, בגדה המערבית, במזרח ירושלים, בלבנון, בסוריה ובירדן, העובדים ברובם ב-58 מחנות פליטים רשמיים, שהתפתחו מערי אוהלים מאולתרות לשכונות צפופות של דירות קטנות ובני דירות. בעשור הראשון לפעילותה, אונר"א ניסתה לסייע לפליטים בודדים להקים עסקים כסנדלרים, נפחים ונגרים, ובמקביל ביקשה ליישם תוכניות מים אזוריות שאפתניות, בהשראת רשות עמק טנסי (בדרום ארצות הברית), ב. התקווה שייצרו הזדמנויות תעסוקה חקלאיות לטווח ארוך. "המאמצים האלה ליישב בשקט פליטים מחוץ לפלסטין ההיסטורית נכשלו, בעיקר בגלל שמדינות ערב לא רצו לשלב את הפליטים והפליטים לא רצו להתיישב מחדש - הם רצו לחזור לבתיהם, מרביתם של אונר"א עבודה בעשורים "לפני המלחמה, יותר מחצי מיליון ילדים למדו ב-700 בתי הספר שלה, ושני מיליון חולים פנו לטיפול ב-140 מרכזי הבריאות שלה מדי שנה", לפי העיתון.

במגוון סוכנויות האו"ם, אין דבר אחר כמוהו. אף סוכנות אחרת לא מוקדשת לקבוצה ספציפית כזו או מנהלת מערכות בתי ספר ובריאות. יותר מ-97 אחוז מעובדיה הם פלסטינים שמרוויחים פחות משמעותית משאר עובדי האו"ם ואינם משיגים דרכונים דיפלומטיים. למרות שהארגון קיים כבר עשרות שנים, הוא נותר "זמני" באופן רשמי. העצרת הכללית של האו"ם מחדשת את המנדט שלה מדי כמה שנים, אך האו"ם מספק רק חלק קטן מתקציבו. השאר מגיע מתורמים. "האומות המאוחדות הן רק בשם", אומר פקיד באונר"א.

במהלך השנים הפנו רשויות הכיבוש הישראלי שורה של ביקורות כלפי אונר"א, ובכירים ישראלים מאשימים שהיא רחוקה מלהיות סוכנות ניטרלית המזוהה עם האו"ם, שכן מדובר בארגון פלסטיני במסווה בינלאומי. הם מאשימים את המנהיגים הבכירים של אונר"א (רובם מערביים) בהפרת כללי הנייטרליות של האו"ם על ידי ביקורת על ישראל. ארגון מחקר שבסיסו בישראל מוציא דוחות תקופתיים הטוענים שבתי ספר של אונר"א מעודדים קיצוניות ואנטישמיות, ומדגיש את הופעתן בבתי הספר של מפות אזוריות שאינן כוללות את ישראל או שיעורים על דמויות פלסטיניות שישראל מחשיבה כטרוריסטים. פקידי אונר"א אומרים שהם משתמשים בספרי לימוד מקומיים כדי שתלמידים יוכלו לעבור בקלות לבתי ספר תיכוניים אזוריים, אך להשלים אותם בחומרים של אונר"א עצמם ולמחוק כל תוכן שמפר את עקרונות האו"ם.

אבל הביקורת הנפוצה ביותר היא שאונר"א מאפשרת לפלסטינים להעביר את מעמד הפליטים שלהם לכל דור חדש, להבטיח שמספרם ימשיך לגדול ולהפוך את הקריאות ל"זכות השיבה" לאיום קיומי הולך וגובר על מדינת היהודים. גורמים באו"ם מציינים כי מדיניות זו אינה ייחודית לפלסטינים. זה נפוץ שאנשים שנעקרו מסכסוכים ממושכים, כמו אלה באפגניסטן ומיאנמר, מעבירים את מעמד הפליטים שלהם לילדיהם. יותר משליש מ-625,000 הפליטים הסורים הרשומים בירדן נולדו שם, והמלחמה בסוריה החלה רק לפני 13 שנים. התופעה הזו הופכת בולטת יותר בקרב הפלסטינים, כי הם נעקרו לפני שבעה עשורים ואין להם לארץ לחזור אליה. עם זאת, האו"ם מתייחס לפלסטינים בצורה שונה במובנים מסוימים. כאשר האו"ם קבע סטנדרטים גלובליים לטיפול בפליטים, לא הייתה יכולה להיות אפליה נגדם.

פלסטינים רבים מאמינים שהם היו מושא לעוולה היסטורית, ולמרות חוסר יכולתה של אונר"א לספק להם פתרון בר-קיימא, פליטים רואים בסוכנות זה זמן רב עדות לכך שהאו"ם עדיין משקיע בפתרון מצוקתם, וכי הסוכנות משמשת כ- הוכחה לזכותם לחזור.

העיתון אומר כי דיבורים מסוג זה מכעיסים את הישראלים היהודים, הרואים בדרישה ל"זכות השיבה" סוס טרויאני דמוגרפי. מכיוון שאונר"א היא זו שרושמת כל פליט חדש, מה שמניע אותם לראות בסוכנות קונספירציה.

העיתון מצטט את אינת וילף, חברת מפלגת העבודה לשעבר בכנסת ישראל ופעילה נגד אונר"א, שאומרת: "אונר"א חייבת ללכת, כי זו החרב היוקדת שתלויה מעל המדינה היהודית הפסיקה את המימון שלה, כדי להעביר מסר לפלסטינים שמלחמת 1948 הסתיימה מאז "למשך זמן רב, שמדינת ישראל תישאר כאן, שהם צריכים להמשיך הלאה" ושאין זכות שיבה עבור אוֹתָם.

גישה זו זוכה לתמיכה רבה בקונגרס האמריקני, שקיבל מערך החלטות לא רק להפסיק את מימון הסוכנות, אלא גם להכריז עליה כסוכנות בלתי חוקית ותומכת טרור.