מיליון עקורים בתוך דיר אל-בלח סובלים מדי יום ממחסור במים

יסמין אבו ורדה, ילדה בגיל ורד, יוצאת למסע עינויים יומיומי כדי להבטיח מים למשפחתה.

עקורה סאלח שרעב: המים שאנו בקבוקים מזוהמים, אך אנו נאלצים לשתות אותם ולהתרחץ איתם

עיריית דיר אל-בלח: 10 בארות ששירתו 60% מהעקורים והאזרחים יצאו משירות

ברגליים יחפות, הילדה הקטנה יסמין אבו ורדה מחכה שעות ארוכות בתור למים, כשהזיעה נוטפת מהמצח ועייפות ניכרת על פניה, רק כדי למלא ליטר אחד של מים.

In a childish voice full of innocence, Yasmine narrates to “ے” and “Al-Quds”.com the details of her arduous journey filling a gallon of water: “I wake up at dawn and walk long distances to reach the water filling point , אז אני עומד בתור עד שהגיע תורי ואני יכול למלא אותו."

מסעות העקירה שעברה יסמין, החל מביתה בצפון עזה, ולא הסתיימו באוהל בעיר דיר אל-בלח במרכז רצועת עזה, גרמו לה להתבגר בכמה שנים ולשאת באחריות גדולה משנותיה. .

היא ממשיכה: "כשאני ממלאת ליטר מים, אני נושאת אותו ביד, אני מתעייפה באמצע הדרך, ואז נחה לכמה רגעים, ואז ממשיכה ללכת, וכך הלאה עד שאני מגיעה לאוהל שלנו ומרוקנת אותו לתוך מיכל גדול. ."

מסע בלתי נגמר של אומללות

האומללות והצרות עדיין לא הסתיימו לאחר שיסמין מצליחה לזכות בגלון המים, היא חוזרת שוב למלא אותו, על מנת לענות על הצורך של משפחתה למים במשך יום שלם, ואותה המצב חוזר על עצמו כל יום.

When asked about her feeling when she accomplishes this mission, Yasmine tells “ے”: “I am very happy when I play for my family, Mia.. I feel like I have achieved a great achievement that deserves to be celebrated.”

העקורה סאלח שרעב ממחנה ג'בליה, צפון רצועת עזה, מחזיק בברז מים בתוך אוהל בדיר אל-בלח, ומבקבק מים עבור העקורים בתוך המחנה. He told “ے” and “Al-Quds”.com: “I spend two hours or more waiting for my turn in line until I fill one 16-litre gallon.”

הוא תהה בדאגה: "כמה ליטר מים יספיק למשפחה בת עשרה נפשות?"

שוררב מוסיפה: "המים שאנחנו בקבוקים מזוהמים ואנחנו נאלצים לשתות אותם. אנחנו משתמשים בהם כדי לשטוף כלים ולקלח למרות שהם מזוהמים. מה עושים? אין אלטרנטיבה מלבד המים האלה, וברוך השם אנחנו מוצאים זֶה."

הוא ממשיך: "פעם בשבוע מגיעה למחנה מכונית למלא מי שתייה, וכל העקורים ממהרים אליה, וזה לא מספיק לכולם".

לגבי מה שהם עושים כשהמים מנותקים והם לא מצליחים למלא אותם, אומר שוראב: "אנחנו נאלצים ללכת מרחקים ארוכים עד שמגיעים לבית החולים חללי אל-אקצא, וממלאים רק ליטר אחד, ומנסים ללכת. לנהל איתו את עניינינו היומיומיים".

האסון האמיתי הוא הרס התשתיות

האסון האמיתי שממנו סובלים כל העקורים ברצועת עזה, במיוחד בעיר דיר אל-בלח העמוסה בהם, הוא הרס התשתיות של הכיבוש הישראלי.

"העקורים חופרים בארות ליד האוהלים שלהם, ומי הביוב צפים ומתערבבים עם מי התהום, אז הם שותים מים מזוהמים", אומר שרב.

שוררב, כמו כל העקורים, קורא למוסדות ולארגונים המוסמכים לספק מים בדחיפות, שלא לדבר על הפעלת לחץ על הכיבוש להכניס מספיק דלק להפעלת גנרטורים לשאיבת מים על כל רצועת עזה.

מצבו הטראגי של שרעב אינו שונה מזה של העקורים מהדי רוסטום מהעיירה אל-קררה, מזרחית לחאן יונס. הוא מתעורר עם עלות השחר והולך למסגד לאחר שעבר מרחקים.

Rustom tells “ے” and “Al-Quds”.com the details of his tormenting journey: “I pray the dawn prayer and put my gallon in line to wait, and the water comes at eleven in the morning, so I keep waiting for תורי עד שיגיע ואמלא אותו".

הוא הוסיף: "מים עירוניים לא מגיעים לאזור שאליו נעקרתי, בגלל ההפצצות הכבדות שם. אני נאלץ ללכת מרחקים ולמלא רק ליטר אחד, מה שלא מספיק לצרכינו היומיומיים, והרבה פעמים שלנו חיים שלמים נעצרים בגלל מים".

הוא ממשיך: "עם זאת, המים שאנו בקבוקים אינם מתאימים לשתייה. הילדים שלי סבלו ממחלות עור, שלא לדבר על כך שהבעיה הגדולה ביותר היא שכשהלכתי לכל בתי החולים ובתי המרקחת לא הצלחתי למצוא את הטיפול הנדרש. תרופות."

עקירה מאזורי המזרח לדיר אל-בלח

In turn, the director of the Deir al-Balah Municipality Emergency Committee, Ismail Sarsour, told “ے” and “Al-Quds”.com: “Ten municipal wells are out of service, due to the Israeli occupation reducing safe areas and forcing אזרחים לברוח מהאזורים המזרחיים של העיר".

הוא הוסיף: "אנחנו סובלים מאוד ממחסור במים, שכן עשר הבארות שירתו בעבר 60% מהעקורים והאזרחים, ועכשיו אנחנו חיים באסון של ממש".

הוא המשיך: "מיליון עקורים ואזרחים בתוך העיר סובלים מדי יום ומאוד ממחסור במים".

הוא הדגיש כי סגירת המעברים על ידי הכיבוש הישראלי היא הגורם הגדול ביותר למשבר המים. לדבריו, "אנחנו סובלים ממחסור בדלק וחלקי חילוף הדרושים להפעלת גנרטורים ומשאבות לאספקת מים".

סרסור פנתה לכל המוסדות הבינלאומיים וארגוני זכויות האדם להתערב בדחיפות כדי להביא את הדלק וחלקי החילוף הדרושים לפתרון בעיית המים, וציין כי העיר הפכה פורייה להפצת מחלות ומגיפות, בעיקר בבתי ספר ובמרכזי מקלט.