במרחק זריקת אבן גדולה משם... מוזרויות שגורמות לשועלים להיראות ענווים

איראן עלולה להיכנע לסחבת האמריקאית ולרמאות במשא ומתן על העסקה המתקיים בדוחא, כשהמתווכים ייקחו אחריות מתקדמת. הסיבה לאחריות זו חורגת מעבר לכניסת "המלחמה" לחודש האחד-עשר שלה, כאשר מספר קורבנותיה עולה על ארבעים אלף, (בקצב של כ-140 חללים בכל יום), ועד לעמוד בטווח יידוי אבן גדול מהארץ. הניצוץ של המלחמה האזורית האמיתית בשריפה בשדה קוצים מוכן להצתה עצמית.
איראן עשויה להסכים לדחות את תגובתה לרצח הנייה בעוד מספר ימים אני, לימון", התחמקות שהובילה אותנו לכמעט שנה של הפצצות, הרס והרג, בקצב של אובדן חיים של כ-140 אנשים בכל זריחה, דבר חמקמק שלפניו שועלים נראים ענווים. התקופה הארוכה מאוד הזו לא הייתה במוחו של אף אחד, כולל אמריקה עצמה, לא ישראל, חיזבאללה או ההתנגדות. כמה שבועות, ולכל היותר כמה חודשים, כך תכננו וחישבו.

פתאום, פתאום, פתאום, הצדדים המבוססים והמשפיעים בסכסוך מוצאים את עצמם בפני שתי אפשרויות ספציפיות, ואולי היחידות: הצד הישראלי, ואופציית השלום הכוזבת, שכמעט מיצתה את כל הטריקים והטריקים שלה עוד מרמה את הפלסטינים, והאופציה הזו תקרב אותם למדינה פלסטינית, עם הכרה משלה, או ללא הכרה, הוא שולל ממנה את שאיפותיה התנ"כיות, על ידי החרמת הארץ שהבטיח אלוהים לעמו הנבחר, "יהודה ו. שומרון", בלי אנשי "עמלק" הכנעניים, ואחרי כמה שנים או פחות, הם יפתחו נגדנו מבול נוסף בשם אחר, ממה שהביא המבול השביעי באוקטובר 2023. האופציה האחרת, אופציית המלחמה. בו אנו מחסלים את מה שנשאר מהפלסטינים, מסיימים לנצח את חלומות מדינתם העצמאית, מחסלים לחלוטין את חיזבאללה בדרום לבנון, ונפטרים מהכור הגרעיני של איראן, כך שהיא לא תוכל לחשוב על בנייתו שוב לקראת הבאות. חמישים שנה.
באשר לאיראן, היא מוצאת את עצמה ניצבת בפני שתי אפשרויות. הראשונה היא לעצור את התוקפנות הברברית, הג'נוסיידית, נגד האנשים העניים, המדוכאים והנצורים של עזה, על פי מה שתנועת החמאס מסכימה בשם סיעות ההתנגדות זה "יחיא אל-סינואר", שמצפה ליותר ועמוק ממה שכל מנהיג חמאס ציפה לו, אחים שלי, ישראל לא רוצה אותו, וגם לא את קודמו איסמעיל הנייה, ואפילו לא את השייח' הנכה אחמד. יאסין, ולא פלסטיני מתנגד או מתפשר, "לא פתחיסטן ולא חמאסטן", "לא חמאס ולא עבאס", ושאחרי שחלפו שבועות ההפוגה, ברגע שישיג את השבויים, הוא יחדש את התוקפנות שלו נגד עזה, יעמיק אותה. בגדה המערבית ובאל-אקצא, ואולי בסופו של יום אלו אינן כוונות נסתרות, אלא מוצהרות וחוזרות על עצמן, והן אינן מוגבלות לישראל, בעלת בריתה האסטרטגית, אמריקה, ואפילו לכמה משפיעים ופעילים. ערבים.
האפשרות השנייה ניצבת בפני איראן, והיא קרובה מתמיד להשגת מטרותיה האידיאולוגיות של "מחיקת ישראל מהמפה", הנוגעת ללבם של רוב תושבי האומה. האם סוריה תהיה בטוחה? כמובן שלא, גם לא מצרים, ירדן או סעודיה.

........
הצד הישראלי, ואופציית השלום הכוזבת שכמעט מיצתה את כל תחבולותיה, כבר לא שולל את הפלסטינים, והאופציה הזו תקרב אותם למדינה פלסטינית, עם או בלי הכרה.