בדיווח ביום שבת, דיווח ה"ניו יורק טיימס" כי מחנה עין אל-חילווה, הריכוז הגדול ביותר של פליטים פלסטינים וצאצאיהם בלבנון, היה מאז ומתמיד מקום עלוב, שסבל מעוני ואלימות סיעתית, ו"מקום שבו התושבים בדרך כלל הסתכלו על עתידם במבט עגום, אך כעת "מצב הרוח השורר כאן אינו אלא אופוריה".

העיתון מציין כי שיעור הגיוס לחמאס ולזרוע החמושה שלו, גדודי אל-קסאם, עלה משמעותית ב-12 קהילות הפליטים הפלסטינים השונות בלבנון, כך לפי גורמים מחמאס ולבנון. לדבריהם, מאות מתגייסים חדשים הצטרפו לשורות החמושים בחודשים האחרונים, לאחר שחשו גאווה ושמחה על המלחמה המתמשכת שמנהל חמאס עם ישראל.

בביקור נדיר במחנה עין אל-חילווה, ראו עיתונאים מהניו יורק טיימס בכל מקום כרזות הנושאות את דמותו של דובר גדודי קסאם, אבו עוביידה, עיניו מציצות מאחורי הקפה האדומה שלו, וקוראות לתושבים "להילחם למען אלוהים".

העיתון טוען כי "במעוז חמאס ברצועת עזה, שבו נהרגו כ-40,000 פלסטינים במהלך עשרת וחצי חודשי המלחמה, רבים שנאו את התנועה", ו"אך במקומות אחרים, חמאס הצליח להשיג עוקבים חדשים בזכות נכונותו. להילחם בישראל".

איימן שנה, ראש חמאס באזור זה בלבנון, אמר בראיון לעיתון: "זה נכון שהנשק שלנו אינו תואם את הנשק של אויבינו אבל העם שלנו איתן ותומך בהתנגדות".

צעירים שהתאספו באחד מרחובות עין אל-חילווה אמרו לעיתון כי זו הפעם הראשונה שהם חשים תקווה, וכי כל אחד מהם מכיר עשרות בני משפחה או חברים שהצטרפו לחמאס מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר. וסוג זה של גיוס לא משפיע על הלחימה בעזה כי הכניסה לאזור קשה מאוד, אבל זה מחזק את כוחו של חמאס בלבנון.

המתגייסים בדרך כלל נשארים בקהילה, עוזרים בניהול העניינים המקומיים, ולפעמים מתקרבים לגבולה הדרומי של לבנון כדי לירות רקטות לעבר ישראל.

לפי העיתון, צעירים חשים אופטימיות לגבי יכולתו של חמאס להעניק לפלסטינים את היכולת לחזור למולדת היחידה שהם מכירים. "למרות שזה נראה לא סביר, הסנטימנט הזה הוא מזמן אמונתם של פליטים פלסטינים".

"בסוף שנות הארבעים, במלחמות סביב הקמת ישראל, כוחות יהודים גירשו ערבים פלסטינים רבים, ורבים אחרים נמלטו בציפייה לאלימות / וישראל לא אפשרה להם או לצאצאיהם לחזור או להחזיר את רכושם".

מאות אלפי פלסטינים התיישבו במחנות פליטים בגדה המערבית, עזה, לבנון, ירדן וסוריה. במהלך עשרות השנים, המחנות הפכו לעיירות בנויות - המכונות לעתים קרובות מחנות אשר כיום מתגוררים בהם מיליוני אנשים.

בלבנון מונעים מהפלסטינים הללו לקבל אזרחות או להחזיק במגוון רחב של מקומות עבודה.

בין הקהילות הללו נמצא מחנה עין אל-חילווה, שאוכלוסייתו מונה 80,000 תושבים שנדחסו בשטח של לא יותר מחצי מייל רבוע, ברובו באזור צידון.

שנה אמר שהגברים כאן מוכנים להקריב את חייהם כדי להילחם בישראל, אבל הוא סירב לומר כמה גויסו מאזור צידון.

הוא דיבר במרכז קהילתי המנוהל על ידי חמאס, שבו ישבו גברים ושתו קפה ואכלו תמרים בזמן שהם צפו בצילומים מזעזעים ממלחמת עזה. תמונות של המנהיג הפוליטי של תנועת חמאס, איסמעיל הנייה, שנרצח על ידי ישראל בטהרן ב-31 ביולי, קישטו את הקירות.

ברחובות, כרזות גיוס חדשות לגדודי קסאם מציגות עשרות צעירים ונערים חייכנים שסיימו זה עתה את חטיבת הביניים, מותקנים במסגד אל-אקצא בירושלים.

חמאס כינה את המתקפה שלו על ישראל ב-7 באוקטובר "מבול אל-אקצא". הכרזה הציגה סדנת הכשרה לדור אל-אקצא החדש, שהכריזה שירושלים היא "שלנו".

חלק מהפלסטינים טוענים שאבו עוביידה, דובר הקסאם, הוא צ'ה גווארה, המהפכן המרקסיסטי שמת מזמן, שנותר אבן יסוד תרבותית לפלסטינים במחנה. בתוך עין אל-חילווה, דמותו של אבו עוביידה נמצאת כמעט בכל מקום, מעטרת צעיפים ומחזיקי מפתחות.

