לקראת אסטרטגיית לחץ יעילה על ארה"ב בהקשר של המשא ומתן בעזה

הגעה לשלב הוועדות הטכניות במשא ומתן בעזה נחשבת לסימן להתקדמות מוחשית עם זאת, נראה שההצעה האמריקנית החדשה, העולה בקנה אחד עם תנאיו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, אינה שואפת למעשה לעצור את המלחמה. ככל שהיא שואפת לשפר את תפקידה של וושינגטון כמתווך רשמי, תוך כדי עבודה להשגת יעדים רחבים יותר באזור.

ההצעה האמריקנית הנוכחית עומדת בניגוד מוחלט להצעתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שהוצגה ב-2 ביולי 2024. ההצעה החדשה מגיבה במידה רבה לתנאים ולדרישות הישראליות, ואינה כוללת הפסקת אש קבועה, שכן הדיון בנושא זה הוא נדחה לשלב מאוחר יותר. אם חמאס לא יסכים לדרישות הישראליות, ההצעה מאפשרת לצבא הישראלי לחדש את פעולותיו הצבאיות.

יתרה מכך, ההצעה אינה כוללת נסיגה מקיפה מרצועת עזה, אלא משאירה את סוגיית נסיגת הכיבוש מציר "פילדלפיה" פתוחה לדיון. כמו כן, הכיבוש ממשיך לשלוט במעבר רפיח ובציר "נצרים", תוך מעקב אחר תנועת בני אדם ועקורים השבים לצפון רצועת עזה, מבלי להגדיר בבירור את צורת השליטה הזו.

בין יתר התנאים שעוררו מחלוקת, לישראל יש את הזכות לסרב לשחרר מספר אסירים פלסטינים, ולגרש מספר רב של אסירים שישוחררו מחוץ לפלסטין. הסיוע ההומניטרי והסעד מוגבלים גם בתנאים מחמירים הקשורים לאישור כל תנאי ההסכם, מה שמפעיל לחץ רב יותר על הצד הפלסטיני.

בהקשר זה, ביקורו של שר החוץ האמריקני אנתוני בלינקן בישראל ובאזור יכול להיחשב כחלק מאסטרטגיה רחבה יותר שמטרתה להכיל כל הסלמה שעלולה להוביל למלחמה אזורית מקיפה, במיוחד לאור פרויקט התגובה האיראני המסתתר מאחורי משא ומתן עזה. בנוסף, ישנם סימנים לחזרה חזקה לתנועה העממית העולמית נגד המלחמה, מה שעלול להעמיד את ארצות הברית בעמדה מביכה מול דעת הקהל הבינלאומית.

צפוי כי תנועה זו, יחד עם ההסלמה בתחרות האלקטורלית בתוך ארצות הברית, תדחוף את הממשל האמריקני לחפש פתרונות שיראו אותו כמתווך יעיל מבלי לפגוע בברית האסטרטגית שלו עם ישראל. אבל המציאות מצביעה על כך שההצעה האמריקאית החדשה וביקורו של בלינקן עשויים להיות לא יותר מאשר טקטיקה לניהול זמן, להרגעת החזיתות האזוריות ולהפעיל לחץ על תנועת חמאס, ולא יוזמה אמיתית להפסקת אש.

לארה"ב יש כרטיסי לחץ אפקטיביים על ישראל, וכל עוד חמאס מקבל את חזונו של ג'ו ביידן ואת החלטת מועצת הביטחון של האו"ם ביולי האחרון, הכדור נמצא כעת במגרש של ארה"ב, שיכול לקבוע את מהלך המשא ומתן מלחמה בעזה. בשעות ובימים המכריעים הקרובים תופנה תשומת הלב לתנועותיו של המתווך האמריקאי, שכן לכל צעד שגוי עלולות להיות השלכות גדולות ברמת האזור כולו.

בנאומו בפרלמנט הטורקי ב-15 באוגוסט 2024, התמקד הנשיא אבו מאזן בתפקידה של ארצות הברית של אמריקה במלחמת עזה ובסכסוך הפלסטיני-ישראלי בכלל, ותיאר זאת כ"מגיפה". ניתן לומר כי החלטת הנשיא עבאס לצאת עם כל חברי ההנהגה הפלסטינית לרצועת עזה, וקריאה למנהיגי מדינות העולם ולמזכ"ל האו"ם להבטיח את הגעתם, באה במסגרת לחץ על ארצות הברית מלכתחילה, וגם על הקהילה הבינלאומית לקחת על עצמה את אחריותה בהגנה על העם הפלסטיני ובמתן סיוע הומניטרי לרצועת עזה. ההצעה האמריקנית התנתה את הסיוע הזה באישור כל התנאים, בניגוד ברור להחלטות בית הדין הבינלאומי, שהורה באופן ברור ו"ללא דיחוי" לאפשר "מתן שירותים בסיסיים וסיוע הומניטרי לרצועת עזה".

לאור האתגרים הנוכחיים, ההיגיון הלאומי מחייב את חמאס ומכל הפלגים הפלסטיניים להיענות לקריאתו של הנשיא אבו מאזן לאחד את השורות הפלסטיניות, לגייס מאמצים להגברת הלחץ על ארצות הברית באמצעות מתווכים ומדינות ערביות, אסלאמיות וידידותיות, ולחזק את הפופולריות. דיפלומטיה בתוך ארצות הברית.

בנוסף, איראן יכולה לתרום ביעילות לשימוש בתגובה הלגיטימית לישראל כדי להגביר את הלחץ על ארה"ב ולדחוף אותה לשקול מחדש את עמדותיה, מה שיוביל לסיום התוקפנות והטרגדיה של עמנו ברצועת עזה.

............

הכדור נמצא כעת במגרש של ארצות הברית, שיכול לקבוע את מהלך המשא ומתן והמלחמה בעזה. בשעות ובימים המכריעים הקרובים תופנה תשומת הלב לתנועותיו של המתווך האמריקאי.