מלחמת דת: "דור האנוסים"... ו"דור העדים"

למרות אזהרות ישנות/חדשות, פלסטיניות, ערביות ובינלאומיות על הגעה לסף "מלחמת דת", הובטח למשקיפים כי חסידי "המחשבה התלמודית המעוותת והסוטה" השולטים בממשלת ישראל הנוכחית מסוגלים להתקדם בכיוון של מלחמה כזו. ואכן, מדיניותו של בנימין נתניהו, שעמד במשך שנים רבות בראש ממשלות ששלטו בחיי ישראל, במיוחד הממשלה הנוכחית, הייתה - מעשית ובסיסית - מזרימה ללא הרף תבואה לטחנת מלחמת הדת. כיום, עורכיה הישראלים טועמים מעט מהמרירות של המלחמה הזו, שאותה ניהלו בתודעה דתית כוזבת, או נובעת מתוכן הציונות הקולוניאלית/גזענית/החלפתית שלהם המבוססת על עקירה וטיהור אתני, גם אם זה הוביל לרצח עם. מול עיני העולם!! העולם הזה, שהחלו להתנכר אליו ולמשוך כלפיהם עוינות לראשונה בתולדותיהם העכשווית, והחבל על הקנקנים.

ברמת המוני העולם הערבי והאסלאמי, אנו מבחינים כי סימנים וסימנים של מודעות רדיקלית לטבעה של התנועה הציונית החלו להתגבש ב-(1) ה"אור" (קרא: החושך) של הקולוניאל הישראלי. גישות המבוססות על טיהור אתני ורצח עם ברחבי השטחים הפלסטיניים, במיוחד ברצועת עזה ובגדה המערבית, במיוחד בצפון שלה ובירושלים, וגם (2) לאור ההתנגדות הפלסטינית עם המשקל הג'יהאד האסלאמי הנוכחי. אם תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי מייצגות את חוד החנית הבולט של הג'יהאד הסוני הרמוני, אפילו הרמוני, עם הג'יהאד השיעי, אז מה שעתיד לבוא גדול יותר עם הפיכת הסכסוך עם הציונות התלמודית (סטייה ומעוותת) סכסוך דתי.

הסיבה לכך היא ששמורת הקדושים, בין אם בדת האסלאמית ובין אם בדת הנוצרית הערבית, היא עתודה עצומה שתופעל בקרוב ככל שיתבררו מאמצי הציונות התלמודית לייהד את ארץ ארץ ישראל (ואחרות בהמשך), ולכן שתהליך ההתייהדות כולל טיהור אתני (בשיטות אלימות ו"רכות" שונות) "), מכוון לנוכחות הערבית-מוסלמית/ערבית הנוצרית, לרבות מסגדים מוסלמים וכנסיות נוצריות, אשר יעוררו את ההתלהבות למאבק, מאבק, ג'יהאד וקדושת קדושים. בקרב המוסלמים וכל הערבים עוד שנים רבות.

מסיבות תרבותיות מבניות, בחרו יהודי הישות הציונית בחיים, במיוחד לאחר "ניצחונם" ב"מלחמת ששת הימים" (קראו: ששת השעות!!!), אותה מלחמה שקראנו לה "נסיגה", שהיא תבוסה ענקית ושערורייתית! ואז ישראל הפכה מ"ספרטה" ל"אתונה". מצד שני, וגם מסיבות תרבותיות מבניות (המבוססות על מורשת דתית עמוקה), אנו מוצאים בקרב המוסלמים ואחיהם הנוצרים הערבים מצב מושרש של הערכה של מות קדושים, בין למען אלוהים, דת או מדינה, המצוי ב הקוראן, הסונה והתנ"ך. מובן שעוצמתה של "תרבות קדושים" זו מתגברת במיוחד בקרב המאורגנים במפלגות ובתנועות (לאומיות אסלאמית, ערבית או "סורית", או לאומיות כגון פלגים פלסטיניים... וכו'). ואכן, אלה המשתייכים לאחת מהתנועות/מפלגות/פלגים הללו (בעיקר בהתמודדות עם המעצמות הקולוניאליות, בראשות התנועה הציונית) רואים את עצמם "פרויקטים של קדושים" בשיא חייהם, בדיוק כמו דתם ומשפחותיהם/ שבטים/חמולות/אנשים מסתכלים עליהם (כאשר הם קמים על ידי מות קדושים) כמי שהשיגו את הכבוד הגבוה ביותר; הם מתקבלים בהצטיינות דתית וחברתית מיוחדת, ובהתבטאויות של אמהות, אחיות ונשים בכלל. בהקשר זה, רק זכור את סיסמת הפרידה ההמונית חסרת התקדים של המפקד השהיד איסמעיל הנייה בטהרן: (כל הכבוד לך, הנייה). כך הם פני הדברים, ובזכות כוחו של המודל שהקדושים הללו מקימים, במותם הם הופכים (במובן מסוים) ל"חיים" כי הם מולידים "פרויקטים של קדושים" חדשים המוכנים במלואם למיתת קדושים ובכך. להוליד "פרויקטים קדושים" אחרים... וכן הלאה.

לגבי המעבר - הפלסטינים - מגדת הנהר "דור הקדושים" לגדת "דור העדים", אנו מבחינים כי הדור הזה הוא באמת "העד" (1) לנדיבות הקדושים. עלה, כשם שהיא גם עדה (2) למלחמת השמדה שפגעה בכל מרכיבי המשפחה (בני אדם, עצים ואבנים). אולי אחד הדברים היפים ביותר שנאמרו במוחם הקולקטיבי של מוסלמים ונוצרים ערבים על כוכבי הלכת של הקדושים הללו:

"אנשים צעירים, עיני הקדושים בוהות בכם אם אתם מאבדים את הדרך, עקבו אחר הקדושים השלום על הקדושים שנלקחו על ידי המוות, כדי שהחיים יידעו את משמעות הכבוד." די לקדוש המעונה - בתודעה הקולקטיבית עצמה - שהוא "חי ומסופק על ידי אלוהים, ומספיק לו גם שייכנס לגן עדן מבלי שישפטו אותו". וכן אמרתם: "המוות המכובד ביותר הוא מות הקדושים, ואיננו גורמים להם לבכות כי עם הקדושה שלהם הם זה עתה התחילו את חייהם, וכאשר הם רואים את מעלת הקדושים, הם אוהבים לחזור לזה. העולם ימות שוב."

זה המצב, או שמא לא נכון להניח שהמדיניות של נתניהו (וחבריו שהם חסידי הגות תלמודית מעוותת ומעוותת) שדוחפים דברים למלחמת דת, היא רק נוקטת מדיניות מטורפת, אבסורדית שתוביל. לגורל אפל, ארוך או קצר...

אם תנועות החמאס והג'יהאד האסלאמי מייצגות את חוד החנית הבולט של הג'יהאד הסוני הרמוני, אפילו הרמוני, עם הג'יהאד השיעי, אז מה שעתיד לבוא גדול יותר עם הפיכת הסכסוך עם הציונות התלמודית (סטייה ומעוותת) סכסוך דתי.