העיתון אומר, "חיזבאללה, המיליציה השיעית המוסלמית, המפלגה הפוליטית והתנועה החברתית עם קשרים חזקים עם איראן, הוא הכוח המשפיע ביותר בלבנון, עם שורשים עמוקים במיוחד בדרום אבל במובלעות פלסטיניות כמו עין אל-חילווה. מספר קבוצות פלסטיניות פועלות עם חסידים - "חלקם חילונים ואחרים, כולל חמאס, דבקים באידיאולוגיה אסלאמית".

במשך שנים רבות מנע צבא לבנון מעיתונאים להיכנס למחנה עין אל-חילווה, שם נלחמו לעתים פלגים חמושים זה בזה, ולעתים עם צבא לבנון, על השליטה. על פי הסכם בינלאומי בן עשרות שנים, כוחות צבא אינם נכנסים לאזורים פלסטינים, הפועלים באופן חצי אוטונומי בתוך מדינה שבה השלטון המרכזי החלש אינו יכול לספק חשמל, שלא לדבר על ביטחון.

אבל עיתונאים של הניו יורק טיימס הצליחו להיכנס לעיירה, שם נסחפו על ידי המוני אבלים במהלך מסע הלוויה של פקיד חמאס, סאמר אל-חאג', שנהרג החודש בהתקפת אוויר ישראלי הוא אישר כי חמאס עבד עבור הקבוצה, אך הוא סירב לחשוף את התפקיד שמילא, לפי העיתון.

אבלים נשאו את הארון מחדר מתים סמוך דרך הכניסה לעין אל-חילווה, שם הכריז כרזה: "קרב מבול אל-אקצא, קרב התהילה והניצחון".

הקהל קרא, "אנחנו מקריבים את דמנו ואת נפשנו למענך, קדוש מעונה!" הגברים ירו בנשק אוטומטי באוויר. אישה צעקה לעברם "אסור לירות! תשמרו את זה לישראלים!"

התהלוכה עשתה את דרכה דרך מבוך מבנים וסמטאות צרות, בקושי גדולות מספיק לעגלת פירות, אל ביתו של מר אל-חאג', שם המתינו אלמנתו ושני ילדיו לגופתו.

חאירייה קייאד יונס, בת 82, אמרה כי היא ידעה כי מר אל-חאג', חבר קרוב של בנה, הוא מחמאס, אך היא לא ידעה שהוא דמות חשובה עד שישראל פנתה אליו. היא אמרה שהוא ידוע בהתנהגותו האדיבה - לעתים קרובות היה משחק עם ילדים מקומיים - ובנכונותו להושיט יד לשכנים במצוקה.

היא אמרה: "האיש הזה הוא מהעם שלנו, מהשכונה שלנו, מהמחנה שלנו ומהמדינה שלנו, פלסטין אנחנו בוכים על האובדן שלו".

"אם אחד מאיתנו ימות, מאה יקומו; לא נפסיק," היא הוסיפה, וקולה עולה לצעקה בעודה מנגבת את הדמעות מלחייה המקומטות.

מחוץ לביתו של מר אל-חאג', אישה בשם פריאל עבאס הובילה את הקהל בקריאות שהופנו לעבר יחיא סינוואר, אדריכל הפיגוע ב-7 באוקטובר על ישראל, שירש את הנייה כמנהיג הפוליטי הכללי של חמאס.

היא צעקה, "סנוואר, אל תדאג, יש לנו גברים שמוכנים להקריב את דמם!"

למרות שגורמים רשמיים ישראלים לא אישרו ולא הכחישו שכוחותיהם הרגו את הנייה, כפי שנהוג לחשוב, הם אמרו שהם שואפים להרוג את סינוואר. אבל האם ניתן להחליש או להשמיד תנועות כמו חמאס על ידי קמפיינים להתנקשות במנהיגיהן הבכירים כבר זמן רב נושא לוויכוח בין מומחים החוקרים פעולות התקוממות.

הם אומרים שהאסטרטגיה של מפגש עם אלימות עם אלימות, במקום לטפל בטענות הבסיסיות, מסתכנת בהקצנה של יותר אנשים.

הקבוצות החילוניות ששלטו זמן רב בתנועה הפלסטינית איבדו את צעדיהן. שני עשורים לאחר מותו, תמונותיו של יאסר ערפאת, ראש הארגון לשחרור פלסטין הפופולרי בעבר, מועטות באופן ניכר ודעויות ברחבי עין אל-חילווה. תמונותיו של יורשו, מחמוד עבאס, נשיא הרשות הפלסטינית, היו נדירות אף יותר.

העיתון אומר, "הסכסוך בין הרשות הפלסטינית לקבוצות חמושים כמו חמאס גלש לעימותים אלימים בעזה, בגדה המערבית ובקהילות פליטים, ומערער את יכולתם של הפלסטינים להתעמת פוליטית עם ישראל", וממשיך, מיוחס. לחאלד אל-ג'ונדי, עמית בכיר במכון המזרח התיכון, אמר ארגון מחקר בוושינגטון: "העובדה שאין כתובת מרכזית בפלסטין למשא ומתן על שלום החלישה את העניין הפלסטיני וערערה את היציבות באזור".

הוא אמר כי כל עסקה שאבו מאזן יעשה עם ישראל עלולה להידחות על ידי חמאס, והוסיף: "לאף קבוצה אין מונופול על משא ומתן על שלום או ניהול מלחמה בין הפלסטינים. זה החליש אותם וימשיך להחליש אותם בעתיד".

אבל מאז ה-7 באוקטובר האחרון, קבוצות בתוך עין אל-חילווה הפסיקו להפנות אצבעות זו לזו - לפחות לעת עתה.